בס"ד

מאיפה זה בא?

כולם ביחד כזה

קבוצות יוגה או זוגות או משפחות חרדיות עם ילדים

ואני מה

ואז קלטתי שגם אם אשתתף שם בקבוצת יוגה ארגיש שאין לי חיים

וגם אם אסתובב בזוג 

וגם אם אהיה חלק ממשפחה חרדית עם ילדים

הכל חסר טעם

מסקנה: לא רק שאין לי חיים, גם לא יהיו לי ככל הנראה

וגם אם 

זה נקרא שאין חיים.

יוגה זה כיף ממש

להיות חלק ממשפחה זה כיף ממש, חרדית או לא

הלוואי וכל המשפחות היו יוצאות לטיולים בפארק
הלוואי וכולם היו עושים יוגה על הדשא בחוץ

אני לא מבינה למה את חושבת שזה הופך מישהו לבנאלי

כל היום מרעננת את הוואצאפ והערוץ שמא אולי יש לי אדומימים
איזה עולם זיפת
וזה לא שאין לי מה לעשות

אני כנה יותר מידי
בסוף אנשים לא יחשבו שאני מסתורית ומגניבה

אל

כאילו אם לא את מגניבה מי כן

ייאוש לאנושות

באתי לומר שאיזה כיף לי שיש ארבעה אנשים שכל היום אומרים לי שאני יפה ומגניבה

ואז חשבתי שזה לא הוגן להשוויץ כי יש אנשים שאין להם את זה

שירה מירי הודיה שלום

אני מבטיחה לך שאני לא לוקחת לך אותה והיא אוהבת אותך מאוד
את שרה אני אוהבת עוד מימי היותה חרטוטא ופשוט מרגישה שיש דברים שהיא מבינה אותי והיא חכמה ומצחיקה אבל אני לא נוהגת לקחת חברות בלי רשות

בס"ד

הגזמנו פה
שרה לא שלי וכולם יכולים להחמיא לה
אמן כל העולם יחמיא לה
והטון היה לגמרי מפרגן ושמח

אני תוהה האם מישהו כיוון לך אקדח לרקה כשכתבת את זה

בכל מקרה הכל בסדר
אני לא מונוגמית בחברות לצערי זה פשוט לא הולך לי אני מידי מפוזרת ברחבי תבל

סתם כי עם השלישיה כבר הרגשתי שאני לא בסדר |מעיף את הפוני לצד עם פוווו כזה מהפה|

רוגשתי!

זה מעניין

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה