שמש בגבעה זורחת ומחממת.
יש רוחות. לא חזקות מידי אבל גם לא חלשות.
הם החליטו שהיום בונים מהר את הבית.
רועה ישראל מחזיק את הפטיש ביד אחת והמסמר ביד שניה.
הוא נזכר באותה הפעם שישב עם דוד.
היה קר באותו יום והם ישבו בחוץ, והוא שפך.
שפך את הנקודות הכי כואבות, את הפחדים הכי גדולים.
למרות שפחד. הוהוו כמה שפחד.
ודוד הקשיב. הוא יודע להקשיב.
לא חשב שאי פעם הוא יגיד למישו ממה הוא מפחד, כמה הוא מפחד אבל הנה, הוא הצליח. רווח לו.
נגמרה השיחה.
דוד שם יד על כתפו. יד עם הרבה אהבה והשתתפות, הסתובב והלך.
רועה ישראל נשאר להביט על ההרים, לבד.
בום. הפטיש פגע בטעות גם ביד.
קצת כואב.. לא נורא.
מחזיק את המסמר, טיפה מיישר.
נזכר באותה הפעם שישב עם שלמה.
היה נעים והם ישבו בחוץ והוא סיפר.
סיפר על הרגשות ההכי מפדחות, סיפר על המחשבות ההכי אישיות.
למרות שהתפדח. הוהוו כמה שהתפדח.
ושלמה הרגיע ואמר שזה בסדר ולגיטימי. הוא יודע להרגיע.
לא חשב שאי פעם יגיד למישו על מה הוא חושב, על מי הוא חושב אבל הנה, הוא הצליח. רווח לו.
נגמרה השיחה.
שלמה שם יד על כתפו. יד עם הרבה הבנה והגעה, הסתובב והלך.
רועה ישראל נשאר לחייך ולחשוב, לבד.
בום. הפטיש פגע בטעות גם ביד.
קצת כואב.. לא נורא.
מחזיק את המסמר, טיפה מיישר.
נזכר באותה הפעם שישב עם נריה.
היה שמש וטיפה רוחות והוא שיתף.
שיתף בנפילות ההכי מכאיבות, שיתף בירידות ההכי לא נעימות.
למרות שהתבייש. הוהוו כמה שהתבייש.
ונריה חיזק. הוא יודע לחזק.
לא חשב שאי פעם יגיד למישו במה הוא נפל, כמה הוא נפל אבל הנה, הוא הצליח. רווח לו.
נגמרה השיחה.
נריה שם יד על כתפו, יד עם הרבה קבלה וחיזוק, הסתובב והלך.
רועה ישראל נשאר להתמודד, לבד.
בום. הפטיש פגע בטעות גם ביד.
קצת כואב.. לא נורא.
מחשבות וזכרונות רצים לו בראש ומוציאות אותו מריכוז.
הפטיש פוגע בטעות גם ביד.
הרבה כואב.. לא נורא.
המסמר נתקע במקום הנכון.
הוא לוקח צעד אחורה ומסתכל על הבית, על המסמרים התקועים.
על כל המכות שקיבל והכאיבו לו
שהנה, בזכותם, יש בית.
