כדי להאזין לדו שיח שמתנהל בדירה עם הדף שמפריד כי הייתי מוכרחה לדעת מי הולך להעביר איתי את השבת
סליחה אלוקים יודעת שזה לא יפה

השבת כשישבתי בחוץ ממש התחשבתי בדיירים החרדים שלי והתלבשתי מלאנתלפים צנוע (בהגדרות שלי) ולא שרתי אפילו שלום עליכם ולא שום שיר ואפילו לא קידשתי בקול וביום שישי שמעתי רק שירים של דוסים והם במוצא"ש הציעו לי את הגפליטפיש שנשאר להם וכמעט מתתי מההצעה
בכל אופן הם היו ממש אחלה

והשבת תהיה הישוב קבוצה ענקית של בחורי ישיבה (לא קשור חתן משם) אז הם ביררו כמה יכולים להכנס לשם, נקווה שאת הריח של הגרביים אני לא אריח, כן? ולא מעניין אותי אני הולכת להגיד להם שאני קיימת ושיזהרו לעשות רעש בלילה, שיזהרו אני אפרק להם את הצורה

לא בא לי עוד שבת של מאה שערים למה מה קרה

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???