וגם יפה

אני חייבת להפסיק לאהוב אנשים רק בגלל שהמראה שלהם מוצא חן בעיניי זה שטחי להחריד
(לרוב זה לא ככה אבל לפעמים זה כן. כלומר אם מישהו גם מוצא חן בעיניי *וגם* יפה, אני כזה 😍⁦✌️⁩)

את מזכירה לי את דודה שלי, שהיא לא דתייה, והיא כזה מדברת על משהו ואז מוסיפה אבל את בטח לא מכירה כי זה בטלוויזיה

מי צריך לראות טלוויזיה כדי לדעת מה יש באח הגדול? מי צריך לראות האח הגדול כדי לדעת מה יש באח הגדול? מרוב בדיחות על זה באינטרנט אני מרגישה כאילו ראיתי את זה, כאילו לא אראה את זה לעולם, ורחמים על מי שכן ראה את זה גם יחד

זה בגלל ששרתי לך כמה פעמים ולא הכרת.

כמו כן, גם אני דתייה.

כמו כן 2, אני אומנם גם דודה אבל לא "דודה".

והיא שרה?

שיר הרס.

אני לא מכירה הרבה זמרים ישראלים או זמרים לא מוכרים מחו''ל באמת. אבל זה משתנה לאט לאט, כי אני נוהגת הרבה לאחרונה ושומעת את כאן88 האנטישמים, ומתחילה להכיר המון שירים חדשים!

זה נקרא מסיבות אוטו
זה ממש ממש כיף ונראה מוזר מבחוץ אבל זה מאד כיף
לפני כמה ימים מישהו ברמזור הסתכל עלי מוזר אז פתחתי את החלון ואמרתי לו לפתוח גם ואז הוא שמע את המוזיקה הקצבית והיפה ששמעתי, אז סימנתי לו עם הראש לעשות יונה, שזה להזיז את הראש עם הצוואר קדימה ואחורה לפי הקצב, והוא עשה גם

היה ממש מצחיק

יש לי רק דוד אחד ודודה אחת

לאבא שלי יש אחות בשם תמי
לאמא שלי יש אח בשם יעקב

דודה תמי היא גננת אבל ממש אוהבת פסיכולוגיה, יש לה שני ילדים, רון בצבא ולינוי שעוד שניה מתחתנת עם אחד חתיך וגבוה ומהנדס.

דוד יעקב הוא מהנדס באיזה חברה נחשבת ברחובות, הוא בחור מאד מאד חכם אבל זה לא פלא כי הוא רוסי. הוא מתנגד ליטאי מאד מאד חכם שמעצבן להתווכח איתו. הוא גר בירושלים, נשוי לאמריקאית מוזרה, ויש להם ארבעה ילדים חכמולוגיים חובבי קומיקסים של גדי פולק.

עוד מעט יש לה חינה!

מאוכזבת ממך שרה

חשבתי אנחנו יחד בביצה האשכנזית

אני מאד מתרגשת, אני אוהבת לקשקש על הידיים

מחכה לצורות הגיאומטריות

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה