גם השבת וגם הבצק
ברררררר עצבים

וגם לא אכפת לי, ממילא רק הם אוכלים מזה. אולי בכלל הייתי צריך להוסיף עוד כמה כפות מלח

 

סתם סתם, לא יפה. 

 

אגב תצלם לי את הלחם טחינה אם אתה עושה

ולא ממני

אעעע



---
מר ימ"ל, מה מיוחד בתזונה שלך?

כי הוא עושה לחם בלי פחמימות בכלל, ורציתי לראות אם זה נראה אכיל

מה הרעיון של לחם ללא פחמימות?

זה רק בגלל המשפחה (חייבים לחם בשבת וזה, שלא יחפרו). עד עכשיו לא הכנתי ואני מתכוון שלא להכין.

כשיהיה לי כוח. /עייף/ 

תזונה קטוגנית.

בברכה,
אנחנו.

יצא נחמד בסה"כ בתור תחליף.

כמו כן, הרבה אנשים כתבו את זה אבל הייתי סקפטי. ובכן, עכשיו אני יכול לומר את זה בעצמי:
אכלתי בכמה וכמה חומוסיות, ביניהן אוכותיות מאד, והתחליף חומוס הזה לא רק שמרגיש בטעם ובמרקם כמו חומוס - הוא טעים יותר מכל החומוסים שיצא לי לטעום.

בנוסף למים, שמן זית, מעט מיץ לימון, שום גבישי ומלח.

אותם רכיבים בערך.

אה, ושכתי לומר שגם כמון יש בו.

אבל מאמינה לך שזה טעים. סלט ביצים זה טעים

תהנה, ותעדכן איך עברה השבת

אפשר גם עם מיונז אבל זה פחות טעים

אצלנו סלט ביצים זה ביצים עם מיונז ובצל מטוגן.

 

כמו כן, אני מכין מיונז בעצמי כבר כמעט שנה והוא לבן כסיד. התחליף הזה נראה בדיוק בצבע של חומוס.

אבל אצלך זה לא רלוונטי

ואני לא טוחנת אותו עד למרקם של חומוס

בכל מקרה זה טעים מאד
ואהבתי שזה נהיה תחליף חומוס

במיונז יש הרבה הרבה יותר שומן.

למרות שהוספתי שמרים ונתתי להן עוד זמן לתפוח. הגדולות זה קילו אחד וכל הקטנות ביחד הן חצי קילו (בבצק שלהן לא שכחתי את השמרים).

נראה טוב.

זה היה אמור להיות כמעט פי 2 אם זה היה תופח.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה