רציתי לשאול את זה מוקדם יותר ונזכרתי ששאלתי את זה כבר פעם: מה אתם רוצים? - ניסיון בתקווה לאיכותי

פעם עשיתי רשימה של דברים שאני רוצה רק כדי להבין בדיוק ולחדד רצונות עמוקים יותר.

שמחה, קבלה, אהבה, ברכה
ועוד מילים כזה שעושים מהם קישוטים לבית אבל באמת אני רצינית

זה היה מורכב.

בס"ד

מרגישה שאני צריכה הבהרה על השאלה כדי לא לענות משהו אדיוטי (מחקתי עכשיו תגובה ארוכההה)

למה למה למה מחקת

אני מתכוונת פשוט

מה את מחפשת

לאן את שואפת

למה את רוצה להגיע

בס"ד

זה מפחיד לי אז אכתוב אסוציטיבית בלי לסנם ולסגנן את זה
אני רוצה להפסיק לכאוב אני רוצה לא לסבול
אני רוצה שכשלא אסבול לא אשתעמם ואהיה חסרת מנוחה
אני רוצה לא לפחד כל פעם שטוב לי שעוד רגע יפול עלי דבר נורא
אני רוצה לגרש את הזיכרונות הרעים האלה
אני רוצה לא להרגיש על הגוף רוחות רפאים
אני רוצה את משה איתי עכשיו
אני רוצה להאמין שיהיה טוב ושטוב
אני רוצה לאמץ נקודת מבט חיובית על החיים
אני רוצה להיות מסוגלת לעזור לאנשים שאני אוהבת
אני רוצה להיות מסוגלת לעזור לאנשים
אני רוצה להיות טןבה במה שאני עושה
אני רוצה לאוהב את עצמי
אני רוצה להיות מסוגלת להיות בחברה בלי להתבייש להיות אני ובלי לסבןל בדיעבד מאמירות סתמיות
אני רוצה להרגיש מקובלת לא כמו מקובלת בשכבה אלא כההפך בדחויה
אני רוצה להיות מרוצה מעצמי
אני רוצה שלאמא שלי יהיה טוב
אני רוצה שלאבא שלי יהיה טוב
אני רוצה שלאחים שלי יהיה טוב
אני רוצה לחיות בעולם בו הוא לא מת כי זה נורא שהוא מת
אני רוצה לחבק את האחיינים שלי
אני רוצה שלא יהיו יותר פגיעות מיניות בעולם
אני רוצה להיות מסוגלת לקחת חלק במאבק החשוב הזה
אני רוצה להבין מי אני כדי לדעת מה אפשר להסיר ומה חייבים לשמור
אני רוצה לחזור לקשר עם הקדוש ברוך הוא
אני רוצה לחיות בעולם בו זה לא מפחיד להתקיים
אני רוצה להיות יפה יותר חכמה יותר צדיקה יותר ידענית יותר אהובה יותר חברותית יותר מוכשרת יותר מישי שיודעת לנצל את הזמן מישי שמשה מעריך
אני רוצה שלך ולשרה יהיה טוב
אני רוצה למחוק חלקים מהעבר
אני רוצה בית עם אמבטיה
אני רוצה לעזור למלא מטופלים אבל אני גם רוצה עולם טוב כל כך שאנשים לא יצטרכו טיפול
אני רוצה אומץ לעשות דברים שלאחרים הם טריוויאלים
אני רוצה לא לחשוש בנוגע לכסף
בע
אני שונאת אותי

אממ לילה אז אין לי משהו חכם לומר (סטייל סיכום פסיכולוגי של 'אז מה שאת שירה בעצם מחפשת הוא...') אבל אולי טוב שלילה ואין לי משהו חכם לומר כי ככה פשוט קראתי את זה, בלי מסקנות או סיכומים, וזה נהדר ממש ואמן שתצליחי ושיהיה לך המון טוב.

אבל את חלקם אפשר לנחש ממש בקלות

שיפסיק לכאוב לי
שיפסיק להיות מעונן במוח
שיהיה טוב לכל האנשים שאני אוהבת
שאעשה מה שאני אוהבת
שאצליח במה שאני עושה
אני רוצה להיות בטוחה בדרך שלי בלי כל הזמן לתהות
אני רוצה להרגיש משמעותית (אבל זה כבר סוג של קיים כי עבדתי על עצמי להרגיש שיש לי משמעות בדברים מסויימים)
אני רוצה להיות אמא טובה ולחנך את הילדים שלי טוב
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת
אני רוצה להרגיש
אני רוצה עוד דברים שאני לא יכולה לכתוב

את הדברים האלה בדיוק הייתי רוצה שתכתבי

לא שאת צריכה לעשות מה שהייתי רוצה אבל הייתי רוצה שתרצי לכתוב 

גם אם זה אומר לוותר על חלק מעצמי.

אבל אם להיות כנה, הייתי רוצה טיול של כמה שנים בעולם. בלי אף אחד. יש כמה דברים שאני רוצה לעשות.
מרגישה שיצאתי לעולם מוקדם מידי ומהסיבות הלא נכונות.
אני לא מצטערת על איפה שאני היום, אבל לא יכולה להכחיש שיש דברים שאני רוצה שלעולם לא יקרו.

אדם בוגר מבין שיש רצונות שהוא לא יוכל להגשים

(ויש על זה תיאוריה פסיכולוגית שלמה אגב - שאומרת שהתבגרות היא ההבנה שאתה רק משהו אחד. ההבנה הראשונית היא לגבי המין שלך - אתה רק בן ולא בת, ומשם מתפתחות הבנות אחרות. מה שיכול להסביר את הקשר ההדוק בין דיספוריה מינית וטרנסג'נדריות לסוגים מסויימים של הפרעות אישיות שונות. ממ נסחפתי.)

בקיצור

אפשר לרצות, ולהבין שאי אפשר. לדעתי יותר עושה טוב לנפש מאשר לקבור בכוח.

וזה נשמע אחד החלומות המגניבים אבר, ואני עדיין הייתתי רוצה שתפרטי כי נשמע שיש פירוט, אבל אם זה המקסימום אני אחבק אותו בחום

צודקת שלא צריך "לקבור עמוק" אלא להפנים שאין מה לעשות ושהכל טוב.
כרגע אני לא ממש עצובה על זה באמת, כי אני יודעת שאני כן אעשה את חלק מהדברים שאני רוצה לעשות, אם לא עכשיו אז בגיל 80. הכל טוב.
יש לי סבלנות.

בלי לסנן

את לא מצליחה לישון?

סגרי את הפלאפון...

שבוע מטורף בקטע פסיכי

אבל שבוע שעבר היתה הסמינריונית והיא גם היתה מלחיצה, והיה בסוף בסדר!
אני לא אומרת שהכל יהיה בסדר תמיד, אבל יש סיכוי כזה. תנסי לחשוב טוב ובעז''ה תעברי את הכל בשלום

האמת שאחרי הסמינריונית דברים נאים למה פחות מלחיצים
אבל עדיין הכל עמוס פחד

מתי הוא ייגמר באמת?

כעיקרון יש צפי (אם כי לא קיבלנו את התאריך של המבחן הסופי) אבל כעיקרון עד למבחן הממשלתי בספטמבר תמיד יש הר נוסף מעבר לפינה.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה