איך שאנשים שונים
אצלי הפחד הוא הפוך לגמרי

בס"ד

או אפילו לא
דמות משנית בסרט על החיים של עצמה

קראת קישון.

בס"ד

חייה סביב בעלה
היא מוכרת כאישתו של
כל היום עושה דברים בשבילו ושיא יומה זה כשהוא חוזר
ששה לשרת אותו
אישה קצת חסרת אופי שנחוות בעולם כהשתקפות חיוורת של בעלה
אדם לא מעניין ממש שהערך העצמי שלה קשור ביכולת לעשות באופן מספק עבודות שאין בהם תהילה
וכן, אמרתי תהילה
אני רוצה לעשות משהו עם משמעויות שהן מעבר לגידול דור נוסף
משהו שאנשים שמחוץ לבית שלי ירגישו בו

אבל זה לוקח זמן ליצור לעצמך את העולם הזה שמעבר

מבחינת האנשים בעולם של משה את תהיי תמיד אשתו של, מבחינת האנשים בעולם שלך הוא יהיה מרבחור האישלה, ומבחינת האנשים בעולם המשותף לשניכם תהיו פשוט זוג שווים.

משה כבר פיתח לעצמו סוג של רפיוטיישן ורזומה מפואר, תהיי גאה בזה, לא נחיתית בגלל זה. ובקרוב גם את תיצרי לך את העולם הזה שלך. הוא כבר קיים במידה כזו או אחרת, אבל הוא יגדל מאד.

לדעתי זה הכל בראש שלך. זו סתם פיקציה.

כלומר, מתקיים איזשהו מאבק גברי-נשי כזה מי יותר ולמי הזכות ל... אבל הוא לא קיים בעולם האמיתי.

 

את לא אישה קטנה ולא אישה גדולה, את לא בצל שלו והוא לא בצל שלך. את שירה והוא משה. זהו.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה