הילדה תלתה בי עיניים בורקות ותמימות.
-את יודעת, את יודעת שאני יכולה לעוף?
-באמת? צחקתי, ודגדגתי אותה מתחת לסנטר
- באמת באמת! צהלה
- את רוצה להראות לי איך את עפה?
- זה סוד. היא מרצינה. אסור לי לגלות.
רק בשקט בשקט איפה שאף אחד לא רואה, אז באמת באמת יש לי כנפיים.
- ואסור לך לגלות אותו לאף אחד? התעניינתי
- מותר. רק למי שיש לו כנפיים גם.
- ואיך יודעים למי יש כנפיים?
- רואים! היא קובעת בנחישות
יש להם כתפיים ממש זקופות וחיוך ושמחה והם רוקדים עם העולם, ככה.
והיא מסתובבת סביב עצמה ומדלגת באושר, שמלתה מתנופפת בעליזות.
- וואו, יש לך עיניים ממש חכמות.
(וגם תמימות לפעמים. אבל זה מתוק ככ! חשבתי בשקט)
- כן! היא מתנפחת בגאווה. יש לי גם עיניים חכמות וגם כנפיים.
ואת עדיין אין לך כנפיים, אבל בעיניים שלי אני רואה שעוד מעט צומח לך.
העיניים התמימות ננעצות בי בשכנוע עמוק.
- ואיך את כל כך בטוחה בזה?
- בגלל.. בגלל ש.. לכולם יכול להיות כנפיים!! היא צוהלת שוב. ה' מביא אותם לכווולםם בפנים עמוק בתוכם,
אבל הוא לא מגלה לנו, כי צריך לגלות לבד שיש אותם.
- אבל עכשיו הרסת! אני נוזפת בה בחיבה.
איך אני אגלה לבד אם כבר גילית לי את הסוד?
- אבל את כבר לבד גילית אותו! היא פוערת זוג עיניים תמהות.
רואים, שאת כבר כמעט יודעת לעוף.
אני מסתכלת בה מהופנטת. היא ככ שלימה, הקטנה הזאת. מרחפת מעל פני האדמה.
טהורה.
היא תולה בי מבט מלא באמון ותום,
ואני מרגישה את הכנפיים שלי מפרפרות בעדינות אין קץ,
נפרדות מהגב ופורסות עצמן אל השמיים האין סופיים.
- את צודקת ילדה שלי. אני מלטפת לה את השיער הרך והמקורזל.
איזה מזל יש לי שיש לי אותך.
ילדה שלי
ילדה שבי.
(בן אדם
יש לך כנפי רוח
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
דרוש אותם
וימצאו לך מיד)
-את יודעת, את יודעת שאני יכולה לעוף?
-באמת? צחקתי, ודגדגתי אותה מתחת לסנטר
- באמת באמת! צהלה
- את רוצה להראות לי איך את עפה?
- זה סוד. היא מרצינה. אסור לי לגלות.
רק בשקט בשקט איפה שאף אחד לא רואה, אז באמת באמת יש לי כנפיים.
- ואסור לך לגלות אותו לאף אחד? התעניינתי
- מותר. רק למי שיש לו כנפיים גם.
- ואיך יודעים למי יש כנפיים?
- רואים! היא קובעת בנחישות
יש להם כתפיים ממש זקופות וחיוך ושמחה והם רוקדים עם העולם, ככה.
והיא מסתובבת סביב עצמה ומדלגת באושר, שמלתה מתנופפת בעליזות.
- וואו, יש לך עיניים ממש חכמות.
(וגם תמימות לפעמים. אבל זה מתוק ככ! חשבתי בשקט)
- כן! היא מתנפחת בגאווה. יש לי גם עיניים חכמות וגם כנפיים.
ואת עדיין אין לך כנפיים, אבל בעיניים שלי אני רואה שעוד מעט צומח לך.
העיניים התמימות ננעצות בי בשכנוע עמוק.
- ואיך את כל כך בטוחה בזה?
- בגלל.. בגלל ש.. לכולם יכול להיות כנפיים!! היא צוהלת שוב. ה' מביא אותם לכווולםם בפנים עמוק בתוכם,
אבל הוא לא מגלה לנו, כי צריך לגלות לבד שיש אותם.
- אבל עכשיו הרסת! אני נוזפת בה בחיבה.
איך אני אגלה לבד אם כבר גילית לי את הסוד?
- אבל את כבר לבד גילית אותו! היא פוערת זוג עיניים תמהות.
רואים, שאת כבר כמעט יודעת לעוף.
אני מסתכלת בה מהופנטת. היא ככ שלימה, הקטנה הזאת. מרחפת מעל פני האדמה.
טהורה.
היא תולה בי מבט מלא באמון ותום,
ואני מרגישה את הכנפיים שלי מפרפרות בעדינות אין קץ,
נפרדות מהגב ופורסות עצמן אל השמיים האין סופיים.
- את צודקת ילדה שלי. אני מלטפת לה את השיער הרך והמקורזל.
איזה מזל יש לי שיש לי אותך.
ילדה שלי
ילדה שבי.
(בן אדם
יש לך כנפי רוח
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
דרוש אותם
וימצאו לך מיד)
