ככ יפה

ככ מרגש

ככ מדוייק

1. בעלי ואני סיכמנו בתחילת הנישואים על מילת קוד שתיאמר אם אני רוצה ליזום.. כי הרי אסור לומר במפורש וזה יכול לפתור את הקושי שציינת.. משהו כמו "בא לי/ אני רוצה "עניינים""..

2. יש הבדלים בין משפחות והן פשוט חלק מהחיים.. צריך ללמוד לחיות איתם.. אם בנות המשפחה של בעלך לא מניקות, הוא יתקשה מאוד להכיל את ההנקה.. מכירה את זה מבעלי.. אני פשוט משתדלת להתחשב בו.. כשאני לידו, הוא הרי יכול להחליף אותי בבית, ואני לא מניקה לידו/בסלון/ליד הילדים.. כשאני לא לידו, אני עושה מה שאני רוצה.. אין לי עניין לגרום לו סבל.. במקרה שציינת בבנק.. מתנגשים האינטרסים והאינטרס של התינוקת גובר.. זה מה יש עם כל ההשלכות של המעשה (שיהיה לו קשה וכדומה..)..

3. אני לא מתערבת לבעלי בחומרות ובקיום מצוות שלו.. ויש לו המון.. המון.. לגבי כל תחום בחיים.. זה העניין שלו.. אני אוכלת כשרות פחות טובה משלו וכדומה.. עד שזה נוגע אלי.. לדוג, הוא היה רוצה שאני אעשה בדיקה לפני כל פעם.. אני לא מסכימה.. אם הוא רוצה להיות איתי בלי.. אם לאו.. עניינו.. 

4. חושבת שאת מערבבת הרבה נושאים והרבה משקעים שהם לאו דווקא קשורים.. תנסי לחפש בך את הסיבה ששברה אותך ולדבר עליה באופן פתוח (בלי לשבור כלים תרתי משמע..)..

יודעת מה את עוברת..

חיבוק גדול..

בהצלחה

מה שכתבת  בדיקה לפני תשמיש , זה שיטת הרא"ש והרמב"ם המובאים בסימן קפ"ו סעיף ב' בשולחן ערוך יורה דעה. שאשה שאין לה ווסת קבוע צריכה לעשות בדיקה כל פעם לפני קיום המצווה.( בעלי פוסק ושאלתי אותו עלזה ) ידוע שרוב ככל הפוסקים לא פוסקים לפי השיטה הזאת וגם מי שכן פוסק ככה להלכה ה"חוות דעת" (שהוא כמעט הפוסק הכי מחמיר בהלכות נידה ) אומר שבודקים מבחוץ קינוח בלבד ולא בדיקת עד.

ואפילו חלק מהפוסקים האשכנזים שמחמירים שצריך בדיקה כל החיים. מסתפקים בבדיקת קינוח ולא בבדיקת עד.

לא מצינו שמצריכים היום בדיקת עד לכל החיים אלא שזו חומרה יתרה ורחוקה . 

ובטח שכשהאשה לא חפצה בזה לא צריך לכפות עליה.

כדאי שתביאי את המקורות האלה לבעלך לבדוק ולשאול את הרבה שלכם אם ככה ראוי שנהגו.  

אז רק חיבוק ענקיייי

בעז"ה יהיה טוב! אולי קיבלת פה הזדמנות לעשות תיאום ציפיות איתו על עוד דברים....

מדהים ההערכה שלך כלפיו! באמת!

ו...

עוד חיבוק

ותשמחי שיש לך בעל כזה. עדיף בצורה כזאת ולא בצורה הפוכה חלילה.

אבל...

יש ענין של "קדש עצמך במותר לך" ואולי בעלך פחות מודע לזה.

יש לך אישה ב"ה ואתה נוהג בה בקדושה ובטהרה- אז תהנה ממנה.

אין ענין להחמיר על עצמך בצורה שיכולה לצער אותה.

גם לגבי הנקה- אם את בתקופה של טהרה - את יכולה להניק לידו. אלר אם כן הוא מברך/ מתפלל/ לומד.

ואם יש ילדים גדולים או ספרי קודש ממול אז כדאי לכסות.

כדאי מאוד לפנות לרב טוב שמבין בדברים הללו שידריך אתכם וייתן לו מה מותר ומה אסור מה כדאי לעשות.

בהצלחה רבה וחיים טובים

עם מיניות.

זה באמת פרדוקס-

הוא כאילו קריר מינית,

אבל להניק זה מעורר אותו\שאת יוצאת עם מגבת - ואז הוא מבקר אותך.

אם הוא כזה חם מינית,

לא ברור למה הוא לא מנצל את העובדה שאת רוצה...

לכאורה זה היה יכול להיות טוב לשניכם ונגמרה העבודה.

אלא שכאן נכנס התסביך שלו.

הוא כאילו לא מקבל את התשוקות שלו,

וכל הזמן פועל עם השכל כדי להחליש אותן.

ומה שיוצא- זה שהיצר תוסס ומבעבע מבפנים,

עד שהנקה\מגבת אמבט זה דבר מאוד פרוץ בעיניו.

בעיניי את טבעית, ומתייחסת גם לגוף וגם לתשוקה שלך בטבעיות,

ואלו הוא חי בפער-

הוא תופס את היצר שלו כמלוכלך, טמא, אסור (מאפיין חוזרים בתשובה)

ולכן הוא קר אלייך מינית בפועל (אבל ממש לא בפנים).

ולכן הוא גם לא יכול "להשלים עם היצריות שלך. 

לכן בעיניי מה שאת מתארת הוא קצה קרחון

של תסביך שיש לו עם עצמו,

והוא יותר עמוק.

אבל יכול להיות מאוד שאני טועה. מעניין מה הוא חושב.

בהצלחה בשיחה עם בעלך ובבישולים

בס''ד

ויקרה מאד!!

את כל-כך מודעת

רגישה

טובת לב

עמוקה

בעלת עין טובה

ובעלת נסיון חיים

(את כל זה אני כותבת מתוך התפלאות אמתית מהתגובות שלך לנשים אחרות, כאן אצלנו בפורום)

שאת בטח יודעת את הדברים הבאים.

ובכל זאת אכתוב אותם,

ברשותך.

הנקודות האלה

בהן אנחנו לא מסכימים

בצורה כזאת

שהדיון נהיה חריף, נוקב, כואב -

הנקודות האלה הן נקודות מפתח

בקשר בינינו.

נקודות מפתח

להעלאת הקשר שלנו

קומה נוספת.

במודעות עצמית ובכנות מדהימות

זיהית בעצמך היטב את המקומות עליהם הכאב שלך יושב.

מקומות של -

תסכולים בהווה

וחששות לגבי העתיד המשותף שלכם.

היית נבוכה לכתוב כאן

מכיוון שזה הבפנים ההכי אישי שלך.

זה נוגע למה שיש לך

בלב

במחשבות.

זה נוגע במהות שלך

באופי הייחודי שלך

זה הכי שלך.

קשה לשתף

את הבפנים שבבפנים שלנו.

כי הבפנים שבבפנים שלנו יקר.

כמו יהלום.

לא מראים אותו לכל אחד.

רק למי שיודע להעריך את ערכו ואת שוויו.

זאת המהות שהקב''ה יצק בנו

התכונות

הרצונות

הנקודות הכואבות

שהוא ייעד לנו

באופן אישי.

זה הכי יקר.

ולכן קשה לשתף.

אינטימיות נוצרת

(גם ברמה הפיזית,

אבל גם ברמה הרגשית)

כשאנחנו מסכימים

לחשוף לשני 

את הבפנים שבבפנים שבתוכנו.

זה הכי קשה.

וזה הכי מקרב.

האינטואיציה שלי?

כמו שכבר המליצו לך.

לכי, ותפתחי את הכל

הכל-הכל

בפני האיש היקר שלך.

מה שכל-כך מתסכל אותך

ועל מה זה יושב.

למה את כל-כך עצובה

ולמה את כל-כך מלאת פחד.

איך שאת מתארת את אישך,

ואיך ששומעים בין המילים

על הזוגיות הטובה כל-כך שלכם,

תצאו בעזרת ה'

קרובים הרבה הרבה יותר

מחוזקים הרבה הרבה יותר

מבנים אחד את השני הרבה הרבה יותר

אוהבים הרבה הרבה יותר.

''כי באמת באמת באמת

באמת הכי אמיתית

יש מישהו אחד בעולם

אהוב, יקר, מיוחד

שהמפתח של הלב שלי - נמצא אצלו

...

והמילים שהוא אומר הן הכי מדויקות

ומרגיעות

ונכונות.

וכשזה לא ככה...

- אלמד אותו

מה כן לומר''

והתכלית של הלבד שאת מרגישה כעת

כשאת מתבוננת בפער ביניכם

''התכלית של הלבד הזה

זה ביחד גדול

ומדויק, ומחובר.''

(ואני מקווה שזה בסדר שאני מצטטת אותך ❤. כתבת כל-כך עמוק ומדויק שם! איך שאני רואה את זה... זה פשוט כל-כך נכון גם כאן...).

לילה טוב אהובה וכל הברכות לך ולביתך.

מה זה הדבר הזה?!?!

מה זו האישה המדהימה הזאת שאת?!

והפנינים היקרות מפז שאת כותבת, כל אות שלך!!!

וואו

וואו

וואו

את פ ל א

פ

ל

א

הבנת? יופי.

אז עוד פעם:

א-ת פ-ל-א!!!

כמה עוצמה אני מרגישה ובטוחה (!) שיש בך

אני פשוט פה עם לסת פעורה. לא צוחקת.

כמה שאני חופרת וכותבת מלא - לא יודעת אם אי פעם אוכל להעביר אלייך את ההרגשה שיש לי כשאני קוראת אותך.

כמה בהירות.

כמה דיוק.

כמה התכווננות עד לפרטים הקטנים. 

כמה אהבה!!! איזו אהבה לבעלך!

כמה כבוד!!! איזה כבוד לבעלך

וכמה אהבה של בעלך אלייך

וכמה כנות!!! ואומץ! ורצון שיהיה אפילו עוד יותר טוב!

זה פוגש אותי בעוצמה גדולה גדולה

אז פשוט תדמייני עכשיו איזה 10 עמודים שאני רק מסבירה לך על העוצמה הזו שהרגשתי ממך, בכ"כ הרבה רבדים בהודעות שלך.

....................................

יופי.

עכשיו אחרי ה10 עמודים שקראת אני יכולה אולי לנסות להתחיל.

מאיפה?

אין לי מושג חח

אולי אתחיל מהדבר העיקרי שבה אותי - האהבה שלך לבעלך והזוגיות הטובה והאוהבת שלכם.

זה פשוט שבה אותי.

ואני אגיד לך למה,

כי בכל מה שאת כותבת אני פשוט קוראת:

בעלי אני אוהבת אותך!

בעלי אני רוצה אותך!

בעלי כל כך טוב לנו יחד!

בעלי הביחד שלנו כזה מושלם ומאיר וממלא אותך ואותי

הביחד שלנו זה הכל

זה תמצית החיים שלי, שלנו

זה הכל!

ו***דווקא*** מתוך כך

והכי הרבה מתוך כך

אני:

א. מפחדת לאבד את זה.

כי זה הדבר הכי יקר לי בעולם. אז פונטציאל הפגיעה או האיבוד ח"ו הכי גדול שיש - זה בא ביחד.

ב. רוצה עוד מזה, דווקא כי זה כל כך טוב!

אז לגבי א.

הפחדים, החששות, החרדות מזה -

מאוד יכול להיות ש*באמת* בעלך יעשה את ההתחזקות הזו 

וזה באמת יהיה רק *שלו* ולא קשור אלייך

ולא קשור לזוגיות

באמת יכול להיות!

וזה גם מה שהוא אומר!

אבל את והלב הענקיייייי שלך רק מפחדים.

מפחדים לאבד אותו. לא חלילה במוות או גירושין אלא אותו. את כולו. אפילו לילה אחד איתו - כמו שרחל ולאה "רבו" על הזכות להיות אפילו לילה אחד עם יעקב,

אפילו רגע אחד איתו

אפילו הרגשת נחשקות וחיזור אחת ממנו

אפילו טיפה.

כי הטיפה הזו, והקצת ממנו - היא בשבילך עולם!

ככה את אוהבת אותו!

כמה אתה אוהבת אותו!

והוא אותך.

אז קודם כל תעני לפחדים האלה:

ואי, אתם יודעים מה? אתם צודקים! אני באמת מפחדת לאבד אפילו טיפה ממנו!

*כי* הוא כזה חלק ממני ואהבת חיי!

ואחרי שתביני אותם ותלטפי אותם ואת עצמך

ותחבקי אותם ואת עצמך

תקשיבי רגע למילים של בעלך.

רק תקשיבי. אל תעני.

תקבלי אותן.

תסתכלי רגע לנשמה שלו.

לנשמה שלו שכל כך כל כך אוהבת אותך ומכבדת אותך ובאמת באמת רוצה אותך וחושקת בך.

תקבלי את זה.

תהיי עם זה.

ועוד.

ועוד.

ואז תעבירי אליו או בדיבור או רק במבט בעיניים את כל האהבה שלך אליו

ההערכה שלך אליו

הרצון והתשוקה שלך אליו

יש לכם כ-ז-ה אור זוגי יחד!

וכ-ז-ה פוטנציאל אפילו עוד יותר עצום!

באמת באמת באמת

דווקא אם תגיעו לליבון הדברים לעומק עומק שלהם

שתדברי לו את הכללל, עד הסוף, עד הנימים הכי חשופים ודקים ולפרטי פרטים

והוא ידבר לך אותם

אולי אח"כ יפציע עליכם אפילו אור עוד יותר גדול!

אבל אור כזה עצום צריך עבודה.

כמו כל דבר טוב וענק - לא מגיע כ"כ בקלות אלא עם המון המון השקעה ומאמץ ועבודה.

כמו האוצרות שלכם שהגיעו רק אחרי 9 חודשים מפרכים ולידה כואבת וגידול מפרך, ואולי גם שנים של ציפייה לפני. אבל כמה אור הם נותנים!

יש לכם ביד אוצר.

והוא קיים.

ואתם ממש בדרך, ממש באמצע הדרך להשיג אפילו עוד יותר מהאוצר הזה, שיגדל אפילו עוד יותר.

וכאן זה מקשר אותי לסעיף ב-

הרצון לעוד.

הרבנית ימימה מזרחי אומרת ש"הודיה" - שאומרים תודה לקב"ה

זה בעצם מבקשים ממנו עוד מהטוב הזה. "עודיה" - ה' תיתן לי בבקשה עוד מהטוב הזה! *כי* הוא כל כך כלכך טוב לי!

ויקר לי! וחשוב לי! והכל בשבילי!

אז גם את רוצה את הטוב הזה ועוד ממנו!

אני בטוחה אם בעלך ישמע את *זה*

בהסברים העמוקים שרק את יכולה להסביר

ברגישות העצומה שרק את יכולה להעביר

באהבה הענקית שלך אליו שרק את יכולה לגרום לו להרגיש -

אם הוא יחווה וירגיש וישמע את כל זה ש:

"אישי האהוב אתה כל כך כל כך יקר לי

והביחד שלנו הוא קודם הקודשים בשבילי.

אז אני רק רוצה עוד מהטוב הזה!

מרוב שזה מדהים ומרגש ומשמח ומקרב ואוהב!

אני רוצה עוד!

אני צריכה עוד!

אני אוהבת אותך בכמויות ורוצה לבטא את זה בעוד ביטויים ויותר ויותר ועוד ועוד *כי* האהבה הזו פשוט עצומה ונשפכת ממני מה אני יכולה לעשות שאתה כזה מדהיםפ ואני כל כך אוהבת אותך?!"

משהו כזה

ואז,

אחרי ההבנה הזו

שהוא יבין אותך ממש ממש עד הסוף

ואת האהבה שלך והתשוקה שלך אליו

ואת,

תביני אותו עד הסוף

ותקבלי ותאמיני למה שהוא אומר שזה כלל לא קשור לזוגיות או אלייך

אז יכולים לקרות כמה דברים, אז יכולים להגיע הפתרונות:

למשל:

אז אפשר להחליט שמחכים חודש במתכונת הנוכחית ובוחנים את הדברים.

הוא בוחן את עצמו - האם באמת הוא מצליח שזה יתרכז רק בעצמו?

האם באמת ה לא זולג אלייך או לזוגיות?

אם כן - נהדר.

ממשיכיםץ

וכל 3 חודשים בוחנים מחדש את הדברים.

בנחת.

ולמשל להחליט שפותחים רגע את עניין תדירות חיי האישות שוב.

לא חייבים להחליט, אבל רק לפתוח שוב ו*לדבר* על הדברים.

לדבר רגע על התפיסות -

מה התפיסות שלך לגבי התדירות?

ומה שלי?

בוא נבחן אום רגע.

האם *אמת* יותר פעמים = פחות קדושה?

אולי להיפך?

אולי יותר פעמים, גם אם זה כל יום בזמן שמותרים זה אפילו הכי משובח אם שנינו רוצים בזה?

הרי מה זה בעצם?

ביטוי של קירבה בינינו

קודש הקודשים שלנו

בטהרה

בקדושה

בהנאה

בטוב

באושר גדול

באהבה עצומה

אז עוד מזה ועוד מזה זה הרי רק מבורך!

ורצון האישה ותשוקתה כשזה נעשה מתוך כך - זה אפילו מצווה עוד יותר נעלה ומשובחת

אז אנחנו ממש מחמירים! מחמירים באהבה! מחמירים בשלום בית! מחמירים בצדיקות!

הרי לא מדובר על זמן נידה או איש או אישה זרים חלילה

אלא בנו.

בקדושה שלנו.

בברית שכרתנו יחד.

אפשר להחליט אפילו פעם אחת נוספת

בהדרגה

אז 3 פעמים ולא פעמיים.

אז פעם אחת "קבוע"

פעם אחת "ספונטני"

ופעם שלישית - של חיזור שלך. זה חשוב לי. אני צריכה את זה. זה חסר לי. זה יגרום לי להרגיש הכי נחשקת ואהובה בעולם. וכשזה בא ממך, אהובי, אישי הטוב, זה הכי הכי ממלא שיכול להיות!

תלבנו את זה יחד.

דברו את זה

תרגישו את זה

כמו שרק רק אתם יכולים

מהזוגיות העוצמה והקרובה דווקא שלכם!

מהמקום הכל כך פתוח ומדייק שלך!

מהמקום הכל כך מבין ומכיל ומדהים שלו!

תגיעו להבנות חדשות

עמוקות יותר

מתאימות יותר

לו

לך

לשניכם

אין לי צל צלו של ספק שתגיעו לעומקים אדירים שלא חלמתם אפילו אתם

דווקא מכם, דווקא ממה שיש לכם,

מתוך הודיה עצומה על מה שיש

מתוך עודיה גדולה שרוצה עוד מהטוב הזה.

בהצלחה יקרים!

תענוג לקרוא אתכם

תענוג להרגיש את האהבה ביניכם. עם יד על הלב.

תמשיכו ותגדילו

ממש כמו להגדיל תורה ולהאדירה -

להגדיל אהבה ותשוקה ולהאדירה - *זו* אולי התורה הכי חשובה,

בין איש לאישתו

השיא של ואהבת לרעך כמוך

השיא של הקדושה

השיא שבקודש הקודשים, המקום הכי קדוש בעולם כולו, עמדו כרובים מעורים זה בזה בדמות איש ואשתו,

השיא שעד כדי כך הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר ימחה שמי מעל המים כדי להשכין שלום בית איש לאישתו!

יאללה,

לכו תגדילו את הטוב ענקי הזה ביניכם

להורים של בעלי יש 2 רכבים אז הם השאילו לנו לתקופת המילואים כי באמת לא היה רלוונטי שאהיה בלי רכב

אולי יש חברים עם שני רכבים או משפחה שיכולים לתת לכם?

או לקנות רכב מיני קטן וזול ולמכור אותו בסוף המילואים? יכול לצאת יותר זול מלהשכיר רכב..

האמת שלנו יש 2, לא רואה את עצמי מסתדרת בלי

אבל, מלבד פעמים בודדות בחופשה שלא עבדתי ולא התכוונתי לנסוע לשבת- תמיד היה ברור שאני צריכה את הרכב ואין ברירה.

אח שלי לעומת זאת קנה עוד רכב בגלל המילואים.

אני חושבת שעם כל הקושי שלו להיות בלי רכב

בגלל שאת לבד עם הילדים אז זה בכלל לא שאלה מי צריך להישאר עם הרכב

או שבדרך מישהו מהמחלקה מקפיץ אותו קצת.

אין להם הרבה יציאות ובכל מקרה אין ברירה אחרת.

היה ברור לשנינו שלא משאירים אותי להתמודד עם תיחזוק בית ושמירה על סדר יום בלי רכב.

הוא גם התבאס ליסוע ככה והיה מחפש פתרונות אבל בשביל יציאה במקרה הטוב פעם בשבוע אין סיבה לתקוע אותי

אגב, גם אותי כאשתו זה היה מבאס כי הוא יכל להגיע

מוקדם יותר הביתה אם היה לו רכב זמין.

אולי בעלך יכול להשכיר רכב עד אזור שבו יש סניף של חברת ההשכרה וניתן להחזיר את הרכב ומשם להצטרף למישהו שנוסע למילואים וככה לא לשלם על השכרת רכב שנמצא בחניה

שולחת כוחות🙏🏻

אבל קנינו רכב זול שישמש אותו לצורך הזה וככה הרבה יותר רגוע לנו.

לגביו שינסה להסתדר.

אולי אפשר שאת תקחי/ תחזירי אותו לפעמים מנקודה נוחה יותר.

נניח מהעיר הקרובה, או בטרמפ מסודר עם חבר שגר באיזור ואז מקפיצה או אוספת מהחבר.

לשכור רכב בשביל שרוב הימים הוא יישאר בבסיס ללא תזוזה זה לא משתלם.

אולי יש לכם חברים/ משפחה עם שני רכבים שפחות צריכים את הרכב השני עכשיו?

לקנות רכב שני כשגרים במקום בלי תחבצ סביר, זה ממש הגיוני.

מה אתם עושים ביום יום? הוא לא צריך רכב לעבודה?

בכל הסבבים שהיו לנו עד עכשיו.

מבחינת שנינו זה ברור.

שבסופו של דבר עלי יש עול הרבה יותר גדול.. אז הוא יעשה את ההקרבה ויסע בטרמפים ותחבצ.

וזה יכול להאריך לו את הדרך פי 5 אם אין לו רכב..

כמובן שזה קשור גם לתפקיד שלו במילואים...

אבל בשביל להחזיק את הבית אני חייבת רכב.

(גרה במקום שאפילו כדי להגיע לגן בפרק זמן הגיוני צריך רכב. ולכל קנייה במכולת)

אין אף אחד באזור שלכם שנוסע עם רכב?

אני כמה פעמים הסעתי אותו אל טרמפ או לקחתי או אותו אל/מ תחנת רכבת ואז זה בהחלט חסך לו בנסיעה.. (תחנות רכבת זה שעה נסיעה מאיתנו..)

ולא מעט פעמים אספתי אותו מצמתים בדרך (סביב ה20 דקות נסיעה) שהיה לו טרמפ עד אליהם. גם עם ילדים באוטו. 

והגנים לא כ"כ קרובים לבית...

אצלנו זה גם ככה ובעוד יישובים בסביבה, לא נדיר כ"כ 

אצלנו ספציפית גם בעלי לא נוהג אז כשצריך  אני נוסעת לקניות...

מדי פעם משאילים דברים משכנים 

באחד הסבבים שהיה ארוךך

במצב כנו שלך.. הרגשתי שזה לא אפשרי אחרת

לא מתחרטת כמ עכשיו חייבת גם בלי קשר..

אבל בישובים זה המציאות גם בלי קשר למילואים,.לרוב מי שמכירה יש 2 רכבים

גך בתוך הישוב קשה להתנייד בלי כי המרחקים,המעון,המכולת החברים לילדים...לא הכל במרחק הליכה

קניתי כמובן רכב זול יחסית .

ובלי קשר חיבוק

מילואים זה קשוח מאוד מבינה אותך

פה אין למצוא נגיד משפחתון ליד הבית

והישוב פרוס בכוונה על שטח גדול אז המרחקים הם גדולים

וגם הבעלים עובדים מחוץ לישוב והנשים שעובדות מה יעשו

באמת פה הישוב על שטח קטן יחסית.

וגם יש תחבורה ציבורית ברמה כלשהי (לא מאוד תכופה אבל זה מאפשר התנהלות עם רכב אחד למשפחה. ויש פה גם משפחות בלי רכב בכלל...)

כן חושבת שכדאי לשכור רכב במצב הזה..

נכון זה סכום לא פשוט, אבל ייתן לכם קצת יותר אויר בתקופה שגם ככה קשוחה.

אלא אם כן אין לכם מאיפה להוציא את הסכום בכלל.. 

וגם לפני שהיה לנו, היה ברור שהרכב נשאר אצלי

גם ככה זה סיוט להשאר לבד עם הילדים..

אני אישית לא משתמשת הרבה בהחזרי בייביסיטר ולכן את שאר הדברים שמקלים עלי כמו אוכל לשבת, ניקיונות וכו' עושה על חשבון החזרים מבייביסיטר.

ויש מצב שיצא לבעלך יותר זול להשתמש המוניות כשהוא צריך מאשר להשכיר עוד רכב, תבדקו את זה

לא כדאי לכתוב בפורום ולהמליץ על זה לאחרות

להגיש בייביסיטר על משהו אחר

בכל אופן אני משתדלת מאוד להיות ישרה עם כספי ציבור 

עונה במרוכז.

ברור שלי קשה יותר בלי רכב כי אני עם הילדים אבל בסוף גם נוח לי שיש לו רכב כי ככה הוא קופץ לפעמים וגם כשהוא בלי רכב זה מקצר לנו את הזמן שהוא בבית גם כשהוא יוצא וגם כשהוא חוזר.

וגם המילואים לא קלים לו בכלל ואני כל כך רוצה לפרגן לו שיהיה לו נוח, ככה הוא למשל יכול לקפוץ לקנות לעצמו משהו לאכול לפעמים.

לגבי לקחת רכב מהמשפחה- הוא באמת לקח מההורים שלו בשבוע האחרון אבל זה יצר קונפליקט עם אחותו הקטנה (היא לא באמת קטנה) שמשתמשת גם כן ברכב וביקשו מאיתנו להחזיר.

בתקופה הזאת אני בגישה של לא לחסוך כסף אלא להוציא על מה שאפשר כדי שהחיים יהיו פשוטים יותר. אז נראה שנלך על להשכיר רכב למרות העלויות.

לקנות רכב נוסף לא רלוונטי זה יקר להחזיק שני רכבים וביום יום אנחנו ממש מסתדרים מצויין עם רכב אחד.

לפנות לחמ"ל של חנוך דאום ולבקש עזרה בנושא.

אני עוקבת אחרי הפרסומים שלו ויודעת שהם גם עזרו לאנשים בדברים כאלה...

וחיבוק, זה מצב מאתגר ומתסכל!

תודה לכם על המסירות למען כולנו!

אנחנו בתקופה דומה הבנו שאין ברירה חייב רכב בדקתי להשכיר והבנתי שהשכרה לחודשיים תעלה כמו רכב מעפן אז קנינו רכב ב5 אלף מתוך ידיעה שימות אבל לפחות נמכור אח"כ ונחזיר חלק מהסכום

לנו עלה בערך 800 לשבוע השכרה של רכב קטן

אז לא בטוח שלא עדיף כבר לקנות רכב...

הז יקרררר

הרבה יותר זול לקנות רכב פשוטט

גם אם יהרס אחרי כמה חודשים..

בעלי כמעט תמיד מוצא טרמפים בקבוצה של הפלוגה.. ואם לא אז מתגלגל בטרמפים..

ברור שלוקח יותר זמן אבל זה אפילו לא שאלה לנו ברור שאני עם הרכב.

שזה תלוי בכם בעיקר ובה

וגם - מה עם פסח? תהיו בבית? צריך להתארגן לחג גם

הייתי נשארת אצל החמות עם כל הקושי

מקווה שזה לא אשליות

אני יודעת שזה תלוי בנו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות

לכן ביקשתי עצות

וכרגע ההחלטה שלי היא להישאר, כי ברור לי שאם נצטרך לצאת מהבית למקלט הילדים יתעוררו וילך לי הלילה, ועכשיו כשזה ממד בתוך הבית הם כן חוזרים לישון...

מסייגת- אני אצל ההורים שלי ומאוד כיף ונוח לי פה, אז זה גם שיקול משמעותי אם אצלך פחות נוח.

לק"י

כי עם ההתרעה אפשר להספיק לרדת עם ילד (גם יותר מאחד) כמה קומות וללכת עד למקלט.

אלא אם כן, זה ממש רחוק. אבל אם זה עד 5 דקות, תספיקו בלי לחץ.

אם היית אומרת שכל הלילה יש אזעקות, אז זה משהו אחר..

החלטנו לחזור הביתה. ואני מרגישה שפעמיים שלוש ביום, אפילו אם זה בלילה, ממש שווים את הלהיות בבית שלי!! בסוף באור שזה אישי וכל אחד והעדפות שלו...

אבל לגבי האזעקות- יש לנו בכניסה לבית תיק עם דברים לתינוק וכל מה שצריך לאזעקה.... בלילה יישנה עם קפוצ'ון וכובע, מכנסיים עם חצאית מעל. ופשוט כשיש אזעקה יוצאים.... לוקחים את זה בתור טיול קליל חוזרים לשגרה

תחשבי שזה סה'כ שעה ביום עם הגזמתי, ויש לך עדו 23 שעות להנות בבית שלך בנחת שלך ובשגרה שלך ושל הילד...

ומתארגנת עם מנשא נוח.

כשיש התרעה את קמה, קושרת אותו במנשא, ויורדת למקלט. סיכוי טוב שהוא בכלל לא יתעורר מזה...

אפשר להשכיב אותו לישון בעגלה, ואז אם יש אזעקה לרדת איתו כשהוא ישן ומכורבל בעגלה, וכך בע"ה הוא לא יתעורר.

(אנחנו עושים כך עם בת הארבע שלנו, אחרי שפעם אחת היא התעוררה כשירדנו למקלט ולקח לה הרבה מאוד זמן לחזור לוויסות. יש לנו מעלית, אז יורדים איתה בהתרעה במעלית. אבל הייתה פעם אחת שבדיוק שכנים חזרו מקניות, אז ירדתי איתה במדרגות והיה בסדר... חבל שאין לנו עוד עגלה, ואז גם עם התינוקת היינו עושים כך אבל אצלה זה קצת פחות נורא כשהיא מתעוררת)

אבל כמה קשה לו לחזור לישון אחרי שהוא מתעורר? (אצלנו שאר הילדים, מגיל 7 ומעלה, יורדים לבד, ואח"כ חוזרים לישון די מהר...)

אני שמחה שבמקרה הזה היא נדירה לכיוון החיובי...

ואם יהיה בלתי נסבל נוסעת שוב אחרי כמה ימים

שווה לנסות אפילו בשביל כמה ימי שפיות בבית שלכם

כולנו כבר השתגענו מחוץ לבית

מקווים לא להצטרך לצאת בלילה בגשם.

אין לנו מדרגות אבל המקלט רחוק..

חושבים לחזור היום לבית לנסות לראות איך הולך

פסח בכל מקרה אני ללא כוחות לעשות בבית 

אין מה לעשות.

קורה גם לאנשים אחראיים וגם למי שלא רגיל לזה.

ילדים זה עם שזז ומשתולל ולפעמים זה קורה. אז לא נורא וזה עובר ומתגברים.

וחיבוק על התקופה שתהיה קצת מורכבת מבחינת התנהלות כנראה.

אין לי ממש עצות פרקטיות כי ב"ה לא התנסתי, אבל מאמינה שעגלה של תינוק ממש תקל עלייך, אז אולי שווה לנסות להשיג.

בהצלחה!!

זה קורה לכולם (כמעט)

תנסי לראות איפה יש סניף של יד שרה קרוב אליכם, יש להם כיסאות גלגלים לילדים

אפשר לתת אקמול, נורופן, לכאב. יכול להיות כמה ימים ואז זה עובר בעז"ה.

תנסי לעשות מזה הילולה, הרבה צומי ואקשן

לאח שלי היה גבס עד מעל הברך בגיל 3.

חוץ צבעוניים הראשונים, שהוא לא יכל לדרוך על הרגל. בהמשך הוא הלך עם הגבס.

במקלחת, היינו עוטפים את הגבס בניילון.

אם היא לא יכולה לדרוך, כדאי להשאיל כסא גלגלים.

או כסא גלגלים (לדעתי עדיף עגלה אם יש משהו שנח לה בו)

ולבית אולי יהיה לה נח להתנייד עם בימבה כיף (בימבה כוכב)

אז אל תקחי את זה קשה מבחינת חוסר אחריות וכד'

הבן שלי בן 1.8 היה לאחרונה עם גבס ברגל גם מאיזה משחק מטופש בגינה ולא עשה שום דבר מסוכן

ילדים מתאוששים מזה יותר מהר ממבוגרים

חיבוק ורפואה שלימה

הם השאילו כסא גלגלים לילדים מיד שרה

וככה התגלגלו לגן

לגבי מקלחת

תבררו על גבס רחיץ

ואם לא- אז יש גם כסא למקלחת שאפשר לשבת עליו

נראה איך יהיה לנו... פשוט הייתה לה הסתגלות ממש קשה לגן ודווקא לאחרונה התחילה לפרוח שם סוף סוף

ברגע שהכאבים פוחתים

אז הגיוני לחזור לאיזשהו שגרה

גבס יכול להיות תהליך ארוך של כמה שבועות

אין סיבה לשבת בבית כל הזמן הזה

ממש תודה על ההצעות! אני אחשוב על עגלה/כסא מיד שרה. הכסא קצת עושה לי אסוציאציות לא נעימות אבל אם הוא יותר נוח אולי זה שווה.

ותודה על העידוד שזה יכול לקרות... מרגישה שזה היה כזה מיותר וחבל שלא עצרתי את ההשתוללות. באמת לא חשבתי שזה יגיע למשהו כזה... הם גם לא ילדים שמשתוללים בטירוף.

עוד שבוע נלך לביקורת ואז נשאל לגבי גבס קל יותר/רחיץ

בינתיים ממש קשה להזיז ולהרים אותה, היא נורא חוששת ובוכה מכל תזוזה לא נכונה, עדיין מנסים להבין איך הכי טוב להתנהל.

גם בצד הרגשי

וגם פיזי

תנו לעצמכם זמן

זה יהיה יותר קל לתפעול

הימים הראשונים היו ממש כמו שאת מתארת, הכל רגיש וכואב ומפחיד.

תוך שבוע בערך זה כבר היה הרבה יותר טוב. כבר לא כאב לה, ועיקר הקושי היה סביב ההתנהלות הטכנית עם הגבס. אבל חזרה לגן כרגיל אחרי שבוע (וגם השתתפה במסיבת סיום).

בעז"ה שיהיה שיפור מהיר...

דבר ראשון ממליצה ללכת לאורתופד פרטי שמומלץ. אני אישית לא רוצה לקחת סיכון כשמדובר ברגל של ילד קטן

אני חושבת שלא צריך לחכות שבוע ואפשר ללכת כבר מתי שיש תור

אם את באזור ירושלים יש לי המלצה

ואז אפשר לבקש מהרופא הנחיה לגבס קל

יש לי המלצה על מישהו שעושה גבס קל. זה פרטי אבל בעיני שווה כל שקל. אפשר להתקלח עם זה כרגיל, הגבס עצמו הרבה יותר קל, ובמקרים רבים מותר לדרוך על הרגל עם הגבס הזה, מה שהופך את התקופה המגובסת לקלה ואת ההחלמה אחר כך למהירה הרבה יותר.

קודםן כל, הכל טוב זה קורה להרבה ילדים
בתחלה גם אנחנו נלחצנו, אבל מהר התרגלנו ואפילו היום הבת שלי אומרת איך בא לי לשבור רגל (חס ושלום)
זכור לה כחוויה.
אנחנו הבאנו לה קביים לילדים והיא הסתדרה מצויין.
בימים הראשונים הם הימים הכי כואבים, רק נורופן עזר לה בלילה ובמהלך היום.
לא שלחנו אותה בימים הראשונים למסגרת, אבל אחרי שהכאבים חלפו היא הלכה רגיל לכיתה, אנחנו הבאנו אותה והחזרנו.
וגיל 4- בעלך יכול להרים ולהעביר ממקום למקום, אין מה לעשות צריך לעזור לה.
מקלחת- מכסים בניילון נצמד את כל הרגל , גם איפה שאין גבס. ומקלחים ונזהרים שמים יגעו כפה שפחות עד כמה שניתן.

סגרנו לכמה שנים ב"ה אז שווה לנו להשקיע במקום שחלק מהמטבח שלי יהיה בחדר שינה, השאלה כמה עולה ?

כי להשקיע 1000-2000 ומקסימום לא ישלמו בסדר אבל יותר מזה אין סיכוי 

תדברו איתם מלכתחילה שתעשו חצי חצי,

לבעלי דירה זה משתלם בד"כ, והרבה פעמים הם אוהבים להשתתף בחצי (כמובן אם מתאים להם תקציבית וכו'). לאחר מעשה לדעתי אין סיכוי שישתתפו.

זה דירה חדשה אז יש להם את כל ההוצאות כמו סורגים וכו' שביקשנו שיוסיפו.

לכן לא אשקיע הון כי חבל אם בסוף לא נקבל בחזרה( הם נשמעים מאוד הוגנים אבל עדיין ) 

ולא יקר.

רוצה גם להוסיף שהיום אפילו באופנה להוסיף למעלה או בחלק מהמטבח צבע שונה מה שנקרא שובר צבע.

אז אם את לא מוצאת בדיוק את אותו הצבע באיקאה, אפשר לחפש צבע אחר ולשאול את הבעלים אם מתאים להם לשלב. 

הייתי רוצה ללכת לראות מה המחירים ומה הם מציעים ואז לשאול את הבעלים

אבל זה בסדר לקבע פגישה עם לא בהכרח בסוף אקנה ?

אפשר להכניס שם מידות ולראות מה הם מציעים, אנחנו ניסינו שם לפני הפגישה כדי לראות אם זה בכלל שווה, ולדעתי שם כבר אפשר לראות אופציות לעיצוב כמה בערך ייצא המחיר.

מניחה שאפשר גם לקבוע פגישת ייעוץ ולא לקנות בסוף.

נפגשים,

מסבירים שרוצים לבדוק עם בעל הבית או שבודקים עוד הצעות וזהו מעדכנים לאחר מכן.

זה ביזנס - הם לא לוקחים אישית והם גם רגילים.

הרבה פעמים אנשים מפרקים מטבח ומוסרים אותו חינם בתמורה לזה שיבואו ויפרקו להם. זה קורה בעיקר סביב פסח או בקיץ כשאנשים מחדשים מטבחים.

אם תוכלו למצוא מישהו שילך לפרק מטבח למסירה ויביא לכם את הארונות שאתם צריכים זה אולי יהיה זול יותר מלקנות חדש וגם לשלם על הובלה והתקנה.

כדאי לבדוק באגורה או בקבוצות באזור שלכם וגם לכתוב שאתם מחפשים כי אנשים יוכלו לקשר אתכם אם הם מכירים משהו רלוונטי

ראיתי אחד כזה

אין סיכוי שבעלי עושה את זה ( גם שונא וגם עסוק מאוד)

גם אני צריכה 1.5 מטר לא הרבה, אז לפרק למשהו מטבח שלם כדי לקחת 2-3 ארונות לא שווה לי 

אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.

אבל זה לא מהתנ"ך.

בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:

איתי, עידו. 

שזאב איננו שם של יהודי במקורות.

ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.

בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.

ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.

ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.

נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...

אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).

אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.

בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.

אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.

לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז  כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.

אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.

נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא  יעל ודבורה אבוחצירא

גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).

(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).

זה דבר נדיר ביותר באמת.

למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע

אבל עדות המזרח

וגם הרצל יש להם🤭

והוא לא האריה היחיד הספרדי.

הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))

"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)

תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...

(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)

שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה. 

כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך

ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....

והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו

חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך

איתמר

אלקנה

דביר

ישי

מלאכי

עוזיה

עמיחי

אליאב

אימרי

אביה

רואי

אחיה

אלחי

אלרואי

בניה

מתניה

שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.

בסוף בחרנו אלנתן.

אם אני מסתכלת על החלק של תנועות לא מתוכננות.

ובכל מקרה, ממש כדאי לפנות להתפתחות הילד ולתת להם להחליט.

בהתפתחות בילד מאבחנים מגיל צעיר ממש ואין צורך לציין שהחשש שלכם נוגע בהפרעות קשב אלא בקושי כללי מול הילד.

אני כן מציינת משהו שרופא ילדים אמר לי כשהוציא לי הפניה להתפתחות הילד: עדיף לכתוב שיש יותר בעיות ולהעצים בעיות קיימות כדי לקבל שבכלל יכניסו אותך להתפתחות הילד.

האבחנה הסופית בין כה וכה נקבעת רק כשנוירולוג ופסיכולוג בוחנים בעצמם את הילד, ולכן הרצון הוא רק לקבל הפניה.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה וכפי הבנתה. 

בהצלחה.

באמת עד היום לא התחלנו איתו תהליך

אני חושבת שהעיקר שבבית ירגיש מוצלח ושהוא טוב

דבר שני לגבי פתרונות תזונתיים - הוכח מחקרית שתזונה בריאה ולא מתועשת אכן מאזנת את ההתנהגות במקרה של היפר

איך השינה שלו אגב? 

אבל איך עושים את זה כשכל היום רודפים אחרי כיבוי שריפות?

זה מעגל בלתי נגמר של קושי...

לגבי התזונה - בבית אנחנו אוכלים בריא

הבעיה שהוא מקבל בגן ובעוד מקומות מחוץ לשליטתנו (תהילים וכדומה) 

והוא ברמה שעולה על השיש לקופסת סוכר ומלקק סוכר

אם אנסה להחליף איתו ממתק במשהו הוא לא מסכים

ואם אאסור הוא יברח או פשוט יאכל לפני שאדע

אין לי באמת שליטה עליו לצערי (נראה לי בעיקר כי גם לו אין מספיק שליטה על עצמו)

הוא ישן טוב

אתם לא יכולים להיות בטוחים שמדובר בהיפראקטיביות, וגם אם כן - אז לפעמים מאבחנים את זה גם בגיל קטן, ואז אפשר לעזור. (יודעת את זה מהגן חנ"מ שעשיתי בו שירות לאומי - היו שם שני ילדים עם היפראקטיביות. אולי היו להם עוד דברים ולכן עברו אבחון, אני לא יודעת בוודאות...)

בכל אופן, אבחון לא פותר את הבעיה, אבל כן יכול לכוון לטיפול מתאים...

כמו ריפוי בעיסוק (בדגש על קוג-פאן), הדרכת הורים אצל מומחית לילדי קשב והרבה ספורט.

כל הכבוד על המודעות ועל הרצון לטפל!

זה אחרי איבחון אבל?

כשמקבלים בעצם ריפוי בעיסוק?

הם רואים הרבה ילדים ויש להם ניסיון.

גם לי נשמע שהכיוון הוא ריפוי בעיסוק - אבל זה לוקח זמן...

רופא ייתן לכם הפניה מתאימה.

וגם  ימליץ לכם האם יש טעם לפנות לפרטי בינתיים.

במקרה דומה - הרופא נתן לי טיפים לבנתיים (כמו חשיפה למרקמים, איך להגיב להתקפי זעם ועוד) שמאוד עזרו לי 

לצד בדיקה ואבחון במידת הצורך, אבל יעזרו גם במידה ויאובחן משהי וגם במידה ולא

הרבה חום, אהבה, קשר, פידבקים טובים,

ליזום זמן איתו, מילים טובות, קשר עין, חיבוק, התכרבלות, כיסוי.

לעזור לו לפרוק אנרגיות בדברים חיוביים כמו טרמפולינה או משחקי כדור לגיטימיים, קפיצות וגילגולים במקומות שלא מפריע.

אפילו משימות בבית שבסדר מבחינתך יכולות ממש לתת בטחון ומשמעות לצד פורקן.

נניח לנקות ארונות מטבח, להעביר סל כביסה, לטאטא.

כל זה יכול לעזור מאד לווסת אותו, ולעזור לו לבנות קשר טוב ובריא איתכם שהוא מקור לבריאות נפש,

לתת לו הרגשה שהוא טוב ורצוי ואהוב ומוצלח.

יש דברים שגם מתאזנים עם הגיל, ובכל מקרה איסוף וקשרטוב מאפשרים לו גם להרגיש יותר בטוח ונינוח בע"ה.

ואו דברים טובים לעכשיו

גזרתי שמרתי

רק שימו לב לא להדביק לו תוויות בלי אבחון מקצועי, ממה שאת מתארת הביטחון העצמי גם ככה נמוך, אז חשוב לא לתייג אותו ולשים אותו המשבצת מסויימת שיהיה לו קשה לצאת ממנה.

מצטרפת למי שכתבה שזה מתאים גם לוויסות חושי, והטיפול בזה הוא על ידי ריפוי בעיסוק.

התחנה הראשונה היא רופא ילדים, ובקשה להפנייה להתפתחות הילד לאבחון ומשם להתקדם הלאה.

בינתיים, לנסות להכיל אותו ולכוון אותו.

לא להגיד רק מה אסור, אלא גם מה מותר.

לנסות להסתכל דרך העיניים שלו, הוא לא מתכוון להציק, יש לו קושי והוא כנראה לא מצליח להתנהל בצורה מותאמת.

סתם דוגמה לגבי מגע בכם ובאנשים בצורה מציקה - זה יכול להיות רצון למגע, ולקרבה. אז במקום להתרחק או לכעוס,  להגיד בצורה נעימה, זה לא נעים בי כשאתה נוגע בי ככה, אבל הנה, אפשר חיבוק גדול ואז לחבק.

כוס שנשפכת באופן קבוע - אפשר לעבור לבקבוק עם קש או לשים פחות מים, חבל להכניס כרגע את ההתמודדות הזו.

מגע בתינוק - בתיווך איתכם. וואי, אתה ממש רוצה לשחק עם אח שלך? אז בא נעשה לו טובה בעדינות. ואז עושים יחד, ומחמיאים לו.

לגבי דיבור - אני עשיתי המחשה על דיבור מותאם בעזרת סולם. שלב 1- שתיקה, מתאים לזמן מפגש בגן או כשמקשיבים למישהו, שלב 2 - לחישה, כשרוצים לספר סוד, שלב 3 - דיבור רגיל, שיחה רגילה בין שני אנשים קרובים, שלב 4 - הרמת קול, כשרוצים למשל לקרוא לחבר שנמצא בקצה של החצר. שלב 5 - סכנה, ילד רץ לכביש רוצים להזהיר את אמא ואבא.

ואז אחרי שעשינו את ההדגמה על הסולם בבית, בכל מיני סיטואציות אני מזכירה את זה. וככה יש אמצעי עזר מוחשי להדגים איך מתאים להתנהג באיזו סיטואציה.

אני כן רוצה להגיד על התקווה שריטלין ישנה הכל, אני לא יודעת מה הקושי שלו, לא יודעת אם זו הבעיה. אבל אל תתלי בזה תקוות. אני הכי בעד טיפול, וזה מאוד עוזר. אבל אל תחכי ליצור אמון ואהבה רק אחרי טיפול. אני יודעת שזה קשה ובלתי נסבל, אבל הזמן ליצור אמון הוא עכשיו, דווקא בקושי שלו, ולא לחכות למשהו חיצוני ורק אחר כך להתחיל.

קצת חפרתי ואולי זה לא הכי ברור, אבל לסיכום:

1. להתחיל תהליך אבחון דרך קופת החולים כמה שיותר מהר (אגב, מה עם הגננת? מה היא אומרת? אתם סומכים עליה?)

2. לנסות לגייס את עצמכם מולו, למצוא בו רגעי חן ולהעצים אותם. לתת לו להרגיש אהוב למרות הכל. תחשבי שכמה שאתם מתוסכלים, הוא מתוסכל פי כמה. לזכור שאתם ההורים המובילים וזה העוגן שהוא צריך עכשיו. המון חמלה, תוך הצבת גבולות במקום שצריך. לא לקחת דברים כמובן מאליו, אלא ללמד. ללמד טון דיבור מותאם, ללמד הפעלת כוח מותאמת, ללמד מגע נעים ולא נעים. ללמד הכל הכל. זה קשה, זה מאתגר. אבל זה הרבה פעמים עובד.

עונה רק מהניסיון שלי

יש דברים שאני אומרת 1000 פעמים, באמת המון המון, ורק אחרי זמן ותקוםה ובפעם האלף ואחת זה נקלט.

יש דברים שאני אומרת, זה מחזיק לפעם אחת ואחר כך צריך להגיד שוב פעם.

כמה שיותר משתדלת לא להגיד לא בלי להגיד מה כן. בכל מה שקשור למגע אני חושבת שמאוד חשוב ללמד גבולות, וחשוב גם לילד שידע שיש מגע שהוא לא מתאים. אבל אני אציע מגע אחר. חיבוק, ליטוף ביד במקום בצוואר למשל, אגיד לו לשאול לפני כן.

עבור מגע חזק שאני מרגישה שיש צורך - אני מציעה כרית, בובה או ספה.

ומשתדלת גם לתת מגע יזום משלי, בצורה שמתאימה לי.

חוץ מזה, אם יש ילד שזקוק למגע, אפשר נגיד אחרי המקלחת ללטף. אפשר לעטוף בשמיכה חזק ולחבק, לתת לו להגדיר איך נעים לו, איזו עוצמה (ומתוך זה שהוא לומד להגיד על עצמו, הוא מבין שגם לאחרים יש את הגבול שלהם. אבל זה נותן מענה גם בפני עצמו).

ובאופן כללי, עוזר לי להסתכל על זה בעוד צורך. כמו שאני צריכה לאכול ולשתות, יש כאלו שהקטע של מגע או חושים לא מווסת מספיק, והם צריכים מענה לצורך הזה. אם ניתן אותו במהלך היום בצורה שנעימה וטובה לכולם, זה יפחית את הרגעים הפחות נעימים.

לגבי הסולם, נראה לי הכי קריטי אצלנו ללמד אותו איזה מגע מתאים מתי

איך פרקטית מבצעים את זה במוצר מוחשי?

כי לא כל כך הבנתי וזה נשמע לי פתרון שיעזור לנו

הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב אבל גם עם קושי בויסות או קושי אחר בהתארגנות חווים את עצמם בעולם באופן שלילי כמו שכתבת עושים המון דברים בטעות ומקבלים משבים שליליים, מהסביבה אבל גם מעצמם.

הייתי מנסה ליזום כמה שיותר אינטראקציות של משחק, של סיטואציות שהוא יחווה הצלחות כדי למקסם עד כמה שאפשר את הסיכוי שיחווה הצלחה, לחשוב בראש שלו, מה יכול להתפקשש, ולעזור לו להתמודד.

ומצטרפת להמלצה לאבחון ולטיפול תואם ולהדרכה מתאימה עבורכם איך להתמודד בהתאם לקושי

גם הסרבול, גם עולים פה קשיים בוויסות חושי.

וגם אם יש הפרעת קשב יש כלים מועילים בריפוי בעיסוק ותרופות בכל מקרה פחות רלוונטי בשלב הזה.

אז לכי לכיוון הזה. גם הדרכת הורים תמיד טוב, לכולנו...

אבחון בהתפתחות הילד- לבדוק כיוון של ריפוי בעיסוק

הדרכת הורים

אולי משהו בסגנון של שחייה טיפולית, רכיבה טיפולית, ספורט טיפולי

(מקבלים דרך סל של ילד אחר)

היא זאת שאמרה שזה כנראה קשב

נתחיל באיבחון...זה באמת הכיוון הכי פרקטי עכשיו

אבחון מלא על פי כלים קבועים מראש ומשווה ובודקת יחד עם רופא נוירולוג האמירה שלה לא משמעותית בכלל.

גם תלוי איזו פסיכולוגית זו?

האם מדובר בפסיכולוגית התפתחותית? 

עברנו כבר אבחנה עם פסיכולוגית לילד רצף

אז תכלס מבינה על מה את מדברת

תודה שנתת לי לראות את זה

לא חשבתי על זה עד עכשיו

מנסיון, זה די קל לאבחן ילד היפראקטיבי והרבה פעמים האבחון מתבצע ע"י שאלון פשוט. 

והיפראקטיביות זה לא אותו הדבר.

בסה"כ נתתי נקודה למחשבה עד לביצוע אבחון רציני ומלא לאם מודאגת.

לא שללתי אבחון,אפילו המלצתי למעלה לפנות לאבחון בהתפתחות הילד והפותחת ענתה לי ולאחרות שבכוונתה לעשות זאת.

היה לי חשוב להדגיש ואני עומדת מאחורי הדברים

שהרבה אנשי מקצוע אומרים הרבה מאוד דברים שלא לפי האתיקה ולא לפי ההיגיון.

אני אומרת מניסיון של אבחנה על שקיבלתי מפסיכולוגית חינוכית שאילולא היה אאוטינג הייתי מפרטת. 

אצל רופאים מקצועיים

היד קלה מאד על ההדק ממה שראיתי...

יש המון ילדים שמציגים תסמינים של ADHD או ADD

אצל הרבה מהם זו תגובה הגיונית למצבי רקע - קשיים רגשיים, קושי משפחתי וכו'

הנוירולוג/פסיכיאטר לרוב לא מתעמקים ברקע אלא בתסמינים ומאבחנים את ההפרעה ומשם לעתים קרובות לטיפול תרופתי

כשיש הרבה מה לעשות לפני כן.

קצת ממשיכה את פאז..

כותבת מניסיון אישי (אני ורוב ככל הילדים שלי עם בעיות קשב) וקצת תפיסת עולם מקצועית

קושי בויסות קשב, זה מצב שבו ה"מנהל" (האונה הקדמית) של המח לא הגיע לעבודה עדיין והפועלים עושים מה שנראה להם, כלומר מה שנראה כרגע הכי דחוף.

אצל הרבה ילדים האיזור הזה מתעכב להבשיל, כלומר הוא מתפתח אבל באיחור. ואז אנחנו נראה ילד בן 7 עם שליטה בדחפים שמתאימה לגיל 4. כשהוא יגדל זה יתאזן,

אבל עד אז הוא עלול לחוות המון פידבקים שליליים על ההתנהגות שלו ולסחוב דימוי עצמי שלילי.

הביקורת פוגעת מעוד שני כיוונים -

לטווח הקצר, ילד שיש לו קושי בוויסות קשב יתקשה מאד להתרכז במה שהוא אמור לעשות, כשכועסים עליו, לדוגמא, או כשיש מתח בבית. זה תופס המון רוחב פס אצלו על חשבון פניות ללמידה.

לטווח הארוך, ההבשלה של תהליכים מורכבים ויכולת דחיית סיפוקים מתרחשת כשילד נמצא במנוחה רגשית, וכמה שקשה להגיע למצב כזה עם ילד שההתנהלות שלו מעצבנת נורא - זה קריטי לשים לב שהוא מרגיש אהבה ללא תנאי.

כתבת שאתם נותנים לו הרבה פידבקים חיוביים, וזה מהמם. שימי לב למה שקורה דוקא כשהוא מפשל, מעצבן, מתפרץ - זה הזמנים הכי קריטיים להחזיק בהם את הקשר, להאיר את הכוונות הטובות.

בהצלחה!

לדעתי

כאילו, אם היא תגיע להסכם ולהפחתה - אחלה

אם זה נחתם כחוזה שאתם משלמים - צריך לשלם

אני בתקופת הקורונה הגעתי לסיכום של תשלום 50 אחוז, אבל זה לפני שחווינו 6 שנים מועדות לפורענות

את המשכורת שלה

אם לא תשלמי לא יהיה לה כסף לחודש הקרוב.

את אמנם לא שונה ממנה והייתי ממנה לקצת התחשבות ממנה

אבל זה לא אמור לשנות לה אם את מקבלת משכורת או לא 

לחודש הקרוב...

אם יש 2 נשים ששתיהן לא עובדות אז למה לאחת זה ברור שמשלמים ולשניה לא?!

על דעת זה שבמקרה ותהיה מלחמה היא משלמת - מבחינתי זה ברור

אחרת אל תחתומנה על סעיף כזה בתחילת שנה

לבעלת המשפחתון יש חוזה ושם ההורים משלמים מלא במקרה של מלחמה.

ולא מעניין אותה איזו אמא מקבלת משכורת, איזו לא, ומי מקבלת משכורת חלקית

היא לא גובה לפי הכנסות ההורים.

אצלנו במשפחתונים בתוך בתים שיש בהם ממ"ד פתחו.

אסרו התקהלות אבל גם ככה מדובר בקבוצות קטנות שמסוגלות להגיע לממ"ד בפרק זמן קצר.

אם היא סגרה זה אולי בגלל שיש לה ילדים בבית והיא לא יכולה לעבוד איתם תוך כדי.

זאת אומרת שהיא סגרה מסיבות התלויות בה ולא בגלל הנחיות פיקוד העורף, במקרה כזה אם אין התייחסות מפורשת בחוזה אני חושבת שכדאי לדבר איתה. 

אצלנו ביישוב פתחו ואני גם שלחתי

(אני עובדת מהבית וממש לא הייתה לי ברירה)

זה נדיר לדעתי

וכאמור גם אסור

תמהני איך אפשר לקחת 5 תינוקות ויותר למרחב מוגן בזמן לוודא שהם נשארים שם

לק"י

אפשרי, אם יש בממ"ד שטיח או מקום להניח מיד את התינוקות.

לא להתחיל לגרור לשם לולים....

אבל אני חושבת על קטנים יותר. כאלה שכבר הולכים- אפשר אולי לקחת 2 בידיים, להכניס לממ"ד, לסגור וללכת להביא עוד.

(נשמע מלחיץ להיות מטפלת בזמן כזה).

אפשר להכין להם מראש הפתעות בממ"ד ואז להזמין אותם לבוא לקבל הפתעות...

תלוי כמובן גם בגודל הקבוצה ובאופי הילדים.

האמת שאם הממ"ד גדול, יש מצב שאפשר פשוט לבלות שם את היום, או לפחות להשכיב שם לישון.

שבעה ילדים סביב גיל שנה וחצי

חלק הולכים חלק זוחלים

יש לה ממ"ד, היא מכניסה אותם בהתראה, לא מחכה לאזעקה.

משפחתון עד 7 ילדים לא מוגדר כמסגרת חינוכית אלא כעסק ועסקים מותר לפתוח אם יש מרחב מוגן

בכל מקרה המטפלת של הבן שלי לא עבדה וקיבלה תשלום מלא (חתמתי על כך בחוזה של תחילת שנה ולקחת את זה בחשבון - היה ממש סעיף שאם בתי הספר נסגרים היא גם לא עובדת..)

זה כבר בחירה של המטפלת אם לעשות ביטוח (כמו כל עסק שמבטח ילדים, קייטנות וכו')

אומנם לפי חוק היא לא צריכה רישיון (רק מעל 7 ילדים נדרש..) אבל ביטוח זה בנפרד

משפחתון עד 7 ילדים אינו מסגרת חינוכית אלא עסק

מותר לפתוח לפי החוק אם יש מרחב מוגן. כמו שאר העסקים