בעוד שיש דעות שונות.

וכן, מה שבעבר היה הלכה (למשל "אין שואלים בשלום אישה") היום יכול להיחשב לגסות רוח וחילול השם. דברים יכולים להשתנות, גם בהלכה.

הרב עובדיה כתב: "ומכבר הבאתי סיוע לזה ממש"כ בספר לקט יושר (יו"ד עמ' ל"ז) בשם הגאון מהרא"י בעל תרומת הדשן וז"ל, עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש, שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כתב בספר מחצית השקל על אה"ע (סי' כ"א), ע"ש. גם הגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ"ז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז.) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בספר טהרת המים (מערכת ב' אות י"ח) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעיר ואם בישראל שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש".

"וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ', עמוד ק') שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. ועיין בספר דרך פקודיך (מל"ת ל"ה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג: ) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לו לומר באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונראה לי ע"פ מש"כ הלבוש, שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי"

כמו כן דברים מעניינים של הרב הרצוג:

וכן, אני חושב שזו המציאות.

אם יש לך יצר הרע מלדבר עם אישה אז אדרבה - תשאל 'באיזו ללוד' במקום 'סליחה, איך להגיע ללוד?' ואל תרבה שיחה עם אשתך (מכיר רב שאומר להקפיד על זה היום?). אבל דע לך שיש כאלה שזה לא מעורר אצלם הרהורי עבירה, ויש רבנים שמתירים את זה לכתחילה.

ולשאלתך:

לא יודע מה נחשב 'צחוקים', אני חושב שהעיקרון הנובע ממה שנאמר זה שגדרי הצניעות משתנים לפי המציאות והכלל ההלכתי הוא שמה שמביא להרהורי עבירה זה אסור - אם להרבות במילה אחת ("באיזו דרך ללוד") מביא להרהור אז זה בכלל האיסור ואם לשבת בבית קפה עם אישה לא מביא להרהור כי זה 'מתוך ידידות' וכדברי הרב הרצוג לעייל אז זה מותר.

מניח שידועה לך הגמרא על האמוראים שהרכיבו על כתפיהם כלות טריות כי זה לא הביא אותם לידי הרהור.

ברור שהאמוראים זה לא אנחנו, ולכן לא אמרתי שמותר להרכיב כלות על הכתפיים (גם לא כל האמוראים עשו את זה, כי לא כולם במדרגה הזו) - אבל הכלל הנובע מזה שמה שלא מביא להרהור מותר - בשבילם זה היה הרכבה של כלות טריות על הכתפיים ובשבילנו זו שיחה, וזה בדיוק מה שאמר הרב עובדיה.

ההערה שלי הייתה על זה שאתה מציג את הדברים כאילו 'ההלכה' אוסרת לזרום או להרבות שיחה בעוד שהדברים הם לא שחור ולבן כמו שאתה מציג אותם ומי שלא נוהג כך לא בהכרח עובר על 'ההלכה' (גם אם זו כן ההלכה על פי רבותיך, לא יודע).

אין לי מטרה לשכנע מישהו לנהוג כך או אחרת, אבל להציג כאילו זו ההלכה ואין עוד גישות זה חוטא לאמת.

מפריע לך שהצגתי גישה אחרת? צר לי, אתה מוזמן להתעלם ממנה ולהמשיך לחשוב שההלכה היא כמו שאתה מבין אותה וזהו.

חלק ה' אה"ע סי' ה' אם חשוב לך לבדוק.

זה שעוד מישהו הביא את זה פוסל את דברי הרב עובדיה? גישה מוזרה.

חוץ מזה שבקישור שהבאת לא מוזכר חצי ממה שציטטתי.

כתבת שמה שציטטתי זה "בשם מישהו עם תואר רב שכתב את זה באתר קולך" אז עניתי שלא ציטטתי משם אלא משו''ת יביע אומר. והערתי שזה שזה צוטט גם באתר קולך לא פוסל את הציטוט וגם שבאתר קולך צוטט רק חלק ממה שציטטתי כך שאתה יכול להבין לבד שלא יכול להיות שמשם ציטטתי.

לא מבין איפה פה הציניות ואיפה ההוצאה מההקשר.

הטעם של לא ללכת מאחורי אישה הוא חשש הרהור ועליו כתבו הפוסקים שלא מוזהרים כל כך בימינו כי זה לא גורם להרהור עד כדי כך.

הרב הרצוג לדעתי גם כן אינו ראיה כלל. זה שלא מגרשים אישה על משהו והוא לא מראה על פריצות יוצאת דופן לא אומר שהוא בסדר.

הנקודה היא שאיסור שאלה בשלום אישה הוא משום טעם אחר (לפחות להרבה פוסקים) - "שמרגיל ליבה ודעתה אצלו","שמא מתוך שאילת שלום, יהיו רגילים זה עם זה על ידי שלומם ויבוא לידי חיבה". זה לא טעם במשתנה או מתבטל עם השנים בכלל - שאילת שלום מביאה לקירוב דעת גם לפני 1500 שנה וגם היום.

ואיזה קטע, על זה בדיוק הכותבת של הפוסט מתלוננת.

כי לדברי הרב עובדיה זה לא שייך (ובמידה שגם לגביו שאלת - שם ההקשר הוא כן גדרי צניעות).

נכון שהדברים נאמרו בהקשר של להוציא בלא כתובה, אבל ההתייחסות היא לא לעצם הפסק שקבע שאין בזה פריצות ולכן לא הפסידה כתובה אלא הדגש הוא על ההערות שאמר אגב הדברים - שזה מעיד על ידידות ותו לא ושאין זה מוזר שגבר ואישה יסבו יחד לשולחן.

מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה

הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה.

רק בקשר לנימוס

נזכרתי בפיסקה של הרב קוק ממידות הראיה

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשכות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה."

אבל לפעמים אני גם אומר שלום ומשפיל מבט, פשוט מהמבוכה. אני לא ממש שולט בזה, זה קורה באופן אוטומטי.

מה לעשות שכמעט אף פעם לא דיברתי עם בנות בחיים שלי, אז כן יש לי בושה מבחורה שאני לא מכיר, ובאופן אוטומטי אני משפיל את המבט. אני לא עושה את זה בגלל הלכה מסוימת, אלא רק בגלל שאני מתבייש, ומאוד קשה לי להתגבר על הבושה הזאת ולדבר רגיל עם מבט גם אם אני ארצה.

זה לא נראה לי קשור לדרך ארץ. פשוט מתביישים. ולא קל להתגבר על הבושה הזאת. 

לפחות ממה שאני רואה, זה נובע כמעט תמיד ממבוכה, שגורמת להתנהגות קצת מוזרה (להשפיל מבט וכד'). לא חושב שמישהו עושה את זה מתוך אידאולוגיה. לא ראיתי רבנים שמדברים ככה עם בנות, ואני לא שמעתי על מישהו שמחנך לזה. בסוף לומר שלום זה רק נימוס, אין בזה משהו חברי. 

את צודקת שעם הזמן אפשר להתגבר על המבוכה. בגלל זה את תראי את התופעה הזאת בעיקר אצל בחורים צעירים, שכמעט אף פעם לא דיברו עם בנות, או סתם אנשים אם אופי ביישני יותר.

אני פעם הייתי מאוד ביישן, והייתי משפיל מבט מכל אדם זר גם אם הוא גבר. ולקח לי הרבה זמן לקלוט שיש אנשים שנעלבים מהבושה שלי, שהם מפרשים אותה כאילו אני דוחה אותם ולא רוצה לדבר אתם. או שזה גורם להם להרגשה לא נעימה, כי שהם רואים שאני מתבייש אז הם מרגישים לא נעים כאילו הם גרמו לי להרגיש ככה, ואז אני מרגיש עוד יותר לא נעים כי הם מרגישים לא נעים, וזה מעגל שלא נגמר. מה שהם היו צריכים לעשות זה רק לדבר איתי בחיוך וברוגע (ולא להיבהל מזה שאני נבהל), וזה היה עוזר לבושה שלי להיעלם לאט לאט. 

אכן כיום אני כבר לא מתבייש כל כך מאנשים, אין לי בעיה לדבר רגיל, אבל מבנות צעירות אני עדיין מתבייש, כי אני לא רגיל לדבר אתן.

שמירה על צניעות לא סותרת נימוס בסיסי, ולהגיד למישהי שלום בלי להסתכל עליה זה משפיל כל כך גם אותו וגם אותה אז למה שיהיה אכפת לך מזה?

וחברתיות וצניעות לא סותרים זה את זה, כשם שאדם שמקפיד בהלכות לשון הרע יכול להיות איש שיחה ודברן מעולה.

ויש הרבה כאלה שהם גם חבר'מנים וגם יודעים לשמור מרחק.

למרות שקורא שלפעמים מתפלק... אבל הנסיון מעיד שזה דועך כשהקשר מתעצם.

אני חושב שמי שיותר מדי חבר'מן עם נשים, הוא כנראה לא ברמה הדתית שלך

אפשר גם להעיר על זה בעדינות

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.