לידה ראשונה בשבוע 31. בגלל ההיסטוריה של לידה מוקדמת עשיתי מעקב הריון בסיכון גבוה. בשבוע 21 בבדיקת מעקב שגרתית גילו שהצוואר התקצר מאד, ומאז נכנסתי לשמירה מלאה, בדיקת צוואר רחם כל שבוע, ומפעם לפעם אשפוזים. שבוע 32 התחילו קצת צירים, ואני יודעת שהצוואר גם ככה קצר אז גם צירים הכי חלשים יכולים להיות סימן ללידה. אנחנו כבר מורגלים במיון יולדות, מגיעים לשם, כרגיל מחיקה של שמונים אחוז ללא פתיחה, נותנים לי משהו לעצור את הצירים ואומרים לי שבעיקרון משבוע 34 כבר לא עוצרים לידה. אנחנו חוזרים הביתה ממשיכה בשמירה, כמעט לא זזה מהמיטה. בשבוע 38 הרשיתי לעצמי לראשונה לצאת מהבית, בבוקר הרגשתי קצת הפחתה בתנועות אז עברתי דרך המוקד, המוניטור והאולטרה סאונד תקינים, הרופא לא רצה לבדוק פתיחה,אמר לי לחכות בחוץ עד שארגיש שוב תנועות, התנועות חזרו ואני יצאתי לסידורים. הרגשתי פתאום טפטוף קל, לא הייתי בכלל בטוחה. זה הפסיק מיד וחשבתי שאולי דמיינתי. התקשרתי לבעלי, אמרתי לו שהרגשתי משהו קטן ואני בכלל לא בטוחה. התרגלנו כבר לרוץ על כל שטות למיון ולכן הפעם ממש התלבטתי. גם אם היה איזה טפטוף הוא הפסיק מיד, אבל בעלי כבר יצא מהעבודה כדי לקחת אותי לבית חולים. נכנסנו לבית חולים, אני לבושה, מאופרת, שואלים אותי למה באתי, אמרתי שאולי הרגשתי טפטוף, לא בטוחה. מכניסים אותי למוניטור, אין בכלל צירים. נכנסת לרופאה, היא בדקה אם יש ירידת מים- לא, אין ירידת מים. "אבל גברת, את בלידה, מחיקה מלאה, פתיחה 5.5" אני המומה כולי, והיא אומרת לי שאני צריכה מיד להכנס לחדר לידה. אני יוצאת לקבלה, מבקשת להיכנס לחדר לידה כי אני בלידה.
המזכירה מלווה אותי לחדר לידה, אני נכנסת (בעלי הלך לסדר את המדבקות), על שתי רגליים, רגועה, מחייכת, המילדת מסתכלת עלי ושואלת מה אני רוצה בדיוק: אני: "הרופאה אמרה לי שאני בלידה אז באתי" המילדת: "אבל את לא בלידה, זה לא יכול להיות" אמרתי לה שהרופאה אמרה שאני בפתיחה של חמש וחצי. והיא ממש צוחקת ואומרת שיש כאן טעות, מבקשת לבדוק אותי, ופשוט לא מאמינה, "את בפתיחה שש" אני לובשת בנחת את החלוק של בית חולים, מחברים אותי למוניטור, אין בכלל צירים. מחכים ללידה... בעלי מגיע עם טוסטים אנחנו אוכלים, צוחקים, מדברים. שום קשר לחדר לידה, חוץ מזה שבמקרה אני בשבוע שלושים ושמונה ועם פתיחה שש. כל מי שנכנס לחדר משפשף עיניים בתימהון
לקראת הערב רואים שהפתיחה לא מתקדמת והצירים מאד חלשים. המיילדת מציעה לפקוע את המים, היא פוקעת ואני מיד מבקשת אפידורל כדי לא להרגיש שום דבר. המרדים הגיע עוד לפני שבכלל הרגשתי צירים. כולם יוצאים מהחדר, אנחנו מחשיכים אותו ונרדמים מיד. אחרי שעתיים אני מתעוררת מרגישה קצת צמרמורת, חוץ מזה שום דבר. הערתי את בעלי, אמרתי לו שיש לי קצת צמרמורות ואולי כדאי לבדוק פתיחה. המוניטור מראה צירים חזקים. אני לא מרגישה כלוםםםםםםם. המיילדת מגיע, בודקת פתיחה, פתיחה מלאה, תתחילי ללחוץ. אין לי מושג מתי ללחוץ כי אני לא מרגישה כלום, המיילדת מכוונת אותי לפי הצירים במוניטור. תוך חמש דקות התינוקת בחוץ!!!
זה הסיפור לידה המוזר שלי
