כמו כן, בצהריים עמדתי לשלוח לך תמונה של על האש מכשה ידיי להתפאר (כמה שנאמר "סטייק עין תחת עין") אבל אז החלטתי שמה פתאום זה לא יפה.

כמו כן 2, כמעט ביקרנו אצל משפחת ט' אבל בסוף לא התאים להם.

כמו כן 3, עכשיו אפשר לקנא בי שאני הולך לישון מוקדם (כלומר עכשיו).

כמו כן 2, משפחת ט' נשמעת משפחה שאף פעם לא מתאים להם

כמו כן 3, אני כל היום יכולה לישון, לא מקנאת באף אחד בנושא

זה מהמסלול 👇


וכאן עשינו את המנגל👇

עשיתם קייאקים?

זה נראה כיף כל כך

שמחה בשבילך ממש! הלכת עם הפיצקים?

זה סוף המסלול של הקייאקים אבל אנחנו רק הלכנו לשחות ולמנגל שם (אגב, גם שם היה זרם חזק שלא הצלחנו לעמוד בו).

לא עם הפיצקים, הם היו מתים מהמסלול הזה. גם אני כמעט מתתי. 🥵
(באמצע הדרך פגשנו קבוצה של אנשים ששאלו אותי איזו דרך הכי קצרה חזרה, הם היו נראים מוטרדים אז שאלתי אותם מה קרה והם אמרו שאחד מהם נראה אדום ותשוש ולא נשאר להם מספיק מים אז נתתי להם את אחד משני הבקבוקים שלי, ובסוף המסלול הוא היה חסר לי)

סעיקרון התכוונתי ללכת לבד, אתמול בערב שלחתי הודעה בקבוצה של ברוך מי רוצה להצטרף ובסוף היינו חמישה (את המסלול עשינו רק אני ועוד אחד, לאחד לא היה כוח והעדיף לנוח במקום ושניים אחרו).

נשמע ממש קשוח!

חמישה זה הרבה! העיקר הייתי בטוחה שהלכת לבד ונזפתי בחרות על זה

כמו כן:
כולם: אוכלים חזה עוף בפיתה
ימל: אוכל שומן כבש בתוך חזה עוף

לסיכום זה נשמע כיף אבל לא בשבילי
למרות שהקטע של המנגל דווקא קורץ

יאללה אני קובעת לעצמי טיול שם

אחרי יום בחברת אנשים אמיתיים אין כמו להירגע קצת בחברת האנשים הווירטואליים

כמו כן, שכנים שלי עושים תורנות, כל יום מישהו אחר ממנגל

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה