אם ד' הוא כל יכול, אז למה הוא לא ברא את העולם טוב וקל יותר, בצורה שבכל זאת מטרת העולם תושג?
(השאלה של חולת שוקולד, בתוך השרשור שבוע טוב של פסידונית)
כיוון שעלה לי ע"פ הרב אשלג במתן תורה ומחשבות שלי
(אולי זה מה שהוא כתב, אבל זה לא בפירוש, לא רוצה להכריח את המחשבות שלי)
בעצם השאלה הזאת מקבילה לשאלה האם ד' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? או לכל השאלות האם ד' יכול לברוא כל מיני סוגי פרדוקסים
ואני אסביר, השלמות והטוב הכי גדול שיכול להיות בעולם הוא דבקות מוחלטת ב-ד'
דבקות ב-ד' היא ע"י הִדַמוּת לו
ד' הוא לא קיבל את השלמות שלו משום מקום, היא עצמית לו
אם ד' היה נותן לנו ישר להיות מושלמים בלי שאנחנו נשלים את עצמנו, אז לא היינו לגמרי כמוהו כי לנו זה לא עצמי ולכן לא היינו דבקים בו לגמרי וממילא לא היינו מקבלים את הטוב הכי שלם
לכן ד' עשה שאנחנו נתאמץ ונשיג את השלמות שלנו לבד
כדי שהשלמות שלנו תהיה עצמית וכך נוכל להידמות ולהידבק בו וכך נוכל לקבל את שיא השלמות והטוב
ופה נשאלת השאלה למה ד' לא יכל לעשות שנקבל את כל הדבקות בו בלי שנצטרך לעמול וזה כן יהיה עצמי לנו
ופה בעצם אנחנו שואלים האם ד' יכול לברוא פרדוקס
כי לקבל שלמות בלי לעמול ושהיא תהיה עצמית זה פרדוקס ולכן בעצם השאלה היא על האם ד' יכול לברוא פרדוקסים
עכשיו, לשאלה על לברוא אבן שלא יכול להרים (שהיא שאלה עם דמיון מסוים לשאלת הפרדוקסים אבל היא לא אותה שאלה) יש כמה תשובות שמתחלקות ל2 קטגוריות על
תשובה ראשונה של הרס"ג והרבה מהראשונים
בעצם כל הפרדוקסים האלה זה כמו לחלק באפס שהתשובה היא חסר משמעות כי אין דבר כזה ולכן השאלה לא רלוונטית
שיטה דומה זה הרמב"ם שאומר ש-ד' לא יכול, אבל זה לא חיסרון לא להיות מסוגל להיות חסר
דוגמה החמודה של הרב אבינר
האם רכב שלא יכול להתקלקל פחות טוב מרכב שיכול להתקלקל כי יש לו פחות יכולות(היכולת להתקלקל)
תשובה שניה היא כן, כמו ש-ד' התחייב לא להביא מבול לעולם או כמו שנתן לנו בחירה חופשית, אז הוא יכול להגביל את עצמו לברוא אבן שלא יכול להרים
בכל השיטות האלה שזה רוב ככל הראשונים ההנחה היא ש-ד' מחוייב ללוגיקה
ולכן ד' היה חייב לברוא את העולם כמו שברא כי לוגית זה הדרך היחידה להביא לנו את הטוב השלם
לעומת השיטה השלישית (שאני לא יודע מה המקור שלה, מתאים יותר לחסידות והקבלה)
ש-ד' יכול לברוא אבן כזאת, אבל מצד שני הוא גם יכול להרים אותה, ולכאורה איך זה מסתדר? התשובה היא ש-ד' לא מחוייב ללוגיקה שלנו
ובהשלכה אלינו עדיין נשארת השאלה למה ד' לא ברא אותנו מושלמים בלי להתאמץ ועל זה באמת כנראה צריך לענות שאנחנו לעולם לא נוכל להבין את ד' ורק נאמין שזה לטובתנו
וכל התשובות של מטרת הבריאה הם רק הדרכות לנו מה המטרה והתפקיד שלנו בעולם
(ובקצרה אוסיף שיש דמיון לשאלה על איך קיים רע בעולם אם ד' הוא רק טוב?
שיש את שיטת המהר"ל כמדומני שהרע הוא בעצם רק העדר ולכן הוא לא באמת קיים וממילא ד' לא ברא אותו שזה דומה מאוד לרס"ג
לבין השיטה היותר מקובלת של הצמצום ושהכל זה לטובה וכו')
(השאלה של חולת שוקולד, בתוך השרשור שבוע טוב של פסידונית)
כיוון שעלה לי ע"פ הרב אשלג במתן תורה ומחשבות שלי
(אולי זה מה שהוא כתב, אבל זה לא בפירוש, לא רוצה להכריח את המחשבות שלי)
בעצם השאלה הזאת מקבילה לשאלה האם ד' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? או לכל השאלות האם ד' יכול לברוא כל מיני סוגי פרדוקסים
ואני אסביר, השלמות והטוב הכי גדול שיכול להיות בעולם הוא דבקות מוחלטת ב-ד'
דבקות ב-ד' היא ע"י הִדַמוּת לו
ד' הוא לא קיבל את השלמות שלו משום מקום, היא עצמית לו
אם ד' היה נותן לנו ישר להיות מושלמים בלי שאנחנו נשלים את עצמנו, אז לא היינו לגמרי כמוהו כי לנו זה לא עצמי ולכן לא היינו דבקים בו לגמרי וממילא לא היינו מקבלים את הטוב הכי שלם
לכן ד' עשה שאנחנו נתאמץ ונשיג את השלמות שלנו לבד
כדי שהשלמות שלנו תהיה עצמית וכך נוכל להידמות ולהידבק בו וכך נוכל לקבל את שיא השלמות והטוב
ופה נשאלת השאלה למה ד' לא יכל לעשות שנקבל את כל הדבקות בו בלי שנצטרך לעמול וזה כן יהיה עצמי לנו
ופה בעצם אנחנו שואלים האם ד' יכול לברוא פרדוקס
כי לקבל שלמות בלי לעמול ושהיא תהיה עצמית זה פרדוקס ולכן בעצם השאלה היא על האם ד' יכול לברוא פרדוקסים
עכשיו, לשאלה על לברוא אבן שלא יכול להרים (שהיא שאלה עם דמיון מסוים לשאלת הפרדוקסים אבל היא לא אותה שאלה) יש כמה תשובות שמתחלקות ל2 קטגוריות על
תשובה ראשונה של הרס"ג והרבה מהראשונים
בעצם כל הפרדוקסים האלה זה כמו לחלק באפס שהתשובה היא חסר משמעות כי אין דבר כזה ולכן השאלה לא רלוונטית
שיטה דומה זה הרמב"ם שאומר ש-ד' לא יכול, אבל זה לא חיסרון לא להיות מסוגל להיות חסר
דוגמה החמודה של הרב אבינר
האם רכב שלא יכול להתקלקל פחות טוב מרכב שיכול להתקלקל כי יש לו פחות יכולות(היכולת להתקלקל)
תשובה שניה היא כן, כמו ש-ד' התחייב לא להביא מבול לעולם או כמו שנתן לנו בחירה חופשית, אז הוא יכול להגביל את עצמו לברוא אבן שלא יכול להרים
בכל השיטות האלה שזה רוב ככל הראשונים ההנחה היא ש-ד' מחוייב ללוגיקה
ולכן ד' היה חייב לברוא את העולם כמו שברא כי לוגית זה הדרך היחידה להביא לנו את הטוב השלם
לעומת השיטה השלישית (שאני לא יודע מה המקור שלה, מתאים יותר לחסידות והקבלה)
ש-ד' יכול לברוא אבן כזאת, אבל מצד שני הוא גם יכול להרים אותה, ולכאורה איך זה מסתדר? התשובה היא ש-ד' לא מחוייב ללוגיקה שלנו
ובהשלכה אלינו עדיין נשארת השאלה למה ד' לא ברא אותנו מושלמים בלי להתאמץ ועל זה באמת כנראה צריך לענות שאנחנו לעולם לא נוכל להבין את ד' ורק נאמין שזה לטובתנו
וכל התשובות של מטרת הבריאה הם רק הדרכות לנו מה המטרה והתפקיד שלנו בעולם
(ובקצרה אוסיף שיש דמיון לשאלה על איך קיים רע בעולם אם ד' הוא רק טוב?
שיש את שיטת המהר"ל כמדומני שהרע הוא בעצם רק העדר ולכן הוא לא באמת קיים וממילא ד' לא ברא אותו שזה דומה מאוד לרס"ג
לבין השיטה היותר מקובלת של הצמצום ושהכל זה לטובה וכו')
