הזדהות תעזור?

הלוואי שתאמיני שאין בך משהו דפוק.

אמרתי מה נדפק בדרך כלומר כאילו
לא מצליחה להסביר. לא חשוב

אצלי זה שמשהו נדפק בדרך גורם לחשוב שכנראה משהו דפוק בי. אם אצלך לא אז אחלה.

שוב ושוב ושוב
והתשובה היא שאני חושבת שאני טובה מאוד מאוד מהרבה בחינות
משהו במסלול החיים שלי היה לא תקין זה ברור לי,
חלק מבחירות שגויות שלי וחלק כתוצאה ישירה מסל הכאבים שנתן לי הקדוש ברוך הוא בכל מיני תחומים, והוא פינק בקטע הזה, בדרך מליצית כמובן חח
ואני חושבת שהבחירות השגויות שלי הן גם כתוצאה ישירה מה התמודדויות שלי בחיים. ואני חושבת לעצמי אם זו אשמתי או שדפקתי לעצמי משהו ואני עונה לעצמי מאה פעם שלא באופן נחרץ כי אני בסדר גמור
אני יודעת שאני בסדר גמור ומעולם לא הייתה לי כוונה רעה וגם לא טיפשות
רק מלא כאב שניהל אותי והיום אני מרגישה שאני משתדלת בכל מאודי לנקות אותו ולהיות מי שאני רוצה להיות ואת כל הפגמים ואת כל החסרונות שלא תלויים בי לקבל באהבה


מזל שזה לא נבל אחרת לא הייתי משתפכת ככה כמו איזה נוזל כלים של פיירי שהשאירו אותו הפוך

מה קרה בדרך?
הדרך שלך זהה לשלהן?

הדרכים שלנו שונות הודיה
גם אם למישהו אחר תהיה טויוטה קורולה תכלת כמו שלי, פנינו לא מועדות לאותו המקום

אני רוצה להאמין שאת אדם טוב יותר וגדול יותר בזכות הדרך שלך
ועוד מעט תגיעי למקומות הטובים והשמחים

החיים כל כך הפכפכים הודיה. היום זיפת ומחר נהדר ואין לנו מושג
יהיה לך טוב

אבל הלב

בסדר יהיה בסדר בעזרת ה' הכל טוב
סתם התעצבתי לי

להתעצב, להתחטב...

אלב אולי את לא רוצה להיות אחת מהאלו. אולי את בוגרת יותר ומפוכחת יותר ומבינה יותר את החיים. את את וזה הכי טוב שיש

לא דומה להן כבר בשום צורה וטוב לי עם זה מאוד מאוד, סתם פשוט קשה לי כבר לבד מידי אז הכל מציף

פשוט לא חושבת שזו הסיבה לכאן או לכאן.

שאלו שהתחתנו מוקדם זה בגלל שלא הבינו את החיים ולהפך?

התקווה של מעוכבי שידוך - חדשות כיפה שחורה

 

כל כך מעצבנים הדברים האלה.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה