זו חדירה עויינת למרחב האישי.
מצד שני זה גם המרחב שלו, הבנאדם צריך לדבר מה לעשות. אבל אם הוא יכול שיתחשב וידבר במקום אחר.
אפשר להצדיק אותו בזה שהוא פשוט לא מודע לבעייתיות שבהתנהגות הזו.
זה כמו שכשמישהו לא מסכים איתי - אני לא כועס ולא חושב שהוא עושה בכוונה, אלא פשוט דן אותו לכף זכות שהוא טיפש.
סתם 
ויש ציפייה מבני אדם להתחשב באנשים שחולקים איתם את המרחב.
איפה עובר הגבול? יש כאלה שמבחינתם לעשות קריוקי באוטובוס ולמי אכפת שהזקנה שלידם תתחרש, ויש כאלה (כמוני) שישתדלו לא לדבר ליד אחרים ואם חייבים אז בשקט.
ימ''להוא היה יותר על זה שלמה אנשים לא מעירים.
לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע
וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי
לא הייתי מסוגלת בכלל לספר
אלוהים
הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.
(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)
דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.
אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.
