האחדות הקהילתית הזו זה נחמד, אבל זה לא קצת להתבדל מהשאר?

 

ולמה את לא יכולה להישאר בבית ולשכב על הספה?

(אגב, חגורת גב ניסית?)

יש פה ברסלבים, גינזבורגים, חרד''לים... לא חסר.
יש גם דברים שעושים יחד, זה לא סותר

אני לא יכולה לשכב על ספה או לשבת (לפעמים כן, לזמן קצר) אני מעדיפה לעמוד. או לשכב על משהו מאד שטוח כמו רצפה

יש לי חגורת גב, היא עוזרת כשהכאב לא חזק

זה לא יוצר כיתתיות ופוליטיקות?

 

מה שאת עושה אצל ההורים את לא יכולה לעשות בבית?

 

(נקבע כבר התור לאורתופד?)

 

אני שואל הרבה שאלות?

 

זה בסדר?

 

 

לשאול עוד?

 

להפסיק?

 

לשאול אם להפסיק?

 

להפסיק אם לשאול?

 

וכו'

.

.

.

.

וגם זה נותן תחושה שמתעניינים בי וזה נחמד מאד

יצהר זה מקור הכיתתיות והפוליטיקות, הולך כאן בלאגן, אבל הכל באהבה. וכמו שיש התוועדויות בזמנים מיוחדים של חב''ד והכל בסדר, יש גם דברים של אחרים והכל בסדר. זה לא סותר דברים של כל היישוב יחד.

אני רק שוכבת. אני לא יכולה לטפל בילדים כרגע או באף אחד אחר, זה משהו שאני צריכה עזרה בשבילו. אחיות שלי היו כאן שבועיים, מחר הן הולכות, אז אני אלך לשבת להורים ואז אחות אחרת תבוא לעזור.

הייתי אצל אורתופד, לפני שנפגשתי עם הילה. קבע לי MRI ועוד כמה דברים. ורשם לי עוד כדורים, כמה כיף שמחה וששון לכל ילד חלון.

מה מיוחד בדוד נחשון?

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה