וחוץ מהעצבים שלי מסתבר שהאישה של דוד נחשון חולת ניקיון אז השכנים התחילו לקרצף לנו את הבית (יתרון, אני לא נגד) אבל דוד נחשון רוצה לישון בחדר ממוזג אז הם ישנו בחדר שינה שלנו!!!
לא שיש לי בעיה אני לא מזלי
אבל זה קצת אוף
מילא אם לא היינו שם, אבל אני לא אוהבת ששלום צריך לישון בחדר אורחים בגלל שמביאים אח''מ מפונק

נס ששלום כל כך סתגלן לכל דבר
הוא מסוגל לישון על הרצפה אם צריך (ועשה את זה גם מלא פעמים. יואו אולי יש לי תמונה. עוד מעט אחפש)
בקיצור

אני עצבנית נורא

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???