סתם איזה משו שיצא ככה פתאום..
אור.
היא מסתובבת ברחבי העיר
היא מרגישה אור.
אבא והאחים עומדים ברחבה הגדולה ובידיהם הכבשים לקורבן תודה.
היא מסתובבת סתם כך ברחבי העיר, נזכרת בימים ההם, שהיו, לפני מעט ימים.
אז הסתובבה בעיר ואנשים סתם כך היו מהלכים, רצים, עסוקים.
היום אנשים מהלכים, רצים, עסוקים, לקיים את מצוות ה' אלוקים.
השמיים בהירים ומאירים ולא, העננים לא מעיבים.
האור מורגש בפני האנשים.
מן עילה כזאת שמשרה שלווה וקדושה. ממש רואים.
אז, הלכו אנשים לכל מיני מקומות, מהם אפלים, מהם פחות.
היום למקום אחד הולכים האנשים.
נמשכים כמו מגנט. אךך זה מפעים.
עין לא ראתה כזאת. בחיים לא היו יכולים לרצות לחזות בזאת.
קולות של לימוד ממלאים את האוויר,
ילדים קטנים עם פאות שמתעופפות באוויר צוחקים ומשחקים,
שלושה אנשים רוקדים ומנגנים
"לעשות רצונך אנחנו חפצים"
הם הולכים ורוקדים ואספים איתם עוד ועוד אנשים.
אנחנו יהודים. אנחנו יהודים.
מאחוריהם הולכים קבוצה של גויים,
רצים לשרת את עובדי ה' התמימים.
העיר מפוצצת אנשים.
בליל של קולות, מגוון של ארצות ומקומות,
וכולם, ממש כולם,
צועקים בכל כוחם
שה' השליט!
ה' יתברך מלך העולם.
מרגישים באוויר, ממש מרגישים. פיזית רואים!
קולות נגינה נשמעים מההר.
נגיעה מרגיעה שמרפאה, ממלאת בשמחה ואמונה ובטחון ו.. הכל.
הכל אור. פשוט אור. אור שמרגישים! אור שרואים!
ה' הוא האלוקים.
(היום הזה עוד יבוא.
הימים בהם נרגיש,
הימים בהם לא נכחיש.
ימים שכולם ידעו. ממש ממש ידעו,
ממש יבינו. הכל יהיה ברור.
אנחנו מאמינים באמונה שלמה.
היום ישלנו יום אחד בשבוע שהוא מעין עולם הבא.
מעין הימים האלו, שיהיו, בקרוב.
איאיאי שאבעס.
אשרינו! אךך לרקוד ולרקוד.
שנזכה.)
)