התחום הזה לא עניין אותי במילימטר

עשיתי את זה כדי לקבל ציון טוב והערכה

השיא עוד לפנייך

לפי התוצאות שלו.

המחקר הזה קידם אותך לתואר? את תוכלי לעזור להמון אנשים בעזרת התואר?
הערך של הפרוייקט שלכם בל יסולא מפז אם ככה.

מצגת יפה יותר או פחות לא ממש משנה כרגע

אבל בסופו של דבר הן עשו את זה בקורונה ודרך שום אז הן זכו לתשואות, למרות שאתן עשיתם את זה על ידי התרוצצות עם מכשירים כבדים ולא קיבלתן יותר מידי תשבחות

מירי, זה שמשבחים מישהו אחד יותר לא גורע מהערך שלך. הרבה מהדברים החשובים באמת נעשים בשקט.
ואולי מה שעשית עדיין לא הדבר הכי חשוב שעשית.

אני מחכה בקוצר רוח לפרוייקט שלנו. ואני מבטיחה לך שאם זה יתפוס, ישבחו אותך ועוד איך, אולי אפילו בטלוויזיה או משהו

הכל טוב

יש לי נטייה להזיע בשביל המון דברים ובסופו של דבר אחרים חולפים על פניי בקלילות בלי לעשות כלום בעצם

שזה מוזר כי בשביל ללמוד או לכתוב אני צריכה להשקיע פחות מאמץ משאר הבנות בכיתה

אבל נראה לי אני לא יודעת לנתב נכון את האנרגיה

הגיוני להיות מבואסת

יש מלא דברים מבאסים בחיים
מניסיון
ומותר מידי פעם להיות מבואס ולחשוב אוף למה לאחרים קל יותר בזה ובזה
אבל ב''ה שאחר כך נזכרים שהחיים הם יותר מזה

זה יעבור, יגיעו זמנים שבהם לך יהיה יותר קל בדברים שלאחרים קשה בהם, או שלא, והכל בסדר

עודדת

ונכון זה בסדר שאני לא רצה מייד לתואר שני בשנה הבאה?

מתברר שחצי מהכיתה כן וזה קצת עשה לי רע

אל תלכי לדברים רק כי הם נראים לאחרים חשובים מירי האחרים לא יצטרכו לחיות את כל זה במקומך

בשביל ההשכלה? או בשביל כסף

למה הן רצות לתואר שני? משעמם להן?

אני פשוט לא רוצה להרגיש מאחור

אני מגלה על עצמי המון דברים היום

למשל

אני תחרותית נורא אבל גם פחדנית

מעדיפה לא להתחיל מרוץ כדי לא להפסיד בו

אבל מירי תשקלי לרגע שאת במירוץ אחר לגמרי משלהן

אין לי שמץ באיזה מירוץ אני

1. יש סיפוק מתשואות ויש סיפוק מעבודה קשה. מנסיון הסיפוק השני נשאר לאורך זמן רב יותר. 

את לא תשכחי בחיים את העמל על זה, מחמאות לעומת זה באות והולכות.

 

2. הרווחת את הציון ביושר מוחלט.

 

3. הרווחת ניסיון בשטח, בפעם הבאה יהיה לך קל יותר (לאו דווקא לסמניריון).

 

בפרט כשעוד לא קיבלתי אותו

לגבי א' אני סקפטית

כולם נכונים, אבל 1 הוא האמיתי מכולם.

בס"ד

 

איזה עצבים

לגמרי הייתי מרגישה אותו דבר במקומך

זה ממש מקומם

בס"ד

 

סורי על זה

פשוט איך שקראתי את זה גירד לי הגוף מעצבים מכדי לנחם

נראה לי ניתן לרגשות הקשים להירגע לפני שנצליח לחשוב על הדברים החיוביים בזה

מבטיחה שאם אחשוב על משהו אגיד לך

היי

התגובה שלך הייתה נורא חשובה כי קיבלתי לגיטימציה ואני מרגישה אדם פחות נוראי עכשיו

שם אותי תחת מטריה אחת עם היטלר אבל לא נורא

אין

אין דברים כמוך, מבטיחה לך

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה