אבל באמת היה סתמי.

ולכן גם לא הייתה חגיגה.

לא יצאת ידי חובת היום

כשאני חושב על זה זה באמת קצת עצוב שאין מישהו שמספיק אכפת לו ממך כדי לציין את המאורע ביותר מהודעה בוואצאפ (חוץ מסלט שהשקיע בשרשור. תודה סלט). כי בכל זאת בד"כ אנשים עושים עניין מיום הולדת עגול.

 

אבל בסדר, זה לא שיום הולדת חשוב לי וזה שאין אף אחד זה חלק מהמצב בתכלס.

זה מלא השקעה

כן, מבינה אותך. מניחה שעוד חודש ארגיש בדיוק אותו הדבר וכבר מעכשיו עצוב לי מזה

אל תהיי עצובה, אני אכתוב לך שיר.

אם היינו מעבירים לך מבדק גמישות מחשבתית היית מקבל 100+++

אבל יומנו! קיבלתי בונוס.

בכל מקרה

בחב''ד יום הולדת זה יום מיוחד מבחינת האדם
אני לא יודעת איך זה אצל מי שלא חב''דניק
יש כמה מנהגים שעושים, כמו לומר תהילים, לשים צדקה, להתכנס עם עצמך ולחשוב במה אפשר להשתפר, ולעשות התוועדות (עם עוגה, בלי עוגה...)

אז נניח שפה ההתוועדות הוירטואלית שלך.

אז שתדע ששום יום שלך לא סתמי בכלל
מספיק שעשית בו משהו טוב לאדם אחד והוא כבר לא סתמי. לפעמים כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעזור לאחרים.
אני לא אדבר פוטנציאל וחרטות כאלו אבל בכנות אתה אחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה, ואתה יכול לעשות דברים גדולים

באסה שאני לא יכולה להמליץ לך על אימון אישי או דברים כאלו כי אני לא מאמינה בזה מספיק אבל אולי באמת תעשה רשימות

היו לי עוד דברים לומר אבל הם פרחו לי מהראש דרך האוזניים
אז סתם שתדע שישנתי עד עכשיו וחלמתי שבאת לבקר פה ונכנסת דרך החלון וישבת אצלנו בסלון וצחקת על זה שאין לנו אוכל בבית
ואז שטפת כלים! שזה היה ממש יפה מצידך.
אז זהו

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה