ביום ביוץ – ההפרשה נמתחת ורטובה במיוחד.
היום המדויק בו את מבייצת, נראה ‘הכי דומה’ לחלבון של ביצה, מכל הימים בהם הוא היה דומה מאוד לחלבון של ביצה. מבין כל הימים הפוריים, יום הביוץ הוא המועד הפורה ביותר. ההפרשה ‘עשירה’ ונמתחת ביותר, ואם תגעי בה באמצעות אצבעותייך תבחיני כי היא ממש נמתחת בין אצבעותייך.
מיד לאחר יום הביוץ – ההפרשה הופכת לצמיגית. ממש כמו גומי שמתחיל להתייבש. העניין מתרחש ‘בבת אחת’. ההפרשה נעשית יבשה יותר, כבר לא רטובה ועשירה כמו ביום הביוץ. היא לא תימתח בקלות בין אצבעותייך אלא תידבק לאצבע אחת ותתנתק מהשניה. ההפרשה לא תהיה שקופה אלא תיראה ‘חלבית’ יותר, לבנבנה.
כנראה שהפרשה זו נועדה להשמיד את הזרעים האומללים שלא הצליחו להגיע אל הביצית ‘בזמן’. הגוף לא מעוניין לאפשר את המשך מעברם של זרעים אלו בגופך היות ואין להם עוד כל תוחלת – לא ממתינה להם ביצית בחצוצרה.
חום השחר:
כאשר ביצית משתחררת מן הזקיק שלה בשחלה, הזקיק שנותר מאחור הופך ל’גופיף צהוב‘ (שהוא שמו של זקיק הביצית לשעבר), והוא משחרר הורמון פרוגסטרון במטרה לייצב את רירית הרחם – כלומר, במטרה לייצר הפרשות שמתאימות לחיזוק תהליך ההשתרשות ברחם. אחד הסימנים להפרשת הפרוגסטרון הוא עליה בחום הגוף הבסיסי של כ 0.2 מעלות צלזיוס.
אם את מבייצת, את תראי עלייה של 0.2 צלזיוס בחום גופך, זאת בהשוואה למדידות הקודמות. כיוון שהפרוגסטרון מופרש רק לאחר שחרור הביצית, חום הגוף הבסיסי עולה ב0.2 צלזיוס מיד לאחר הביוץ. מיד לאחר שהשתחררה ביצית בשלה מן הזקיק שלה – חום הגוף מתחיל לעלות - זהו מועד הביוץ.