אבל ביקשת מקורות

אז הנה ההסבר של הרצי"ה, עמ' 76-79)

שיחות הרצי"ה - בנין הבית

ברכות השחר בלשון שלילית | שאל את הרב

למה לא מברכים "שעשני יהודי" | דין - שאל את הרב

חבל נחלתו ג א – ויקיטקסט

אחת הסיבות שזכורה לי כעת, היא שהגבר מודה לה' על כך שבראו גבר, כי בתור גבר יש לו 613 מצוות, ואפשרויות להתקרב לה'.

והאשה אומרת שעשני כרצונו, לא בגלל שמהות ה''גבר'' היא יותר טובה, אלא בגלל שהיא גם רוצה את כל האפשרויות האלה, לקיים את רצונו של ה' ולהתקרב אליו יותר.

(הסיבה לכך שבאמת נתנו לאישה פחות מצוות מהגבר, גם היא לא נובעת חלילה מאיזושהיא ''הפליה'' בין גברים לנשים, אלא מסיבות אחרות לגמרי, אבל כיוון שאני חושש לנצל''ש.. לא אפרט כעת אותם..)

[אלא רק כותב שיש סיבה.. כדי שאם משהו פה ישאל את השאלה, הוא גם יבדוק את התשובה..]

ולהיות ציני זה רע

ציניות – ויקיפדיה

לא תת-שרשור במובן של לא ראוי, פשוט כי הוא מתלבש על שרשור קיים

התורה לא מחוייבת לערכים המודרניים שלנו. בוודאי לא הגמרא ורש"י. אם כתובה בגמרא תפיסה מסוימת, אנחנו לא חייבים ליישב באותו יום איך זה מתאים עם תפיסת העולם שלנו. אולי זה לא, ואולי חסר לנו מידע, ואולי לא הבנו נכון.

מצד שני, אם נגנוז הכל עד שנבין, יהיו הרבה דברים שלא נדע.

ולכן הנכון בעיני הוא לפעול בשני מישורים - 

מצד אחד, ללמוד תורה ולהיות בקיאים בה, ולזכור מה הוא פשט הדברים, ולהישאר פתוחים לאופציה שאכן לכך התכוונו רבותינו ז"ל

מצד שני, אין צורך ללכת ולומר לאנשים מה חשבו עליהם חז"ל. אם אתה רוצה לברך על גיחור משנה הבריות, אין סיבה לצעוק, הוא לא צריך לשמוע (אגב הרב קאפח כמדומני טוען שבזה טעה ר' אלעזר בר' שמעון כשאמר "כמה מכוער אדם זה"). אם יש נשים שקשה להן לשמוע דברים מסוימים שכתובים בגמרא, טוב למצוא הסבר לגמרא שיניח את דעתן. לא בהכרח שזה פירוש הגמרא, אבל זה פירוש אפשרי וכדאי לדעת גם אותו.

לגלות לנו שאנחנו שפחות בעיני התורה?

ואחרי זה, מה?

זה אמור להוביל אותנו למסקנות כלשהם?

איזה?

גם לא מצווה להביא ילדים וממילא(?) (אשמח שיתקנו/ידייקו אותי) לא בכל התפקידים הנלווים לבית ולילדים

היא בוחרת בתפקיד הזה בצורה וולונטרית בגלל טיבעה

יכול להיות שהמסקנה הפשוטה היא שהיא לא שפחה מכח ציווי כלשהו אלא שחינכו אותה ככה לצורך קיום העולם.

היא מתנדבת.

היא לא חייבת להיות שפחה של אף אחד, זה אומר שיש לך מרחב תימרון גדול וזה לפי התורה.

כתובות פרק ה' משנה ה'

אבל זה ממש לא לכל דבר אלא רק לדברים המפורטים שם. יש דברים שבפירוש *אינה* חייבת לעשות לבעלה (כפי שציינתי, רשי בכתובות היכן שהוא).

ולהביא ילדים בצורה בהירה ואח"כ יהיה על מה לדון.

אני מסכימה שזאת מצווה לסייע ליהודי בכל עניין שהוא אבל דרגת החיוב שלה הרבה יותר פחותה מזה שמסייעים לו וממילא האישה לא חייבת , מקסימום מפסידה כמה מצוות.

יש מצווה גם לחלק כסף לכל הקבצנים שבתחנה מרכזית ,אם פספסת קבצן אחת בתחנה המרכזית עברת על איסור?

חז"ל בנו מערכת של חובות וזכויות של האיש כלפי אישתו והפוך כדי ליצור סדר בעולם וכדי להמשיך את הקיום של עמ"י בצורה נכונה והכללים הללו מושפעים  מהתקופה והמציאות שחיו בה.

אם אישה בוחרת להתחתן היא בוחרת גם במערכת החובות והזכויות של המסגרת הזאת אבל עדיין זאת בחירה שלה. לגבר אין בחירה, הוא חייב ואם לא מתחתן הוא עובר על איסורים בשונה מאישה.

בקיצור, נשים עושות לכם טובה אז תתנהגו יפה,

אם תנפנפו במקורות כאלה כדי לדרוך על האישה זה יבוא לכם בהפוכה.

איש מצווה להתחתן ולהוליד ילדים. אם הוא לא, הוא ביטל מצווה. כמו לא לתת צדקה.

על אשה יש חיוב דומה אבל בדרגה נמוכה יותר.

ההבדל הוא בדרגת החיוב, לא בסוג החיוב.

ואם אשה רוצה להתחתן עם מישהו, היא צריכה להבין שיש לו מצוות לקיים, ורק באמצעותה הוא יכול לקיים אותן, ואם היא לא מוכנה לקחת חלק במצוות שלו, אז הטענה "היא לא חייבת" היא קצת מוזרה.

הדיוק לא עקרוני

אבל בשורה התחתונה יוצא , ניקח את מצוות הפרו ורבו של הגבר לדוג',

שהאיש המצווה העיקרי אבל מי שבעיקר בפועל סובל מכל הבחינות בתהליך ההולדה והגידול זאת האישה

זאת חוצפה מצד גבר לנפנף במקורות האלה ולהראות לאישה שהיא פחותה ממנו כשהיא מוסרת את נפשה כדי ש*הוא* יזכה לקיים מצווה בדרגה הרבה יותר גבוהה ממנה.

גבר צריך להיות במצב של הכרת תודה תמידית ולהתנהג יפה.

גם אני וגם @חסדי הים לא חושבים שאשה היא פחותה (נכון, @חסדי הים? אכתוב פה כמה דברים בשמך, מקווה שלא אטעה). אנחנו מכבדים נשים לא פחות מכל שאר החברים פה. אולי יותר.

אבל מצד שני, אנחנו חושבים שאין סיבה להילחם במקורות הכתובים, ואם בתקופת הגמרא כך היה המצב, ולכן ראו בברכה "שלא עשני אשה" ברכה על זה שאנחנו לא פחותים כמו אשה, אז זה היה המצב.

האם כך אנחנו מרגישים? לא. אבל הברכה משקפת גם את זה. היום הברכה עדיין שייכת בגלל החיוב במצוות שהוא שונה מאשה לגבר, אז "ניצלנו" מהבעייתיות שבעצם הברכה (כי לברך כל בוקר על זה שאנחנו נוסעים בסוס ועגלה היה ברכה לבטלה)

ומצד שני, אנחנו גם לא מאמינים שצריך לעוות מקורות שלא מתאימים עם תפיסת העולם שלנו. זה לא בריא, ובטח לא יועיל לאנשים עם קצת יותר מודעות שיגלו שעבדנו עליהם.

וחשוב, בשיחה עם אנשים בוגרים, שתהיה מודעות גם לרקע שלא נעים לדעת אותו. בגרות כוללת את היכולת להתמודד עם זה.

גבר שעשו לו טובה אכן חייב להיות במצב של הכרת תודה למי שעשה לו טובה. נכון גם לגבי אשה.

וכולם חייבים להתנהג יפה.

הלא רוב הראשונים סוברים שזו הסיבה (העף מבט במאמר של הרב הנקין ששלחו פה). לדעת אחת הלישנות ברשי העניין זה הפחיתות, זה הכל. אין פה שום עיוות המקורות.

במשך דורות זה היה כתוב ברש"י ואנשים למדו את זה ולא טרחו לכתוב ש"הרש"י הזה לא מדויק ותלמיד טועה כתב אותו".

האם באמת רש"י חשב שאשה היא פחותה? האם חז"ל חשבו כך?

לא מעניין אותי בכלל. הם גם לא ידעו מה זה חישוב קוונטי.

אם היתה הלכה שנובעת ממעמד האשה, זה אולי יתחיל לעניין (טוב, בעצם יש - אשה לא עולה לתורה מפני כבוד הציבור. מה אני עושה עם זה? כלום. כי אם נתחיל להכנס לשינויים לא נצא מזה, ואין צורך אמיתי לאשה לעלות לתורה)

מאיפה הבאת את זה? רק אמרתי ש*רוב הפוסקים ורוב הראשונים עצמם* הכריעו כאחת האפשרויות, לא אני. ודאי שאני מנסה להבין גם את הלישנא השניה, אבל להפוך את הלישנא הראשונה למשהו אפולוגטי זה אבסורד.

בוא נעשה עסק:

לפני שאתה כותב נגדי, תחשוב על פרשנות שאיתה אתה יכול להסתדר, ותכתוב לי "בוודאי התכוונת ש..."

אוקיי?

עקרון החסד – ויקיפדיה

וכיון שאני כבר כותב, אז אחסוך לך זמן במקרה הזה:

יש שני פירושים ברש"י. מישהו כאן העתיק את רש"י כלשונו.

אנשים התחילו לצעוק עליו שלפי היהדות זה לא נכון.

ובכן, במשך מאות שנים אנשים קראו את הפירוש הזה ולא טרחו לכתוב שרק הפירוש השני נכון. אז להגיד שהפירוש הראשון הוא "נגד יסודות היהדות" זה מגוחך. הוא פשוט מתאר תפיסת מציאות שכנראה היתה קיימת

ולהגיד שהפירוש השני הוא האמת היחידה והפירוש הראשון פסול, זה לא נכון.

לא טענתי לרגע שהפירוש השני הומצא כדי שנשים ירגישו טוב עם עצמן. אם זה היה ככה, בשביל מה נכתב בכלל הפירוש הראשון?

כתבת "במשך דורות זה היה כתוב ברש"י ואנשים למדו את זה ולא טרחו לכתוב ש"הרש"י הזה לא מדויק ותלמיד טועה כתב אותו" כך שהבנתי שאמרת שאני אמרתי את זה.

אני מסכים איתך לגבי הגישה העקרונית למקורות. ובכל זאת, אני חושב שיצאת עליהם גם בחזרה שלא בצדק. לדעתי הקונפליקט כן קטן אם רואים שלרוב הפוסקים העיקר הוא הלישנא השניה. נכון שעדיין צריך לדון בכל המקורות באופן אובייקטיבי ולא להזניח אף אחד, ובכל זאת.

בשאלות כאלה זה קצת מוזר וקשה לעיכול כשגבר מביא הוכחות לכך שנשים פחותות מגברים, תראה את כל התגובות של @חסדי הים לאורכן ותראה גם את הסדר, בהתחלה הוצגו המקורות הקשים ורק אחרי תגובות/ מחאות הגיע ריכוך, בשם הרצון לא לטייח מקורות הוא הציג בפנינו מקורות קשים לעיכול, אני לא יודעת מה המניע, אבל זה נותן הרגשה פחות נעימה כשגבר מנפנף במקורות כאלה  נראה אפילו פרובוקטיבי במידת מה,

אם אישה הייתה עושה את זה זה היה מרגיש אחרת.

הנושא הזה סופר רגיש, הרבה יותר לנשים מגברים.

אנחנו גם חושבים שלא צרך להלחם במקורות אבל זה הגיוני שיהיה קושי לעכל דברים קשים כאלה. וגם יעזור שיציגו את הדברים בצורה מאוזנת ואמיתית

פשוט עצובה המחשבה שהגישה שלו קרובה לאמת.

הגישה שלו לא קרובה במיוחד לאמת.

(לא אומר ששלך כן, זה נושא כ"כ מורכב שאע"פ שעסקתי בו לא הגבתי כאן מאום לגביו, כי אין לי יכולת לעת - עתה להציג משנה סדורה בעניין.)

מישהו/משהו שמדבר על הנושא הזה בצורה מקיפה ובהירה??

ממש אשמח להפניות.

לא פיסות התייחסות פה ושם..

יש סדרת ספרים בהוצאת מעיינותיך (שלשה ספרים, כמדומני) שעוסקים בנושאים כאלה מנקודת המבט שלהם.

מה הגישה שלהם?

איפה אפשר להשיג?

אני רוצה התייחסות כמה שיותר נקייה בלי לערב אג'נדות.

תודה.

חב"ד? הספרים: מארז ספרי הרבי לנשים, את עלית?

מארז ספרי הרבי לנשים – איכה – יריד החסידות

אין בלי אג'נדות.

התחום מנוהל בעיקר אמוציונאלית - מכל כך הרבה סיבות* - שקשה מאד למצוא מישהו שיגיע למסקנות שלא היה ניתן לצפות אותן מראש.

יש כמובן ספרים של הצד השני, שמדגיש כמה היהדות היא נגד נשים... לא רוצה להפנות אליהם כאן. אחד מהם שעיינתי בו, כותב הרבה שטויות.

*למה תחום מעמד האשה ביהדות לא מנוהל בצורה קרה ומחושבת בלי אג'נדות?

כי כל תחום הפמיניזם זה ככה

כי הרבה נשים מתעניינות בדברים בצורה אמוציונאלית, ולכן צריך לספק את הצורך הזה

כי הרבה דתיים מתנהלים בצורה אמוציונאלית ביחס לדת

כי ממש לא כיף להרגיש סוג ב', אז תמיד יהיו רגשות שנכנסים לזה

צריך להושיב ת"ח בחדר שידונו על הנושא הזה בלי נשים ובלי מצלמות רק ככה אפשר לגלות מה האמת. 

אתה חושב שבחורי הישיבות באופן כללי לומדים את הגישה האמיתית או שמלמדים אותם בצורה שהפגישה עם נשים והעולם תהיה יחסית חלקה?

לא יודע אם זה מדגם מייצג, אבל זה בהחלט יכול לתת לך התרשמות מסוימת...

יש כאלה שמודעים להקשר הרחב כולל הדברים השליליים, אבל זה לא אומר שהם לא מכבדים נשים

יש כאלה שמעדיפים להתמקד בדברים שנעים לשמוע

יש כאלה שחושבים שהדברים שנעים לשמוע הם האמת היחידה, וכל דבר אחר הוא שקר ועיוות

יש כמובן גם כאלה שחושבים דברים שליליים על נשים - בשום ישיבה לא מחנכים *לזה*.

כמו בהרבה שאלות מורכבות ושאלות היסטוריות, אין תשובה חד משמעית. הרבה לימוד יכול לתת גישה מקיפה יותר

פוחת (יש אפידורל וכו')

יש לי אפילו ראיה מפורשת מרש"י עצמו: הוא כותב בפירוש שם איפשהו שמלאכות כמו הצעת המיטה ומזיגת הכוס אינן חובה לאישה אלא רק עצה טובה שנתנו חכמים לאישה כדי שתתחבב על בעלה.

של המקורות המדברים בקשר ליחס אל הנשים, אני כותב בצורה חריפה, לא בגלל שאני הולך לשכנע כאן משהו, ובוודאי שלא אותך, אלא כדי למנוע טעויות של אנשים שיקראו את דבריך, אני לא דן, קשה באמת שלא לטעות בדברים האלה, אם לא מעיינים כראוי במקורות, ואני מאמין לך שלא רצית לטייח דברים וכד', ובכ''ז אני מוחה על מה שכתבת, וממליץ לך לעיין יותר טוב במקומות שציטטת מהם, ולהבין בצורה יותר יסודית ונכונה את הדברים שהעלית על הכתב כעובדה ברורה מעל לכל ספק..

לו, וגם הגבר אגב משועבד לאשתו: בענייני עונה, כסות ופרנסה. 

וגם הגבר לא יכול לסרב לפרנס/לקיים עונה. אבל זה רק בדברים הללו. לאישה מותר לסרב לעשות כל דבר חוץ ממה שכתוב בפירוש שאסור לה (אלו מלאכות, ודין מורדת בקשר לתשמיש אחרי זמן מה שהיא מסרבת לקיום יחסים).

מברכים שלא עשני אישה כי האשה מתחייבת ליותר דברים.

שאלה מה נכנס תחת הכותרת שעבוד פה, כי יכול להיות שבגלל שזה מצווה דאורייתא לגבר ולא משהו שקשור בהסכם סמכות ביניהם אז לא נופל על זה שם שעבוד, אבל גם הוא מתחייב לדברים ולכל ברור שהאשה לא משועבדת לו לכל עניין.

ומנסה להבין את שתיהן (אם כי נכון שרוב רובם של הפוסקים נקטו את עניין החיוב במצוות). בכל אופן אמרתי - כנראה לא נופל שם שעבוד על הגבר למרות שהוא משועבד לאשתו בדברים מסויימים, כי זו מצווה דאורייתא והוא בעצם משועבד לקב"ה בהם. אלו מלאכות שהאשה מצווה לעשות לבעלה היא לא מקיימת בזה מצווה.

שהרי איך רש"י יכול לפרש שהיא שפחה אם הוא כותב בפירוש בגמרא בכתובות שהיא לא חייבת לעשות דברים מסויימים (ואפילו די מתבקשים). לדעתי רש"י שם לא תיאר מציאות אלא מעמד הלכתי, כמו שכל הברכות לא מדברות על מציאות אלא על מעמד הלכתי (הלא יכול להיות שהעבד, האשה או אפילו הגוי יהיו עם הרבה יותר זכויות ממני וגם עם חיים טובים בהרבה ]בעיקר הגוי]).

הפרשנות שלך (מתאר מציאות) לא טובה יותר משלי. גם את מפרשנת אותו בדיוק כמוני ואולי אף יותר בחידוש.

לפי הגירסא.(רק לא בדקתי איזו הנכונה), וכאמור ר"מ דווקא כן אומר לברך, אלא שבגמ' דוחים. 

ובפשטות כמסקנת הרב הנקין, גם אני הבנתי בסוגייה שם (שהברכה היא רק גבי חיוב במצוות).

ולפותחת האשכול, למעשה השאלה שלך היא ממש השאלה של הט"ז בסימן מ"ו, וזו גם מסקנתו, שאישה מברכת על המעלה שלה.(אין לי כ"כ זמן לעבור על האשכול ולראות אם הקדימו אותי...)

רק מה שזכרתי שלא הייתה שם מח' ר"מ ור"י

יש לא מעט רבנים שלא היו חותמים שם על כל מסקנה.

שנשים יודעות לבשל, ואילו בורים אינם יודעים לבשל

שנהגו לומר אותה והן אלו שבעקבותיהם הופיע הנוסח. זו לא תקנת חכמים.

זה כן קצת משנה את ההסתכלות על הברכה לדעתי.

בעיה שיוסיפו טעמים מאוחרים אבל שלא יתעלמו או שלא ינסו לעקור טעמים שנתנו הראשונים.

לא יודע מי כתב את הדבר השני אבל זה מגוחך.

טומאה זה גם לשון הרחקה, לכן חכמים גזרו הרחקה מלגעת בכתבי הקודש, זה לא שכתבי הקודש טמאים.

בתורה הטומאה זה דבר ממשי, לכן הרמב"ן שהבאתי לעיל מסביר שיוצא יותר לכלוך בהולדת הנקבה, ולכן יש טומאה.

משווים בבירור בין טומאה של מת לבין טומאת כתבי הקודש.

(שאגב אני יודע מי הכותב אך לא אגיד)

ורוב המפרשים מסבירים טומאה כאבדן חיים, וככל שהוא גדול יותר הטומאה גדולה יותר, לכן גופתו של יהודי מטמאת יותר משל יהודי.

ואשה קודמת לגבר לצדקה

יש אנשים שלוקחים מהמקורות דברים בעד האישה ובונים על כך הכל (במיוחד את העניין שהיא לא נבראה ישירות מהעפר אלא מחומר מזוכך יותר ושוכחים שהקב"ה גירש קודם אותה מגן עדן ואז את האדם כיהסדר הוא לפי חשיבות עולה)

יש אנשים שלוקחים מהמקורות דברים בעד הגבר ובונים על כך הכל

ויש אנשים שרואים את התמונה במלואה (או לפחות משתדלים) ומבינים שכל אחד חשוב יותר בדבר אחר

סקר ריבנות סקר של חבר תפיצו חדש

סקר ריבנות סקר תענו ותפיצו

יפה מאד.

מתאים לך..

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)