תוהה האם להיות עצובה שהקשר שלי עם חברות מסויימות דוהה, או שזה בסדר כי גם ככה לא היה לזה יותר מידי סיכוי

(חסכתי לכן את החפירות 😌)

למה אתה כבר לא חבר שלה?

כי ככה יצא.

כנראה שפעם היא הייתה צריכה את זה, היום יש לה את אורה.

בעולם

אני אכתוב על זה שיר

היא לא כאן, לא משתמשים בשם פרטי. ערכתי

אתה שוכח שזה שונה לגמרי.
המערכת יחסים שלה עם אסתר היא לגמרי כמו של בנזוג, במחילה. בקטע טוב.
היא באה אליה כל הזמן, הן מדברות בטלפון באופן קבוע, היא אצלה בשבתות ובסופ''שים...
זה לא משהו שאתה היית מסוגל אליו. היה חופר לך.
זה לא סותר שנחמד שיהיו ידידים בלי קשר.

פשוט כבר אין צורך בגם וגם.

 

עכשיו אני נזכר כמה טרחתי על לשכנע אותה ללכת אליה בפעמים הראשונות 😅

 

@פסידונית זוכרת?

אני גם מרגישה ככה לפעמים ולא חוסכת באמירות כאלו. אני באמת חושבת שאת החברות הנוכחיות שלי הכרתי באמת בזכותך 🤷

תודה ימל.

השנייה רוצה להרוג אותי נראה לי.

 

בשמחה, אולי אפתח משרד שידוכים לחברויות.

חן חמודה
אורה פשוט המממ לא יודעת. היא לא רוצה קשר איתך, והיא אומרת שזכותה לא להיות בקשר עם מי שהיא לא רוצה להיות בקשר איתו. היא בגדול צודקת, אבל זה כל כך פתאומי וחסר סיבה שזה מעורר תמיהה. אבל היא אומרת שהיא לא כועסת עליך ולא כלום.

כבר אמרתי לך, זה לא שאלה של קשר או לא. זה קודם כל זה שאם היה משהו לא בסדר אני רוצה להבין מה.

ולא להיות בקשר זה לגיטימי אבל היו דברים אחרים לא יפים בכלל. וזה אכן היה פתאומי ולא מובן על מה ולמה.

 

!NU, SHOYN

וכאן נו שוין זו התגובה היחידה למצב

נס שנטרלת את הרגשות
לפעמים זה ממש טוב (רק אל תשכח להחזיר אותם בבוא העת)

זה פשוט לא נושא משמעותי מספיק כדי לעורר בי רגשות (חוץ מאותה פעם שגיליתי שאירגנו מפגש והיא אמרה לאנשים לא לספר לי, זה קצת כאב אבל זה עבר. הדברים האחרים הפתיעו אבל לא ברמה של לעורר רגש).

מזכיר לי את עצמי בכיתה י''א, מתכננת אסטרטגיות לגבי חברויות כדי להתקדם לאן שרציתי

אבל הכל אצלך מאד מחושב.
על זה שווה להצטער, על זה לא שווה להצטער...

אני לא מחשב, זה פשוט ככה.

אבל כן, אני אדם די רציונלי ואני די שולט ברגשות שלי.

אבל גם הרבה חסרונות

אני אתן דוגמא, אני כל הזמן צריכה להראות את הרגשות שלי ממש בכוח.
עם הזמן זה בא לי יותר טבעי, אבל אחרים מרגישים כשזה מעושה, ואין מה לעשות, כזאת אני

זה מעליב לפעמים
זה לא רק במערכת יחסים זוגית, זה גם עם אחיות שלי הקטנות, אני בכוח אומרת להן מילות חיבה כי הן צריכות את זה.
אני מרגישה שאני ממש צריכה להתאמץ בתחום הזה

שליטה ברגשות לא אומר שהרגשות לא באים לידי ביטוי.

 

אצלי כשאני כן מרגיש זה גם בא לידי ביטוי (אם אני רוצה), אפילו מאוד.

/נשאר דפוק לבדו/

(לא באמת, אני עובדת על עצמי ומשתפרת)

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה