הי, יפה שהוא בכלל הביא משהו!

א. מראה על המון אכפתיות. איזה חמוד הוא.

ב. הוא לא מכיר אותך ואת תחומי העניין שלך. הגיוני

ג. הוא חושב כנראה שאתה מאד חכם אם הוא חושב שמעניין אותך דברים משעממים

בקיצור איזה יופי

הוא בא לבקר אותי עכשיו אז הוא אמר שהוא הזמין.

 

ובכל מקרה יש לך שני אבות ככה שאם אחד לא מוצא חן בעיניך תבוא לשני

לילה טוב מרימל!
ואוף רציתי לעשות לך הפתעה ולעשות לך שרשור מזל טוב ביומולדת שלך ויש לי גם תזכורות ועכשיו אתה תחשוב שזה כי הזכרת לי
לא צריך

מאמין לך.

חבל שאתה לא בת או שאני לא בן או שזה לא היה מוזר מידי

בכל מקרה זאת המציאות, אבל אני מאמינה שלא חסרה לך יותר מידי משפחה. גם ככה אתה אומר שיש לך יותר מידי.

אז אני אפתח ותעשה כאילו אתה מופתע

אבל נעשה לך בנב''ל עם קולולושים
ונבקש מחרות להסיר את איסור החיבוב כדי שאנשים יחבבו אותך באמת
בתור מתנת יומולדת וירטואלית

וחוץ ממה שאמרת - אני גם לא חושב שהעולם היה עומד בריכוז כזה של בדיחות אבא.

איזה הירואים אנחנו, לוותר על משפחה בשביל להציל את העולם

איפה טולקין כשצריך אותו לכתיבת ביוגרפיה

אני קוראת אותך מהר.

אם זה מפגש פורום אז אני עושה ת'צמי מכובדת ויושבת ישר ומדברת כמו אשת עסקים

כמו שאת בעצם.

 

נזכרתי שאני מכירה מישהו שחושב מאד מהר אבל מסביר מאד לאט בכוונה.

בנושאים חשובים אני מפסקת כמו שצריך ומדברת לאט

כשיש לי מצברוח ואני מתבדחת אני מדברת מהר ובלי פסיקים

אצלי דיברת לאט וגם היה לך מצב רוח...

להגנתי יצויין שלא כאב לי כל כך והייתי בהיי כי לקחתי כדור נורא חזק 🙈

הלוואי שהיה איך לעזור

 

זה יעבור בעז''ה
תוך חודש!!!

למה חודש? כי זה פרק זמן הגיוני לענ''ד
אני עושה טיפול מסויים שהלוואי ויעזור

שנדע לא לקרוא

 

כמו כן, איך אתה יודע שהוא משעמם אם עדיין לא קראת אותו?

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה