באסה שלהם מלמה 'אני כזו ולא מתחתנת' או כשיש תקלים מולם והם מתבאסים מצורת התנהלות?

בטוב - שמחה בו. משתדלת לראות אותו כמה שיותר.

לגבי ביקורת, לא יודעת אם ביקורת זו המילה מבחינתי, לא מרגישה ביקורת 'למה אני לא מתחתנת/יוצאת' וכו,

אבל אם הכוונה למצבים שמורכב מולם כמו שנכנסים מידי לחיים - אז בהחלט יש תקלים לפעמים, בעיקר בהתחלה כשחזרתי לגור בבית זה היה ממש קשוח, אבל לאט לאט לומדים אחד את השני ובאמת זה פוחת.

בכל אופן כשזה קורה, אז דבר ראשון משתדלת לזכור שהם רוצים שיהיה לי טוב ושזה מדאגה, ולא להתעצבן מהדאגה ואפילו לשמוח ממנה. (אישית, הייתה לי עבודה עם זה, לפעמים זה היה משגע אותי)

בדר"כ מנסה להבין מה עומד מאחורי זה, לדבר איתם כשזה מתאפשר לשמוע אותם וגם להסביר את המקום שלי.

מנסה לשים את עצמי במקום שלהם.. ולהבין שקשה לא להבין מה עובר על הבת שלך, ולכן מנסה להסביר ולספר מה עובר עד כמה שיכולה ומתאים לי.

ומחשבה נוספת שעוזרת לי ומעודדת אותי היא שבסוף, עם כמה שזה קשה לפעמים, וזה באמת קשה, באמת באמת,

זה מלמד אותי להתנהל ב'ויכוח-חוסר הסכמה-כעס-פגיעה' מול אדם שאני אוהבת, ואני חושבת על כמה זה יעזור לי בעתיד ויתרום לי ולבעלי ולילדים שלנו בבית שנקים.

אני מרגישה שנהיית טובה יותר, לומדת איך לנהל שיח כשלא מסכימים, איך להתאים את עצמי בלי לוותר על עצמי ושלכל אחד יהיה את מקומו גם כשאנחנו שונים מאוד.

לומדת איך להכיל תקל שקורה בסבלנות גם כשזה לא נפתר עדיין וזה נמשך כמה זמן.

איך לדבר ולפתוח, מתי לפתוח, מה לומר ומה לשמור לעצמי.

ואיך לעבור את זה בשלום ובטוב בלי שזה ישפיע על טיב הקשר אחר כך.

וגם, לדעת לסלוח. באמת. בלי המחשבה שזה דריכה והתכופפות וויתור על האני שלי, אלא ראיה שיש פה משהו חשוב וגדול יותר.

יצא מגילה... סחטיין למי שקרא/ה עד כה..

חתיכת נושא שעבדתי עליו (ועדיין) המון, ככה שזה בוער לי בנפש ויש לי הרבה מחשבות בעניין.

אבא- לא לוחץ בכלל, אבל זאת הגישה שלו בכללי בחינוך ילדים... ותמיד מעודד אותי ומחזק אותי באמונה 

אמא- קצת חוששת, עדיין לא ממש לחוצה, מתחיל לה קצת לכאוב שלהרבה חברות שלי יש כבר ילדים ולי עדיין לא, היא מאוד רוצה כבר חתן בבית חח, והיא חושבת שאני קצת בררנית בקטע התורני (שזה יש מצב באמת..) ולפעמים אומרים "יכלת להתחתן עם x ולהיות עם כמה ילדים כבר" (שזה באמת נכון, יכלתי...)

25+ 

גרה בבית.

אוהבת ומעריכה את ההורים שלי ויחד עם זאת קשה לי מעורבות היתר שלהם.

כלומר הם יודעים תמיד מתי אני יוצאת ועם מי ורוצים להיות שותפים ללבטים וכו'.

אני מבינה מאד שזה מגיע מדאגה כנה ורצון לראות את הבת שלהם מאושרת.

אבל זה חונק.

איך אני מתמודדת מול זה?

משתפת במה שאפשר. מסננת את מה שאי אפשר.

ולפעמים גם לא מתמודדת.

כלומר-נחנקת.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳