בעוד שיש דעות שונות.

וכן, מה שבעבר היה הלכה (למשל "אין שואלים בשלום אישה") היום יכול להיחשב לגסות רוח וחילול השם. דברים יכולים להשתנות, גם בהלכה.

הרב עובדיה כתב: "ומכבר הבאתי סיוע לזה ממש"כ בספר לקט יושר (יו"ד עמ' ל"ז) בשם הגאון מהרא"י בעל תרומת הדשן וז"ל, עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש, שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כתב בספר מחצית השקל על אה"ע (סי' כ"א), ע"ש. גם הגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ"ז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז.) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בספר טהרת המים (מערכת ב' אות י"ח) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעיר ואם בישראל שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש".

"וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ', עמוד ק') שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. ועיין בספר דרך פקודיך (מל"ת ל"ה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג: ) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לו לומר באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונראה לי ע"פ מש"כ הלבוש, שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי"

כמו כן דברים מעניינים של הרב הרצוג:

וכן, אני חושב שזו המציאות.

אם יש לך יצר הרע מלדבר עם אישה אז אדרבה - תשאל 'באיזו ללוד' במקום 'סליחה, איך להגיע ללוד?' ואל תרבה שיחה עם אשתך (מכיר רב שאומר להקפיד על זה היום?). אבל דע לך שיש כאלה שזה לא מעורר אצלם הרהורי עבירה, ויש רבנים שמתירים את זה לכתחילה.

ולשאלתך:

לא יודע מה נחשב 'צחוקים', אני חושב שהעיקרון הנובע ממה שנאמר זה שגדרי הצניעות משתנים לפי המציאות והכלל ההלכתי הוא שמה שמביא להרהורי עבירה זה אסור - אם להרבות במילה אחת ("באיזו דרך ללוד") מביא להרהור אז זה בכלל האיסור ואם לשבת בבית קפה עם אישה לא מביא להרהור כי זה 'מתוך ידידות' וכדברי הרב הרצוג לעייל אז זה מותר.

מניח שידועה לך הגמרא על האמוראים שהרכיבו על כתפיהם כלות טריות כי זה לא הביא אותם לידי הרהור.

ברור שהאמוראים זה לא אנחנו, ולכן לא אמרתי שמותר להרכיב כלות על הכתפיים (גם לא כל האמוראים עשו את זה, כי לא כולם במדרגה הזו) - אבל הכלל הנובע מזה שמה שלא מביא להרהור מותר - בשבילם זה היה הרכבה של כלות טריות על הכתפיים ובשבילנו זו שיחה, וזה בדיוק מה שאמר הרב עובדיה.

ההערה שלי הייתה על זה שאתה מציג את הדברים כאילו 'ההלכה' אוסרת לזרום או להרבות שיחה בעוד שהדברים הם לא שחור ולבן כמו שאתה מציג אותם ומי שלא נוהג כך לא בהכרח עובר על 'ההלכה' (גם אם זו כן ההלכה על פי רבותיך, לא יודע).

אין לי מטרה לשכנע מישהו לנהוג כך או אחרת, אבל להציג כאילו זו ההלכה ואין עוד גישות זה חוטא לאמת.

מפריע לך שהצגתי גישה אחרת? צר לי, אתה מוזמן להתעלם ממנה ולהמשיך לחשוב שההלכה היא כמו שאתה מבין אותה וזהו.

חלק ה' אה"ע סי' ה' אם חשוב לך לבדוק.

זה שעוד מישהו הביא את זה פוסל את דברי הרב עובדיה? גישה מוזרה.

חוץ מזה שבקישור שהבאת לא מוזכר חצי ממה שציטטתי.

כתבת שמה שציטטתי זה "בשם מישהו עם תואר רב שכתב את זה באתר קולך" אז עניתי שלא ציטטתי משם אלא משו''ת יביע אומר. והערתי שזה שזה צוטט גם באתר קולך לא פוסל את הציטוט וגם שבאתר קולך צוטט רק חלק ממה שציטטתי כך שאתה יכול להבין לבד שלא יכול להיות שמשם ציטטתי.

לא מבין איפה פה הציניות ואיפה ההוצאה מההקשר.

הטעם של לא ללכת מאחורי אישה הוא חשש הרהור ועליו כתבו הפוסקים שלא מוזהרים כל כך בימינו כי זה לא גורם להרהור עד כדי כך.

הרב הרצוג לדעתי גם כן אינו ראיה כלל. זה שלא מגרשים אישה על משהו והוא לא מראה על פריצות יוצאת דופן לא אומר שהוא בסדר.

הנקודה היא שאיסור שאלה בשלום אישה הוא משום טעם אחר (לפחות להרבה פוסקים) - "שמרגיל ליבה ודעתה אצלו","שמא מתוך שאילת שלום, יהיו רגילים זה עם זה על ידי שלומם ויבוא לידי חיבה". זה לא טעם במשתנה או מתבטל עם השנים בכלל - שאילת שלום מביאה לקירוב דעת גם לפני 1500 שנה וגם היום.

ואיזה קטע, על זה בדיוק הכותבת של הפוסט מתלוננת.

כי לדברי הרב עובדיה זה לא שייך (ובמידה שגם לגביו שאלת - שם ההקשר הוא כן גדרי צניעות).

נכון שהדברים נאמרו בהקשר של להוציא בלא כתובה, אבל ההתייחסות היא לא לעצם הפסק שקבע שאין בזה פריצות ולכן לא הפסידה כתובה אלא הדגש הוא על ההערות שאמר אגב הדברים - שזה מעיד על ידידות ותו לא ושאין זה מוזר שגבר ואישה יסבו יחד לשולחן.

מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה

הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה.

רק בקשר לנימוס

נזכרתי בפיסקה של הרב קוק ממידות הראיה

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה."

אבל לפעמים אני גם אומר שלום ומשפיל מבט, פשוט מהמבוכה. אני לא ממש שולט בזה, זה קורה באופן אוטומטי.

מה לעשות שכמעט אף פעם לא דיברתי עם בנות בחיים שלי, אז כן יש לי בושה מבחורה שאני לא מכיר, ובאופן אוטומטי אני משפיל את המבט. אני לא עושה את זה בגלל הלכה מסוימת, אלא רק בגלל שאני מתבייש, ומאוד קשה לי להתגבר על הבושה הזאת ולדבר רגיל עם מבט גם אם אני ארצה.

זה לא נראה לי קשור לדרך ארץ. פשוט מתביישים. ולא קל להתגבר על הבושה הזאת. 

לפחות ממה שאני רואה, זה נובע כמעט תמיד ממבוכה, שגורמת להתנהגות קצת מוזרה (להשפיל מבט וכד'). לא חושב שמישהו עושה את זה מתוך אידאולוגיה. לא ראיתי רבנים שמדברים ככה עם בנות, ואני לא שמעתי על מישהו שמחנך לזה. בסוף לומר שלום זה רק נימוס, אין בזה משהו חברי. 

את צודקת שעם הזמן אפשר להתגבר על המבוכה. בגלל זה את תראי את התופעה הזאת בעיקר אצל בחורים צעירים, שכמעט אף פעם לא דיברו עם בנות, או סתם אנשים אם אופי ביישני יותר.

אני פעם הייתי מאוד ביישן, והייתי משפיל מבט מכל אדם זר גם אם הוא גבר. ולקח לי הרבה זמן לקלוט שיש אנשים שנעלבים מהבושה שלי, שהם מפרשים אותה כאילו אני דוחה אותם ולא רוצה לדבר אתם. או שזה גורם להם להרגשה לא נעימה, כי שהם רואים שאני מתבייש אז הם מרגישים לא נעים כאילו הם גרמו לי להרגיש ככה, ואז אני מרגיש עוד יותר לא נעים כי הם מרגישים לא נעים, וזה מעגל שלא נגמר. מה שהם היו צריכים לעשות זה רק לדבר איתי בחיוך וברוגע (ולא להיבהל מזה שאני נבהל), וזה היה עוזר לבושה שלי להיעלם לאט לאט. 

אכן כיום אני כבר לא מתבייש כל כך מאנשים, אין לי בעיה לדבר רגיל, אבל מבנות צעירות אני עדיין מתבייש, כי אני לא רגיל לדבר אתן.

שמירה על צניעות לא סותרת נימוס בסיסי, ולהגיד למישהי שלום בלי להסתכל עליה זה משפיל כל כך גם אותו וגם אותה אז למה שיהיה אכפת לך מזה?

וחברתיות וצניעות לא סותרים זה את זה, כשם שאדם שמקפיד בהלכות לשון הרע יכול להיות איש שיחה ודברן מעולה.

ויש הרבה כאלה שהם גם חבר'מנים וגם יודעים לשמור מרחק.

למרות שקורא שלפעמים מתפלק... אבל הנסיון מעיד שזה דועך כשהקשר מתעצם.

אני חושב שמי שיותר מדי חבר'מן עם נשים, הוא כנראה לא ברמה הדתית שלך

אפשר גם להעיר על זה בעדינות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

הטיילת בארמון הנציב

גן הורדים

הליפתא

עין חנדק

עין לבן

גן סאקר

מקומות בפנים בתשלום יחסית קטן:

בית הקפה בגן הבוטני

בית קפה בסנטר 1

המסעדות בקומה 2 במרכזית (אם כי שם קצת רועש לשבת)

מניח שמוסולין גם לא יקר

פלאפל דורון

פלאפל בן יעקב

(הייתי מחפש מקומות של גלידה או פלאפל כי הם יהיו יחסית זולים)

ברמות אשכול - רובם דתיים. צפוף למדי. אבל אפשר לשבת בחוץ. מקום הומה.

בדניה - יושבים בחוץ. מאוד נחמד. לרוב - חילוני.

יש גם בקניון רמות אבל זה בפנים והמקום קטן למדי.

לא ממליצה להיפגש בערב בגינה.