לידה (3) - הטובה ביותר שהיתה!!!! ובהזדמנות אספר על הלידה ה-2 מורכבת יותר. ה-1 היתה גם מדהימה. ב"ה.
הכל התחיל ביום שישי.
טילפנתי לאחותי שתבוא לשהות איתנו שבת כי אי אפשר לדעת לאן יתפתחו הדברים- אני בשבוע 38.
יוצאים לקניות, דודה של בעלי פוגשת אותנו בסופר ומזמינה אותנו לארוחת שבת. כייף 
הולכים ברגל . הדרך רצופה בעליות מתישות.
ואני מרגישה מוזר. מתחננת כל כמה דק' שיאטו את קצב ההליכה.
אחרי הסעודה חוזרים הביתה.
מתעוררת ב-7 בבוקר מכאב חד מחכה והנה שוב כאב חד.
מעירה את בעלי והוא אומר "תשתי מים שירגעו הצירים" 
הוא הולך לבית כנסת קרוב והתחלתי לתזמן, כל 5 דק' במשך חצי שעה יש ציר.
כולם ישנים.
מעירה את אחותי ומעדכנת שכנראה הגיע הזמן.
פתחה עלי זוג עיניים "מה , מה " מסכנה הבהלתי אותה כהוגן.
לא הספקתי לענות ותוקף אותי ציר,
בעלי חוזר ב-10 ושואל נו? ואני עונה: יוצאים.
יורדים לקניון בעלי מביא טלפון מזמין גוי של שבת.
עולים לרכב ו.................אין צירים כל הדרך לבית החולים.
לא נעים........... אני אומרת לבעלי והוא מביט עלי ועל הנהג, ושוב עלי. "את בטוחה"? הוא שואל, ואני חושבת "רק שלא חיללנו שבת לחינם"
והוא מהמם שכמותו מסביר לי שלא משנה אם הפסיקו הצירים זה מצב חירום.
נכנסים לבית חולים החלטנו להתאמץ מעט לעלות ולרדת שיחזרו הצירים.
ואין...נעלמו להם.
הולכים לפחות לאכול ארוחת שבת.
פתאום זה חזר. באמצע הביס. ציר עוצמתי. בעלי מבסוט. ו....גם אני. תוך כדי התקפלות מנסה לחייך.
יורדים לחדר לידה, בודקים פתיחה 3 ואומרת לי כנראה תלכי הביתה, כי בנוסף הצירים לא היו (לדעתה) חזקים/אפקטיבים. שולחת אותנו לסיבוב של 3 שעות ואחכ להבדק שוב. ואז יחליטו.
אני אומרת לבעלי "אין מצב שאנחנו מחללים שבת על כלום אני יולדת בשבת."
יצאנו לסיבוב. ופתאום זה בא אחד אחרי השני.
כואביםםם.
ואני נעצרת כל 5 דק' מתקפלת. אחרי 30 דק' כן? 30 דק! לא 3 שעות, אני אומרת לבעלי אין מצב.
אני עוד שניה יולדת פה. הרגע יורדים חזרה.
יורדים במדרגות חירום ופתאום מרגישה לחץ מטורף למטה.
אני מחזיקה עם היד שם (מדמיינת שעוזר ,אולי אתפוס בזמן) וצועקת לו אמהלה יש לי לחץ מטורף ,משהו יורד ממני.
והוא "תרוצי תרוצי" ופתאום נתקפת בציר מטורףףף. ואני אומרת לו "אני עוד שניה יולדת"
והוא נלחץץץץ ואומר עוד פעם "תרוצי , תרוצי". אחרי שנרגע הציר. טסתיייייייי.
בהמתנה יש מלא זוגות ואני פשוט נכנסת אחוזת טירוף. ואומרת לה "אני יולדת"
והיא באדישות בואי נבדוק אותך. באה לעלות על המיטה, פתאום ציר מטורף. אני תופסת את היד של בעלי, כמעט תלשתי אותה מהמקום מרוב כאב וכשזה נרגע אני חושבת ואומרת אולי אסור לנו לגעת בכלל.
עולה על המיטה.
שוב ציר, שיואוווווווו. היא ממשיכה באדישות ופתאום צורחת תפנו לי חדר לידה על מרגישה את הראש או משהו כזה. כבר לא זוכרת.
מטיסים אותי לחדר לידה.
לא נעים בחוץ כולם מסתכלים על הצעירונת שלפני רגע עקפה את כולם. מובלת אחר כבוד לחדר לידה.
עצמתי את העיניים מבושה.
בקושי מגיעים לחדר לידה ואני צועקת יש לי לחץ חזק. אכשהו מעבירים אותי מהר למיטה של חדר לידה .לא מספיקה להחליף לחלוק.
ואני אומרת להם אני לוחצת זהו.
הם (היו 3 אחת מיילדת, אחת סטאג'רית, וזו שהביאה אותי) עסוקות בלארגן דברים ללידה ואני מתחילה ללחוץ לבד.
הם קלטו זריז שאני יולדת. ומיד באו , תלחצי. לחצתי פעם אחת והנה היא.
יצאה. היפייפיה שלי.
ואני אומרת להם תסתכלו בעיניים שלה היא בסדר? היא נורמלית? והם "היא מתוקה ומהממת"
ואני עוד פעם שואלת בטוח?
(באו"ס ראו נקודה אקוגנית בלב, סחבתי את הפחד כל ההריון)
אמרו לי גברת יש לך תינוקת מהממת. תנשמי עמוק. נרגעתי.
וזהו.
השלייה יצאה שלימה אבל נותרו מעט קרומים. מוציאים אותם.
ואני יושבת. מניקה את הנסיכה שלי.
רגועה.
איזה הרגשה נפלאה להיות אחרי הלידה.
מרעש מטורף נהיה שקט וחמים כל כך.
תודה לבורא עולם.
)