אבל כבר ראיתי חברויות מוזרות יותר 🤷

יש לך הרבה חברות במציאות?

יש את החברות הטובות שזה מי שאני מדברת איתן נון סטופ, זה מירי ושירה. יש את קבוצת השלמות שזה בנות מהפורום שהיו חברות שלי ואיחדתי לקבוצה אחת כי לא היה לי כוח לדבר איתן בנפרד. היום זאת קבוצה ממש נחמדה ופעילה להחריד.
יש את שםקצר שזה כל מי שהיתה באשה''ל ז''ל, גם פעיל אבל פחות כי לכולם שם יש חיים.

ואז יש את החברות מהחיים, חברות מהתיכון שאני בקשר איתן, חברות מהתקופה שהייתי מנהלת סניפים בתנועת הנוער של חב''ד, חברות מהיישוב, מעריצות מהיישוב שחושבות שאני אדיר-מילר-של-יצהר למרות שאני בסך הכל כותבת להן משפטים ציניים פעם ביומיים, כמה חברות שאני לא מדברת איתן הרבה אבל אנחנו ממש אוהבות אחת את השניה ונפגשות פעם ב- להתעדכן, וזהו...

יש אחת מהכיתה ששמרתי איתה קצת על קשר.

אנחנו מתכתבות פעם בחודש, היא שואלת אם אני בחיים, אני שואלת איך עם הילדים.

הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה לפני שנתיים וזהו.

 

התרגלתי לזה ואין לי צורך בזה כ"כ, וגם כשיש אז ממילא אין.

אני מניחה שאני היצור הכי חברתי כאן
אבל גם יש לי הכי הרבה זמן לזה תכלס

הדברים שרוצים באמת מקבלים עדיפות.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה