שאלתי את ידידנו AI על צמד מסויים שאהבתי להקשיב להם ובין השאר הוא אמר

שהמוסיקה שלהם מתאימה מאוד לאווירה משפחתית....

אז פורום זה סוג של משפחה, לא? לא מוכרת אמנם, אבל חביבה...

רוב השירים הם כאלה, זה לא מהתקופה הזו. אפילו אלביס פרסלי

(תסתכלו בויקיפדיה מי זה) כשהשתולל על הבמה, לא הגיע, ולא

טיפה, לבוטות ווולגריות של המוסיקה המודרנית יותר....

אבל קחו בחשבון שיש לי נגיעות ואני מנסה לשכנע אתכם

להסכים.

אבל אם אתם לא מכירים, לא כדאי לכם. לא תהנו.

שאם אני מתחילה עם נוסטלגיה, אז אני חייבת גם לקנות כיסא נדנדה,

פקעת צמר וזוג מסרגות, וחתלתול קטן (שישחק למרגלותי עם פקעת

הצמר המתגלגלת על הרצפה בעודני סורגת במהירות עצומה סוודר לנכד החדש, ה25 במספר...)

אמא'לה, זה מפחיד. מקווה שלא מתחילה דמנסיה.

ואם כן, אתם כנראה תהיו הראשונים שתבחינו בה. 

צחוק צחוק, אבל זה ברצינות. מה פתאום נזכרתי באלביס פתאום?.....

הסיפור הוא שאז... שיני הזמן נשכו אותה ואכלו אותה ולא נשאר ממנה כלום. ואולי זה אני שספציפית גדלתי על אוספי שירים שנבחרו על ידי החבר'ה של רדיו-ערוץ-7 שכידוע סיננו חלק גדול מהם.

אגב אלביס. יש לי על זה סיפור קטן מקרוב משפחה מבוגר שהמשפחה שלו התחרדה ואשתו אסרה עליו לשמוע מוסיקה לועזית. אז הוא היה שומע אותה באוטו. עד כאן קלאסי.

המעניין זה שלימים המצב הקוגניטיבי והפיזי שלו התדרדר. היום משמיעים לו מוסיקה שהוא אהב כילד העיקר שהוא יגיב לסביבה ולא ימשיך להתדרדר.

קיטשים אולי, אבל מתוקים. תמימים כאלה....

מתכוונת למוסיקה לועזית. זה מה שהשמיעו בערוץ 7?

מעניין מה הם סיננו. אם זוכר, אשמח אם תרשום כאן

כדי שלא אביא בהתרגשות ואוי לאותה בושה......

עצוב מאוד הסייפא. 

גם לנו סיפרה חברה על חברה

שהקשיבה למוסיקה שאהבה

מאז (בעלי תשובה) באוטו.

עד שנמאס לה והעבירה

אותה הביתה...

לאונרד כהן, נדמה לי.

מכירים?

לא מאמינה שהילדים

עזבו מכל וכל בגללו....

מקסימום, רק מכל.....

מקווה שעדיין יכול ליהנות ממה שאהב

מקווה שהקב"ה מעריך את מסירות הנפש הזו

זה אחד הדברים הקשים (סליחה על הזולות של

המילה הזו) שבעלי תשובה צריכים להתמודד

איתם. באמת.

כמו שאמרתי, משמיעים לו, והעיקר שרק ינשום ויחיה.

(אלא אם כן ארמית ואידיש נחשב אצלך לועזי).

סיננו בעיקר שירים עבריים. היה בסיס נתונים שלם של מה מותר ומה אסור. בסוגריים אספר שאחד השירים המצונזרים (בצדק) דווקא אהובים עליי. אבל זה כי לימים לקחתי קצת קו אחר.

הילדים לא עזבו או משהו כזה. הבן אדם עצמו במצב לא אידיאלי. גם ביחס לגילו (70+).

אני ציוני מאוד ואפילו אוהד מכבי תל אביב

מהמםם, ממש, את כותבת מדהיםםם

אותו כל כך מעניין ויפה.....

לגבי אותו אחד-לאידעת מה לומר, לפעמים נראה שיש אנשים שהתורה פשוט לא מצליחה להשפיע עליהם🤷🥺

לקחת דבר מה שפגשת בו, אצלך או אצל אחרים,  ולעשות בו כיד הדמיון הטובה עלייך....

מחמיא מאוד לקבל מחמאה ממישהו שאומר שהוא לומד ממני🥰🤗

תודה🙏

לכתוב תודה כך שוב ושוב

עלה לי רעיון מזהיר:

קשה כל הזמן לכתוב תודה תודה חן חן חן חן תזכו למצוות יישר כוחכם...

אז האם יהיה די והותר להגיד פעם אחת ולא יותר?...

אבל אז, גם אתם יכולים לנקוט באותה שיטה

ולתת רק פעם אחת תגובה טובה, והיא אמורה

להספיק לכל הפעמים (סליחה על הגאווה...)

אז נשאיר את זה כמות שזה

שכחו את הרעיון הזה

וליתר בטחון

(אם מישהו כבר קנה את הרעיון...)

אז שוב

תודה רבה

חן חן

זכו למצוות

תבורכנה מילותיכם

הטובות

המעודדות

המשמחות

המפרגנות

הנותנות לי פידבק

(משוב בלעז....)

שטוב לכתוב

שכדאי

ושסוף כל סוף

אחרי מאה שנים של בדידות (אללי)

של יובש כתיבתי -

אז סוף סוף, בערוב ימי

אפשר לכתוב

וגם מישהו, מישהי, מישהן, מישהן

(התבלבלתי לגמרי...) -

קורא....

בקיצור, לא כל כך מסכנה

אלא שאני לא כזאת שכותבת

למגירה והפורום הזה הוא

ממש מקום נפלא, לבטא

את עצמי.

אני רק תוהה לפעמים

אם הקב"ה גם מרוצה

מזה....

באמת באמת באמת. תודה.

ה

ו 

למה שמגיב אחר כתב, גם, תודה רבה רבה!

(לא יעזור פ.א.  הבנתי את העיקרון של העיגול באלכסון מתחת לתגובה אבל לא יותר מזה...(אנחה))

לפעמים הוא מראה לנו את דרכיו,

מראה עוצמות וניסים נפלאים,

גורם לנו לצחוק יחד איתו

על אנשים שחושבים שהם מחליטים...

אז אפשר להבין שכלל אין בלתו,

וכלום לא מובן מאליו,

להמשיך לנצח ללכת איתו,

בלי נסיונות ובלי קרב...

בכל הנוגע לפרוזה וכתיבה חופשית אני מאמץ את שיטתו של הרב עטר: מה שיפה, מותר.

יהיה להם קר!

לטובת אותו יום מיוחל.....

כמה דברים אנחנו דורסים בדרך אל החלומות שלנו?

נכון?

שמע חתול זמני, אחרי כל מה שעשית (לימודים וחו"ל ועוד ועוד)

מספיק ודי והותר לך לעבוד במטענים?

איך זה?

או שאין כאן את כל האמת כולה. זה לא איזה מזוכיזם או הסתגפות או משהו נכון?

(רחמנא ליצלן)

יש כאלה גם שאוהבים עבודות כפיים. זה מרגיע. וזה טוב מאוד מאוד.

סוכן מטען הנני. בעיקר ממלא ניירת (אכן קצת סגפני, אבל ממכר). אם כי פעם באף־פעם משפילים שרוולים.

אינני יודע האם חלומות חשובים יותר מחתולים. האם טוב יותר שהאבק יישטף אבל חתול יירטב? השיר במקור מכריע, אבל אני אינני יודע. בהכרח משהו יאבד לו.

האגו שלי כבר בשמים......בזכותכם. בגללכם?.....

אבל לא אכפת לי בכלל. נא לא להפסיק!

מעניין, כשאני עפה על עצמי, מופיעה לי הודעה כזו

למטה:

אירעה שגיאה בעת משלוח ההודעה.... tokenUnexpected Unexpected 

כלומר, בתי. תתאפסי!

זכו למצוות!!

אם לא נעוף על עצמנו, מי יעוף עלינו?

ויגבה לבו בדרכי ה'

יותר משאפשר לעשות על־ידי ענווה אפשר לעשות על־ידי אמונה בערך עצמי

כעובד בשדה התעופה, אני תמיד מתלהב כשמישהו מזכיר משהו שקשור לתעופה.

אם יש לך משטחים לשלוח אני יכול להשיג מחירים מיוחדים

ובהחלט אי אפשר להכניס אותי לקטיגוריה האמורה כי אני די....שמנה!

ולשלוח אותו בתור דואר דיפלומטי

אין אוויר. 

יודעים לאן הייתי כן רוצה לנסוע? באמת?

לקבר של אברהם בן אברהם הצדיק הי"ד. בוילנא.

אבל אני שונאת אותם. וכל בתי העבודה הזרה שלהם...

רוצה מאוד מאוד להיות ליד הציון שלו. הוא קבור ליד

הגר"א, כך קראתי.

מוזר שאני לא מציינת את הציון של הגר"א במקום

ראשון אבל עדיין, אחרי כל כך הרבה זמן, אין לי ממש מושג עמוק מה זו תורה.

קראתי דברים כל כך מרגשים על אברהם בן אברהם.

קראתי, איני יודעת אם זה נכון, שכשהלך למקום שהיה

צריך לעלות על המוקד, התלבט אם עליו להיחפז

כדי למסור את נפשו על קידוש השם או שעליו

להאט את צעדיו כדי שלא ייחשב שממהר לותר

על חייו...

הוא עבר אז יחד עם שוביו ברחוב שבו הגר"א

התגורר. הגאון מוילנא פתח את החלון וקרא

אליו (באידיש): לך מהר אברהם, לך מהר...

(לוייף שנעל אברהם לוייף שנעל...  לא בטוחה שכתבתי נכון)

האם זה נכון? או אגדה?

מכל מקום, הנסיך ולנטין פוטוצקי

שנקרא כשהתגייר אברהם בן אברהם -

כשאני חושבת עליו....מאוד מאוד מ רגש.

וגם מעורר קנאה: איזו אהבת השם. איזו

מסירות נפש....וזה אדם שיכל לבחור

בכל טוב העולם הזה.

אשריו.

אבל, נא לא לצחוק עלי. צר לי עליו.

יודעת שזה טפשי.

יודעים איך התחיל כל זה

(שוב, קראתי...)?

הוא היה סטודנט

בפריז, אם אני לא טועה, ולאן

ילך גוי צעיר על מנת להתאוורר

מיום לימודים מייגע?

לבית מרזח, כמובן.

בעל בית המרזח היה, יהודי,

איך לא, מבוגר, שבין מזיגה

למזיגה, ישב עם ספר גדול

וצהוב ולמד. (גם בצרפת

היו בתי מרזח בהנהלת יהודים?

אז אולי זה היה בפולין?

אבל כן היתה תקופה שהאצילים

הפולנים נסעו ללמוד בצרפת).

זה עורר את סקרנותו של הגרף

הצעיר (שהיה מוכשר ויפה וכל

המעלות...כך אני מבינה) והוא

שאל אותו מה זה ועל מה זה.

וככה זה התחיל.

תאילנד? ברזיל ? שוויץ?

איטליה?

איך בכלל אפשר להשוות?

(לא שהייתי מתנגדת לטייל

שם קצת, אבל לא יותר מזה...)

מרגיש לי כבר ממש מוזר לומר כל פעם שאתה כותב אותי אבל זו פשוט המציאות, זה ממש מה שאני מרגישה......

תודה🙏