אז אחרי שהתחלתי מהסוף ושיתפתי בסיפור הלידה האחרונה, והשלישית במספר ישתבח הבורא, חוזרת אחורה ללידת הבכורה, המהממת, המתוקה האהובה, הקסם, חיים של אמא, שהיום הייתה בת 3!
תשיעי. חם לי, כבד.
הייתי יותר מדיי פעמים במיון סתם. לא רוצה ללדת בשבת, הרב שלנו פוסק שאם נוסעים בשבת מותר שרק מלווה אחד יצטרף. במי לבחור, אמא או בעלי?
יום ראשון39+2 (דרך אגב את שלושתן ילדתי ב39+3).
מעבירה את הזמן. קופצת לחברה שהרבה זמן לא הייתי אצלה.. אמא שלה שואלת- נו מתי את יולדת? ואני אומרת לה בצחוק- אתמול, אני מתה כבר ללדת!
חוזרת הביתה.. בדרך עוצרת קונה אננס ומנגו מיובש- אני חולה על זה.. ללא תוספת סוכר.
האננס מתחסל ברך הביתה, את המנגו מוסיפה לתיק שהכנתי לחדר לידה, שאספתי וארזתי בשקיקה ובשידה תוך כדי קריאה וצפיה בסרטוני המלצות, ועשיית ממוצע של כל ההמלצות.
שוכבת לנוח.
16:20, באה לקום מהמיטה. פתאום, משהו משפריץ על המיטה.. מה זה ברח לי?!
נעמדת.
הלב שלי דופק.
אני ממש מטפטפת.
אבל ממש.
מה עושים?
מתקשרת לאמא- אמא, יירדו לי המים! (אחותי ילדה שלושה שבועות לפני כן ילד 3 גם התחיל לה בירידת מים)
מה עושים?!
מתקשרת לבעלי- תבוא לבי"ח, יורדים לי המים.
זהו. זה קורה.
כמה חיכיתי, דמיינתי, איך זה יילך, איך אצא, מה אלבש.
הנה זה בא.
הלב שלי פועם בהתרגשות...
נכנסת להתקלח, מתלבשת, מתאפרת.
יוצאת, בפעם אחרונה מהבית כאשה.
נועלת-אחזור כאמא בע"ה.
פוגשת אותי חברה עם 2 בלוטות- cבטן הריון ותיק גב מפוצץ..
לאן את הולכת??
צריכה להביא משהו להורים.. ובלב חושבת- נכדושקה...
אמא אוספת אותי.
זהו זה, נוסעים.
18:00- מתקבלת לחדר לידה.
מחליפה לחלוק
מה עכשיו?
אמא מביאה משהו לאכול.
יושבים, מחכים, מתפללים...
שעה 10 מתחילים צירים כל 20 דק'.
אוקיי, אז זה צירים!!!!! כל מה שחשבתי שזה צירים- משחק ילדים..
הצירים מצטופפים. אני ואמא הולכות במחלקה. אני והבעל עולים יורדים מדרגות..
צירים כל 15 דק'. כל 13 דק'. 10, 8,7,...
וואו.
4 לפנות בוקר- חוקן..
פתאום הצירים מתרחבים ממש.
ב10 בבוקר- אותה פתיחה כמו כשהגעתי. 2.
מחליטים על פיטוצין.
אני בוכה.
מה, הגוף שלי לא יכול לבד?
אחותי בטלפון צועקת על אמא שלי- שלא יתנו לה פיטוצין לפני אפידורל!
אבל אני בנתיים עם ציר פעם ב10 דק' רבע שעה, לידה ראשונה, ואם אפידורל רק יעכב?
בהשגחה רופאת הנשים שלי הייתה במשמרת בבי"ח והמליצה לנסות בלי...
3 שעות שוכבת מחוברת לפיטוצין ומוניטור וציר כל 10 דק'.
אמא שלי מנסה לשכנע אותי לקחת גז צחוק- ואני מפחדת לאבד שליטה לא מסכימה בשום אופן...
השעה 14:00
פתאום
משום מקום
ציר של החייייייםםםםםם
רק נגמר, ומתחיל שוב!
ומאותו רגע, 3 צירים רצח ב5 דק'.
ואני תקועה באמצע מלהסתובב מהצד לגב.
צורחת אפידורל אפידורל
צרחות
בכיות
אני לא יכולה
בבקשה עזרו לי
אנילא יכולה
אחחח איהההה!
אמא שלי לא עומדת בזה ובוכה איתי (מי שלא זוכר מהאפיסודות הקודמות- אמא שלי רוסיה נטולת רגשות למראית העין)
ואני החלטתי לדחות אפידורל עד לא אשר מזמן.....
החלפת המשמרות!!!! קולולו גאון שכמותי..
צורחת 45 דק' סיוט של החיים.
מגיע אפידורל.
כולם יוצאים.
אחות נחמדה מאוד, בת 200 חושבת שהיא בת 5 עם שתי צמות אפורות,
ממש הצילה אותי. עזרה לי לשכב נכון. החזיקה אותי. נשמה איתי. הרגיעה ממש
ואני בוכה תוך כדי מכאב, ובשניה שהאפידורל משפיע נרדמת.. פשוט כך...
השעה 16:00 העולם מושלם עם אםידורל. קצת נחה. מסתובבת.
קצת תהילים
אמא הביאה ארטיק.
פתאום, משהו ממש לוחץ לי למטה. קוראת למיילדת- היא אומרת לי יופי פתיחה 6 מתקדמים. אני אומרת לה לא, אני מרגישה שצריכה להתפנות גדולים. היא אומרת לי לא זאת התחושה.
מזכירה- עשיתי חווקן.
אני אומרת טוב אם ככה, סבבה.
התחושה לא מרפה רק מתחזקת. אני אומרת לאמא שלי בצחוק שעוד שניה בורח לי.
היא קוראת למיילדת, והיא אומרת לי טוב נו אם את חושבת שיש לך תעשי- היא התכוונה שני אלחץ ולא ייצא כלום.
עכשיו אפשר להריץ קדימה מי שלא נעים לה
יצאו לי כמויות הזויות.
האחות הייתה צריכה להחליף סדינית באמצע.
הרופאה אומרת לה- מה זה לא עשית חוקן?
האחות אמרה- זה אחרי חוקן..
פאדיחות.
זהו, אני בנחת, נחה לי. כל שעה הפתיחה מתקדמת.
בעשרה ל10 בלילה בלעי יוצא להביא משהו לאכול. אמרנו לו בצחוק שאם משבהו יתפתח נתקשר.
המיילדת בודקת
פתיחה 10
ראש בפלוס 1
פותחת חבילת לידה.
מה? כבר??
אמא תתקשרי אליו שיבוא!
אמא מחזיקה רגל, המיילדת רגל שניה.
אני על הצד
לוחצת
לוחצת טוב
22:08, הנסיכה בחוץ
נשמה של אמא
ילדה מיוחדת שאין דברים כאלו
פוקעס של ילדה בת 5
לב ענק
וחיוך כובש
תודה לך ה'
אבל אצלה זה קצת פחות נורא כשהיא מתעוררת)