קישור לקודם - יסודות האמונה - חלק א - נוער וגיל ההתבגרות
מי אמר ש'הכל לטובה'?
התורה מבארת במספר מקומות, בעיקר בחומש דברים, שהצרות או הקשיים שבאים על האדם, על הפרט או על הכלל – הם למטרה טובה, "להיטיבך באחריתך". הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהיה רגיל לומר ש"כל מה שעושה הקב"ה, לטוב עושה". הידיעה הזו היא בסיסית מאוד מאוד במערכת היחסים של האדם עם ה', כדי שתהיה חיובית ונקייה, ובלי כעס ומרמור של האדם כלפי ה' על כך שכביכול עשה לו עוול - שבאופן ישיר פוגעים באהבה ובקרבה שכ"כ חשובות לחיים אמיתיים ונכונים.
כיצד אפשר לומר על הרע שהוא לטובה?
לפעמים אנחנו יכולים לראות את זה בעצמנו. כל אחד זוכר מקרים שהיו לו בחיים, שרק למפרע הוא יכל להבין מדוע טוב שקרה לו כך,אע"פ שבהתחלה זה היה באסה בריבוע. לפעמים מדובר בעניין של הצלת חיים, ולפעמיםבדברים קטנים. למשל בסיפור של הגמרא על רבי עקיבא, שהיה בלילה בדרך והחמור והתרנגול שלו נטרפו,והרוח כיבתה לו את הנר – לאחר שעות ספורות הבין שבזכות זה הוא לא התגלה לעיני האויב.
אבל –לא תמיד, ובדרך כלל – אנחנו לא רואים מדוע היה צריך לקרות דווקא כפי שקרה. וכאן נכנסת האמונה – להאמין בטובו המוחלט של ה', גם כשלא רואים ולא מבינים. רק ה' רואה את התמונה השלימה, הכוללת את כל המקומות, כל הזמנים, וכל המימדים של הבריאה, ויודע בדיוק מה טוב ונכון.
חשוב להבין, שהקב"ה הוא לא כמו בן אדם שיש בו יצר טוב ויצר רע, ולכן לפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע; הקב"ה הוא אחד ומיוחד, וכולו טוב אינסופי, אין בו מורכבות של טוב ורע. ומכיון שכולו טוב – הרי זה מוכרח, ואין שום אפשרות אחרת – שכל מה שהוא עושה זה מתוך כוונה טובה, ולתכלית טובה. לא נותר אלא להרפות ולסמוך עליו שהוא דואג לנו הכי טוב שאפשר.
אם נזכור את מה שנכתב בפוסט הקודם, על כך שכל מטרתו של הקב"ה בבריאת האדם היא לטובת האדם עצמו, נבין יותר בבהירות שלא ייתכן שהקב"ה יעשה דבר שמנוגד לעצם התכלית והמגמה שלשמה הוא ברא את האדם. כל הוויית האדם בעולם היא לטובתו, בעיקר זו הרוחנית העתידית, וכל מה שעובר עליו בחיי והוא חלק מזה, חלק מהתהליך שנועד לרומם אותו ולהכשיר אותו לטוב שבעולם הבא.
כשאדם מרגיל את עצמו למחשבה הזו, שבכל תקלה קטנה שקורית לו הוא מזכיר לעצמו את מה שכתוב כאן, ובכך מרגיע את הנפש שלו – הוא מחזק בתוכו את עומק האמונה ומשתחרר מהשיעבוד החיצוני להסתכלות השטחית.
חז"ל ראו חשיבות גדולה בדבר זה, ואפילו עיגנו אותו בהלכה פסוקה: "חייב אדם לברך עלהרעה כשם שמברך על הטובה", כלומר מברכים על רעה "ברוך דיין האמת" –האדם מבטא ומפנים את הידיעה שה'רע' כביכול שנעשה הוא אמת, קיום הצדק – הדבר הכי טוב נכון וצודק, ומסבירה הגמרא שעליו לברך זאת בשמחה, כשם שעל הטובה הוא מברך 'הטוב והמטיב' בשמחה.
ננסה לחיות כך ש'הכל לטובה' לא תהיה אמירה מן השפה ולחוץ, אלא ידיעה פנימית ברורה וריאלית, שתחזק ותפתח את האמונה הטהורה בליבו של אחד, ותעודד אותו בעידוד אמיתי בזמני קושי, כך שהם יהפכו למנוף לעלייה ולהתקדמות.
בהצלחה בעבודת החיים
!