הכי אני אוהבת הילולות, אבל במיוחד את של הבבא סאלי, כי עושים שם מלא על האש

פעם היה אחד שהוא מתחב"ד.

חוץ ממך כמובן.

אגב שמרתי אותך בתור ייבס מקווה שזה בסדר

'שרה'

 

אין לי בעיה עם ייבס כמו עם זה שיזהו אותו ב Me.

יחשבו שזה איזה איש קשר ערבי מהעבודה, אל תדאגי

שרה זה לא מקורי אגב, זה השם שלי האמיתי, ההורים שלי חשבו עליו לפנייך

אגב השמות שההורים שלי נתנו לילדים-
אפס קשר אחד לשני!
למה שרה? כי היא היתה אשתו של אברהם.
אז למה לשניה קוראים הדס ולא רבקה? כי היא נולדה קרוב לפורים!
היא נולדה בשבט. לאחות שנולדה בי''ב אדר הם קראו חן. חן חיה.
זה ראשי תיבות חכמה נסתרת, וחיה זה השם של הרבנית.
לאחת אחריה הם קראו שיינדל-רות. שיינדל-רות על שם סבתא רבתא, רות כי זה קרוב לשבועות. היא נולדה באייר.
לאח שנולד בפסח הם קראו אהרון-משה.
לאחות שנולדה אחריו הם קראו מרים-חנה, כי היא היתה אחות של אהרון ומשה! וחנה היתה אמא של הרבי.
אחר כך אחות שנולדה בב' אדר, וקוראים לה אסתר-מלכה, ואז לאחרונה הם קראו ברכה מושקא. ברכה כי היא הברכה של הבית (כל הראשונים היו קללה) ומושקא כי זה השם השני של הרבנית!!!

סך הכל מאד מקורי. מאד עקבי.

ניצחתי?

לאחיינית שלי קוראים אודל.

כי זה שם חסידי ואתם לא.

כמו שכתוב: "איזהו מחוב"ד? המחב"ד את הבריות".

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה