חברות...
רוצה להגיד לכן שזה ממש מרפא בי משהו בנפש לקרוא את הסיפורי לידה.... בחיי שכותבת לכן בדמעות
ב'ה זכיתי לשלוש לידות, כל אחת מיוחדת בדרכה (והשלישית חלומית לגמרי.... חסד ה' ממש. לא מעיזה לכתוב כי חוששת לאאוטינג של החיים)
בלידה הראשונה שהייתה ממש ארוכה קיבלתי אפידורל בפתיחה 10, לקראת הלחיצות... הייתי כבר מותשת אחרי שעווות של צירים, לקחתי אפידורל, ישנתי קצת, שלב הלחיצות היה ממש לא מורגש והופ- הנסיכה הייתה בחוץ
וכאב לי
אבל לא נורא..
הצירים התקדמו לאט והרגשתי שאני מכינה את עצמי לרמת הכאב הבאה. הייתי שקטה, ממוקדת, נשמתי, לגמרי הייתי שם בפוקוס.
אחר כך ששאלו את האיש שלי- וואו איך הייתה הלידה? אז הוא אמר באמון של איש צעיר, של אבא נרגש
וואו היא הייתה מדהימה. איזה גיבורה!
וזה הרחיב לי את הלב ההערכה הזאת שלו.... לגמרי.
ואז הייתה הלידה השנייה.
באתי ממוקדת מטרה: בלי אפידורל
והיו צירים.... העברתי את רובם במקלחת והיה ב'ה אפשרי
עד ש
לקראת הסוף צעקתי כמו שלא צעקתי בחיי...
הרגשתי שאני נשרפת
לא ידעתי איפה אני מתחילה
ואיפה אני נגמרת
והייתי כולי הכאב
והכאב אני
והלחץ הזה
ואני בוערת
ואז
דממה דקה.
הוא יצא החוצה
והעולם היה דממה אחת גדולה
רוגע. והכאב הנורא נגמר
והוא בכה
וחיבקתי אותו
וידעתי שזהו, אנחנו ב'ה אחרי.
האיש אמר לי מזל טוב, ואיזה התרגשות
ו... לא הצלחתי להשתחרר מהצרחות שצרחתי שם
לא העזתי להסתכל לו בעיניים.
התביישתי נורא
ממנו, ממני
מהמיילדת
כשהוא יצא לרגע המיילדת אמרה לי: גיבורה
ואמרתי לה: איזה גיבורה?.... סליחה שצרחתי ככה. בושות
והיא, תימנייה מבוגרת כזאת, אמרה לי: את בסדר את, מאמאלה, בואי נעלה אותך למחלקה.
אמרתי לו: סליחה, שצעקתי .. ש... היית צריך לשמוע את זה
והוא: השתגעת? את מדהימה.
ולא האמנתי לו
העברתי נושא
אחרי כמה שבועות התארחנו אצל ההורים שלו
ואימא שלו, היקית, שילדה שישה בלי אפידורל,
אמרה משהו על בית חולים וחדר לידה
ואיזה סיוט היה לה ללדת בבי'ח איקס
כי יש מלא ערביות
ו''הן צורחות.... איזה צרחות. נשמעות כמו חיות''
ומהר מהר הלכתי לחדר, נשרפת מבפנים
ויצאתי שוב רק לסעודה שלישית.
ולידה שלישית....
שואלת את עצמי עם אפידורל? בלי?
יש לי כוחות לזה?
זוכרת מה היה?
ומגלה שבקצות האצבעות
מדגדג לי נורא
האיבוד שליטה המטורף הזה
להסחף על גלי הכאב,
ולא להיות
לא להיות
לא להיות
רק לתת לדבר העצום הזה
שנקרא נשמה חדשה
לעבור בי
ברעש
בסלע
באש.
והשלישית שלנו....
שנולדה בארבע דקות (מבטיחה. כמעט ילדתי במסדרון)
בשלוש לחיצות
בארבע דקות של כאבים
של צעקות
אבל הפעם בגלי כאב עם קצת הפסקות
ולפני שהרשתי לעצמי לצעוק אמרתי לו מהר
תצא, תצא, ותתפלל עליי, עלינו
והוא יצא
והייתי אני
אני והשם יתברך
וצעקתי........
צעקתי תפילה
הייתי השופר בעצמו
וכל כולי צעקה אחת גדולה
מרוכזת
מחוברת
מבקשת
והיא הייתה בחוץ.
ולא התביישתי.
וכשהוא אמר לי: גיבורה
האמנתי לו.
עמוק בלב עוד מסתתרת בושה
ואי נעימות
מהחוסר שליטה
מהצעקות...
מהזעקות האלה
וקוראת אתכן
וכל צעקה שצעקתן
וכל צרחה
אני מצרפת לתוכי, לאוסף
ונרגעת,
מתרפה
מתרפאה.
תודה יקירות !!
רוצה להגיד לכן שזה ממש מרפא בי משהו בנפש לקרוא את הסיפורי לידה.... בחיי שכותבת לכן בדמעות
ב'ה זכיתי לשלוש לידות, כל אחת מיוחדת בדרכה (והשלישית חלומית לגמרי.... חסד ה' ממש. לא מעיזה לכתוב כי חוששת לאאוטינג של החיים)
בלידה הראשונה שהייתה ממש ארוכה קיבלתי אפידורל בפתיחה 10, לקראת הלחיצות... הייתי כבר מותשת אחרי שעווות של צירים, לקחתי אפידורל, ישנתי קצת, שלב הלחיצות היה ממש לא מורגש והופ- הנסיכה הייתה בחוץ
וכאב לי
אבל לא נורא..
הצירים התקדמו לאט והרגשתי שאני מכינה את עצמי לרמת הכאב הבאה. הייתי שקטה, ממוקדת, נשמתי, לגמרי הייתי שם בפוקוס.
אחר כך ששאלו את האיש שלי- וואו איך הייתה הלידה? אז הוא אמר באמון של איש צעיר, של אבא נרגש
וואו היא הייתה מדהימה. איזה גיבורה!
וזה הרחיב לי את הלב ההערכה הזאת שלו.... לגמרי.
ואז הייתה הלידה השנייה.
באתי ממוקדת מטרה: בלי אפידורל
והיו צירים.... העברתי את רובם במקלחת והיה ב'ה אפשרי
עד ש
לקראת הסוף צעקתי כמו שלא צעקתי בחיי...
הרגשתי שאני נשרפת
לא ידעתי איפה אני מתחילה
ואיפה אני נגמרת
והייתי כולי הכאב
והכאב אני
והלחץ הזה
ואני בוערת
ואז
דממה דקה.
הוא יצא החוצה
והעולם היה דממה אחת גדולה
רוגע. והכאב הנורא נגמר
והוא בכה
וחיבקתי אותו
וידעתי שזהו, אנחנו ב'ה אחרי.
האיש אמר לי מזל טוב, ואיזה התרגשות
ו... לא הצלחתי להשתחרר מהצרחות שצרחתי שם
לא העזתי להסתכל לו בעיניים.
התביישתי נורא
ממנו, ממני
מהמיילדת
כשהוא יצא לרגע המיילדת אמרה לי: גיבורה
ואמרתי לה: איזה גיבורה?.... סליחה שצרחתי ככה. בושות
והיא, תימנייה מבוגרת כזאת, אמרה לי: את בסדר את, מאמאלה, בואי נעלה אותך למחלקה.
אמרתי לו: סליחה, שצעקתי .. ש... היית צריך לשמוע את זה
והוא: השתגעת? את מדהימה.
ולא האמנתי לו
העברתי נושא
אחרי כמה שבועות התארחנו אצל ההורים שלו
ואימא שלו, היקית, שילדה שישה בלי אפידורל,
אמרה משהו על בית חולים וחדר לידה
ואיזה סיוט היה לה ללדת בבי'ח איקס
כי יש מלא ערביות
ו''הן צורחות.... איזה צרחות. נשמעות כמו חיות''
ומהר מהר הלכתי לחדר, נשרפת מבפנים
ויצאתי שוב רק לסעודה שלישית.
ולידה שלישית....
שואלת את עצמי עם אפידורל? בלי?
יש לי כוחות לזה?
זוכרת מה היה?
ומגלה שבקצות האצבעות
מדגדג לי נורא
האיבוד שליטה המטורף הזה
להסחף על גלי הכאב,
ולא להיות
לא להיות
לא להיות
רק לתת לדבר העצום הזה
שנקרא נשמה חדשה
לעבור בי
ברעש
בסלע
באש.
והשלישית שלנו....
שנולדה בארבע דקות (מבטיחה. כמעט ילדתי במסדרון)
בשלוש לחיצות
בארבע דקות של כאבים
של צעקות
אבל הפעם בגלי כאב עם קצת הפסקות
ולפני שהרשתי לעצמי לצעוק אמרתי לו מהר
תצא, תצא, ותתפלל עליי, עלינו
והוא יצא
והייתי אני
אני והשם יתברך
וצעקתי........
צעקתי תפילה
הייתי השופר בעצמו
וכל כולי צעקה אחת גדולה
מרוכזת
מחוברת
מבקשת
והיא הייתה בחוץ.
ולא התביישתי.
וכשהוא אמר לי: גיבורה
האמנתי לו.
עמוק בלב עוד מסתתרת בושה
ואי נעימות
מהחוסר שליטה
מהצעקות...
מהזעקות האלה
וקוראת אתכן
וכל צעקה שצעקתן
וכל צרחה
אני מצרפת לתוכי, לאוסף
ונרגעת,
מתרפה
מתרפאה.
תודה יקירות !!
