של סבון ושל כביסה ועוד משהו שפשוט אין איך להסביר

שלי במינוס.

 

אם כי זה תלוי בהקשר, יש תחומים שהיא הרבה מעל הממוצע. מוזר 🤔

זה מורכב. אם אנסה למצוא מכנה משותף - דברים שצריך לעשות ומחייבים השקעה מנטלית.

או יותר נכון מה שאנחנו מאמינים שהוא כזה.

סליחה שאני מדברת מבולגן.

אנחנו מרגישים חוסר שליטה בדברים שאנחנו מאמינים שאנחנו לא טובים בהם.

מדובר על שליטה עצמית. כלומר היכולת לעמוד בהחלטות או לממש רצונות.

(למרות שזה די תלוי אחד בשני
שליטה עצמית היא סוג של שליטה)

אז מה המחסום?

שואלת גם את עצמי

אבל בגדול אני חושב שזה פחות משנה מה המחסום (שזה גם חשוב אבל תמיד יש) אלא השאלה אם מתמודדים עם דברים שלא נעים להתעסק בהם או שמגיבים בדחייה / הימנעות.

 

קטע, זה היה עיקר השיחה שלי עם חני ביום חמישי. זה די מעסיק אותי לאחרונה.

הרי אתה כן לומד המון בזמנך החופשי.

שואלת גם את עצמי.

ייתכן שכולן נכונות, ייתכן שחלקן. באמת שאני לא יודע.

 

חני שאלה אותי מה ההבדל מהלימוד בישיבה - שם הייתי לומד 10 ו15 שעות רצוף, כלומר שאין לי בעיה ללמוד. התשובה היא שאת זה כן רציתי ללמוד.

אתה רואה סרטונים על גנום, שזה דבר שלא שימושי לך בשום צורה חוץ מלהסתלבט על אחרים בויכוחים משפחתיים.

למה לא ללמוד משהו שאתה אוהב, אז?
ללמוד תכנות זה נורא נורא נורא משעמם.
יש משהו אחר שאתה אוהב?
או שמאוחר לך מידי להתחיל משהו רציני כמו ביולוגיה

גם לימוד תורה לא שימושי (איך גנום עוזר להסתלבט על אחרים? ).

 

שאלה טובה. זה מורכב

לא חושבת שהיום תצליח לשבת וללמוד 15 שעות ברצף גם אם תרצה.
אתה מכור לטכנולוגיה קצת, אם אני לא טועה. קשה ככה ללמוד באמת.

אתה צריך דופאמין דיטוקס
תעשה איתי ועם עוגי בתשעה באב!

וכן, זה מורכב, אבל התשובה על זה יכולה לעזור לך להתקדם. תנסה לברר בשביל עצמך.

שואלת גם בשביל עצמי.

אפילו תורה, למרות שאני כבר כמעט לא עושה את זה. העיקרון היה שהבעיה היא לא קשב וריכוז.

 

הלוואי ותגיד כן והלוואי שתגלה לי כי לי אין מושג.

נעים להכיר, סלט, בחורה חכמה מאד, יכולה לעשות 40 אלף דולר ביום אחד, ומשום מה לא מצליחה להביא את עצמה לעשות כלום, אז היא יושבת וכותבת באינטרנט לאנשים שאכפת להם ממנה יותר ופחות במקום לעשות משהו עם החיים שלה.
והיא טובה בלדבר ובלתת עצות!

"בגדול אני חושב שזה פחות משנה מה המחסום (שזה גם חשוב אבל תמיד יש) אלא השאלה אם מתמודדים עם דברים שלא נעים להתעסק בהם או שמגיבים בדחייה / הימנעות"

 

חני אומרת שצריך פשוט להתחיל - בהתחלה זה קשה אבל אחרי שמשקיעים במשהו מתחברים אליו וזה נהיה קל.

ברגע שמפסיקים קשה לחזור
ברגע שמתחילים קל להמשיך

וואלה.
ובלי לפחד מכלום. שלא תגיד שלא ניסית.

מחר אתה מתחיל?

מרגיש לא טוב כשהיא קצת מתרופפת.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה