שאלה:עין שלישית
רציתי לשאול מה דעתכם על שיטת ברסלב:
שיטת ההתבודדויות,לדבר עם ה' על הכל בכל זמן..ובכל מצב..
והכי חשוב..
באיזה התבטאות שלא תיהיה-ז"א לדבר אליו בחופשיות כזאת כאילו...בסלנג כזה כמו איך שברסלבים מדברים איתו...יש עם זה בעיה? אני חושבת שאם זה בא מהלב..אז לא אמורה להיות בעיה נכון?!
או שצריך לדבר איתו בצורה מכובדת.
צורה שראויה למלך....
פשוט שמעתי מאיזשהו מקום  שהקב"ה בעצם דורש ממנו לדבר אליו כמו אל  אבא(שזה אומר בחופשיות)
מה אתם חושבים על זה?
 
אשמח לשמוע מה דעתכם,
תודה מראש.
 
אני לא אוהב...ii
אני חושב שצריך לדבר אל ה' בצורה מכובדת.
באהבה ו - ביראה.אח..
כאבאל'ה , ו - כמלך.
 
כל אחד > בזמן המתאים.
כבוד - תמיד. גם לאבא נותנים כבוד.
 
 
 
ברסלב - "שיטת" ביהדות.
אישית אני חושב שחובה לבסס את האמונה על השכל.
רגש - כבה. שכל - לא. ו...
כאשר ה"אורות" נכבים , צריך להדליק אותם ע"י השכל.
 
 
אגב - גם אנשים שלא משיטת ברסלב מדברים על "התבודדות".
חשבון נפש. בנו של הרמב"ם כמדומני הרחיב בזה.
לפי היהדות עצמה - צריך לדבר עם ה'. "עבודה שבלב".
(גם ב"שמע קולנו" - הרי מותר ולפעמים צריך להוסיף בקשות אישיות.)
 
 
 
 
מקוה שהובנתי. בשורות טובות.
בהצלחה לכל עם ישראל!
מממ... לא ממש עניתם לי..עין שלישית
אני מכירה אנשים שמדברים עם ה' בצורה..בא נאמר סלנגית קצת..
עכשיו השאלה שלי אם זה נחשב מכובד?בעצם עזבו מכובד..
יש אנשים שכשהם מדברים מדברים עם ה' בצורה כזאת(כמו הרבה ברסלבים שאני מכירה..)
אז הם יותר ניפתחים ומדברים מהלב באמת..(כמו שיחת נפש בין חברים?)
שלעומת זאת בתפילה מסודרת מתוך סידור בגלל שהיא קבע כצת יותר קשה לכוון..
ופה יותר קל להם לדבר..מהלב..
 
עכשיו,בקשר להתבודדויות אמרו לי שזה קשור..למרות שאני לא הבנתי..
לדעתי בצורה כזואלישע בן אבויה
בס"ד

הם יכולים לדבר אל עצמם, 'להיפתח' ועוד כל מיני דברים כאלה. אל אבא, אל מלך ואל א-ל מדברים בצורה מכובדת.
אבל מה יותר טוב מלדבר עם ה'?עין שלישית
מזה 'לעצמם'?
הקב"ה רוצה שהם יפנו אליו לא אל עצמם
 
הם מנסים להיפתח?אלישע בן אבויה
בס"ד

שידברו אל עצמם.

הם כבר פתוחים? שידברו אל הקב"ה
מזה משנה אל עצמם או אל הקב"ה?עין שלישית
מימילא הוא שומע הכל..
וזה מכוונן אליו מאיזהשהו מקום.
ל לי ליו ליוב ליובא ליובאו ליואבי ליובאויטשאנונימי (פותח)
שכל שליט על הלב זה לא ספקנות זה דרך התורה .ולהיות טמבל מאמין לכל דבר זה שאינו יודע לשאול דהפך הטוב.פעם הרב "המחקר" אורי שרקי אמר "נחמן מאומן" הפסקתי לגמגם. אני אישית לא יודע אם הפתק נכון או לא,כי הרב אליעזר שלמה שיק היו המכונה ע"י מושפעיו ביבניאל "מוהראש" {במשקל מוהרן,מורנת עפי זה זה כינוי הכי מתאים לרב הרוש שליטא} מישהו בשם אשכנזי עבד על ר ישראל אודסר שהיה בעצבות נוראה וכתב את הפתק.אבל לך תדע...אז אני לא מזלזל בזה ,אבל לעשות מדבר לא ברור וידוע המשך צורת ברסלב ולבנות על זה את היהדות הו הו זה נראה {וגם רואים את התופעות} מסוכן ובעיתי מאוד.כמו המשוגעים בחבד שמדמים לעצמם שהרבי חי בגוף גשמי ב770 רק שלא רואים אותו....וזה עיקר הדרך הפך להיות מתובל באלימות גשמית\מילולית למי שלא חושב כמוך.
אז אין דרך להיות טמבל{בקמץ} מאמין לכל דבר לחתול ולעכבר.כי החטא הכי גרוע זה להיות טיפש.וכמו שהרב שמואל מליובאויטש זיע"א אמר שהכיגרוע שאדם "עובד" על עצמו,ומרמה את עצמו.
בשביל זה יש שכל ומי שזורק את השכל על זה אמר שלמה המלך {שהיה יותר גדול מרבי נחמן}:בקהל רפאים ינוח. ה ישמור אללה איסתר.
דרך אגב רבי נחמן הוא לא כל היהדות.ואחרי רבי נחמן גם אתה מאמין {למרות שזה לא עיקר ביהדות} שהוא צדיק הדור יש אחריו עיד צדיקים. שמעת על הרב חרלפ והרבי צבי יהודה. והרבי רש"ב ובנו הרבי רייצ. והראיה קוק והרב עוזיאל.והרב סינואני והרב שרעבי זכותם יגן עלינו
 
"מצווה גדולה לחדד את בשכל"ליקוטי מוהרן ס"בסיעתא
בואו ונעמיק בתורת רבינו ..
במקום לזרוק סיסמאות שלא באשמתכם את שומעים..
 
איזה דרך מביאה ליראת שמים עם לא ההתבודדות שמביאה את ה' יתברך לכל מקום שאני נמצא בו..
אך לא יהיה לי יראת שמים???
 
איזה צדיק מביא אותי לעבודה מעשית על הנשמה שלי ?
 עבודה שמשפיע על כל מהלך החיים שלי ובכל העיסוקים שלי במחשבה דיבור ומעשה???.
 
צריך ללמוד הרבה..
 
כי כל המחלוקות באות  מההמצאות!!
מצבה גדולא לחטוב בלא שגיעוט קטיב וניסוח קוגנטיביאנונימי (פותח)
בקיצור אתה רוצה לשאול שאלה רטורית על כולם. ובכן יש עוד הרבה נשמות והרבה דרכים ,צר אופקים .גם ככה העולם גשר צר
דרך אגב למדת{ועם iq כמו שלך לא בטוח שהיית מבין}פעם מאמר של ר צדוק הרבי רשב רייצ.מהרש שמן למאור ,אדמור הזקן.
אדמור הזקן בניגוד לרבי נחמן שאאומרים שאמר על עצמו גדול הצדיקיםוכו{צריך הבנה} אמר על רבי נחמן "אברך" ותו לא.
וגם כל שאר הצדיקים חשבו אחרת.
רק בברסלב זו חסידות שאדם יכול להרגיש את עצמו ולא להרגיש עם זה בעיה כי זה מקיף גבוה ולא פנימי.
פלא שבעת תשובה ולא צדיק נמשך לזה, הרי הוא ישר מרגיש גדול ולכן מזדהה.
ו"ו ברסלב שיטת צדיק ענק.אבל ישעוד אז בלי שאלות אישיות חויתיות המנוסחות רטורית
מזל שאתה בשם בדויאנונימי (פותח)
כי ככה אני יכול להגיד שלמרות שלא היה לי שום קשר לשיחה נעלבתי מההתנשאות שלך. מאיפה היכולת להעליב בן אדם כהקדמה לדברי תורה?
וכתגובה עניינית: אולי זאת בדיוק הבעיה - העובדה שאם אדם נותן לעצמו קצת גובה אז זה רק כי הוא מושפע מהמקיף ולא מהפנימי, רק כי זה לא אמיתי. ואולי בדורנו הדבר באמת מתבקש מאוד עם כל הייאוש וחוסר ההערכה העצמית. וגם על הרמב"ם ועל הרמח"ל ועוד רבים גדולים אחרים אמרו דברים שהאוזן לא יכולה לסבול ולבסוף הקב"ה הכריע במציאות והם עדיין איתנו. אז אפשר להיות רגועים בקשר לר' נחמן והאדמו"ר הזק"ן.
בבקשה אל תעליב אותי בתשובתך ולענ"ד דעתי אף ראוי שתתנצל בפני "בסיוע".
כל טוב ושבת שלום!!
יואבי, תעשה טובה תחלק דיבורך לפיסקאות, שנספיק לעכלשיראל.
אולי הבעיה מתחילה מאיך מדברים לאבא באמת...chedvale
אולי שכחנו איך אמורים לדבר עם הורים? לא יסתור את דבריו, ללא הרמת קול ללא זלזול.
לאבא מותר ורצוי להגיד הכל, בפתיחות, בחופשיות אבל בכבוד!
נלמד לכבד את ההורים שלנו-
הגיע זמן להחזיר עטרה ליושנה!
ונלמד לאהוב את ה' כמו אבא שמכבדים.
לה' אין כל צורך בגינוני כבוד... רחמנא ליבא בעי! וכל אחד ידבר באופן שבו הוא מרגיש שהוא הכי מתקרב אל ה', גינוני הכבוד זה בשבילנו שנרגיש שהמלך שלנו גדול ואדיר, אבל אם זה יוצר פחד או ריחוק מה עשינו בזה?
(ללא כותרת)אלישע בן אבויה
בס"ד

אני חושב שגם לאבא ראוי לדבר בהרבה יותר כבוד מהנהוג היום (אני לא יודע איך זה נראה בהתבודדות, אבל אם זה נראה כמו בסרט 'אושפיזין' אז לדעתי המצב די עגום..)
בדיוק על זה חשבתי...ii
כאילו מה, הוא השתגע?!
לא ראיתי את התגובה של אח.. כשכתבתיאלישע בן אבויה
בס"ד

נראה לי שהוא מצליח לבטא את העניין יותר טוב.
ומה הבעיה באושפיזין?עין שלישית
שהוא מתנהג שם כמו מטורף!ii
הלו! אתה מדבר למלך מלכי המלכים! קצת כבוד!
הוא לא מתנהג כמו מטורף! הוא מדבר איתו בטבעיות.אחותי?!
בעזרת אבא.
 
 
זה קטע שמראה איך אדם מדבר עם הקב"ה בטיבעיות. במילים שלו. בלי מסכים. רק הוא ואבא!
נידמה לי שאמרת שצריך לדבר בצורה מכובדת.עין שלישית
ושם..אמרו לי שהוא לא דיבר בצורה כ"כ מכובדת.עין שלישית
 
מה הוא אמר שלא היה בצורה מכובדת? |רצינית|אחותי?!
לא יודעת..אמרו לי..-עין שלישית
שנאמר שם משהו כמו "אבא שיחקת אותה" יענו לא צורה סלנגית ולא מכובדת.
אני לא כ"כ מסכימה שסלנג כמו זה^ מהווה בעיה
אבל..
זה מה שאמרו לי.
חוצמזה אני חושבת שהיה שם עוד משו אני לא זוכרת ראיתי את הסרט ממש מזמן.
אופסס ***צורה סלנגית ולא מכובדת.עין שלישית
מדד פשוט לאבא בשר ודם אומרים כך או לא?chedvale
אין מצווה להתאמץ לדבר בסלג אבל תדבר מהמקום שאתה!chedvale
אני גם לחברה לא אומרת משפט כזה אבל כן "מה אני אגיד לך המצב בטטה!" (עוד ציטוט מאושפיזין), אני לא חשודה ב"מישלב לשוני גבוה"... מדברת בהרבה סלג. הוא ספציפית חוזר בתשובה, והוא מדבר מהמקום שהוא, אני גם לא עולה על הגג לעשן כשקשה לי בחיים כמו שאישתו עושה בסרט.
הרעיון הוא לגשת לה' בפשטות, בלי להסתבך במילים. לתת לו להיות נוכח בחיים שלך כמה שיותר. שנים התפללתי על בניין המקדש, על כלל ישראל והרגשתי שלבקש על דברים שחסר לי בחיים כמו חברות, בעל, הצלחה בלימודים, להסתדר עם ההורים זה לא שייך למלך הגדול הזה. אפילו שהתפילות שלי היו מקסימות ומלאות כוונה- באמת לתוך היום יום שלי לא הכנסתי את הקב"ה. עכשיו ב"ה אני יודעת שהוא אוהב אותי ורוצה לשמוע ממני בדיוק מה כואב לי ומה משמח אותי, זה לא מפחית מגדולתו, להפיך... ואני קרובה הרבה יותר בזכות הדיבור הזה בתפילה.
תהיי מי שאת- ה' אוהב אותך עם סלנג, בלי סלנג... לא חשוב. תפילה היא השתפכות של הנפש, אל תעבירי על עצמך ביקורת ואל תתלבטי כל כך הרבה זה חוסם מאוד את היכולת להתפלל בכלל.
אתה טועהgolani
באושפיזין (בעלילה) הוא חטף משהו שכאב לו מאד ולכן הוא הרשה לעצמו להתפלל ככה. זה לא דוגמה מייצגת
ואווו.אחותי?!
בעזרת אבא הטוב!
 
 
אוקי. אני רואה שההיתייחסות שלכם להתבודדות כנראה לא מובנת.
 
להתבודד משמע לדבר עם אבא. לדבר איתו לשפוך את אשר על ליבנו לפניו.
 
כאשר אדם רגיל לדבר עם הקב"ה בצורה מכובדת-אז בהתבודדות זה לא עניין של "סלנג" וצריך לדבר ביראה או לא?!!. פשוט קודם כל נעבוד על עצמינו-לדבר עם אבא ביראה-תמיד!.
 
עין השלישית.לא אמורה להיות בעיה לדבר בחופשיות עם אבא שלך. כמובן במלא יראה בכבוד.
 
לפי דעתי הקטע באושפיזין כשהוא מדבר עם אבא אין שם משהו לא בסדר. אם אתם חושבים שלצעוק אל ה' (זה מה שמתואר בקטע) זה שיגעון-אז באמת חבל וכדי תבררו קצת יותר היתבודדות....
 
יאוו זה ממש הסתבך פה. מקווה שהובנתי על הצד הטוב.
אפרת.
לדעתיעין שלישית
לפי דוגמאות שנתנו לי..של סלנג..
שב"א בעצם רגיל לדבר איתם..
אין בעיה..
זה לא שמדברים בזלזול או משהו כזה.
כאילו אם זה בא מהלב?
אין בעיה עם זה.
דוגמא לסלנג של ברסלבים? כדברייך.אחותי?!
מישהי פה אמרה לי..עין שלישית
שאפילו שאנחנו הברסלבים אומרים
"אבבבבבבבאא" זה צורה לא מכובדת..
זה לא סלנג אבל..
לטענתה זה צורה לא מכובדת
נכון....ii
גם ה"שיחקת אותה" - אני פשוט הזדעזעתי.
 
וחץ מזה - לא לצרוח, לדבר בכבוד. אפשר לשפוך את הלב, לדבר בטבעיות, אבל צריך לדבר בכבוד.
פרוש:עין שלישית
"שחקת אותה" סלנג ל- עשית את זה תודה!
בעיה?
כן! - לרה"מ היית מדברת ככה?ii
בלי בעיה.עין שלישית
אני לא רואה בזה בעיה.אורושקוש
כשזה בא מהלב ככה כמו בסרט..
מענייןאלישע בן אבויה
בס"ד

אנשים מזדעזעים מזה שיש כאלה שפונים לרב בגוף שני, אבל כשזה מגיע לקב"ה זה בסדר..
(לא קשור דווקא לפה)
אנשים תעשו מקום לנשום!!אנונימי (פותח)
 תפתחו את הכפתור בצווארון! מה כל הלחץ?!? מה הקב"ה יעלב?!?
הרי כל הסיפור הזה צריך ליצור התייחסות שלך כלפי האינסוף, ולאינסוף באמת יש אינסוף פנים!! אם הדבר לא יוצר אצלך לא זילזול ולא ריחוק וכדומה אז למה שתיהיה בעיה?? הרי אף אחד כאן לא מתכוון לשלול מהקב"ה את התואר מלך (וגם אם ירצה הרי הוא כגרגיר אבק) אלא רק להוסיף עוד צד להתייחסות שלנו כלפי ריבונו של עולם.
עצם זה שהקב"ה נקרא "אבא" ליצורים אפסיים כ"כ כמונו זאת לא הורדה בכבודו לפי הדברים שאמרתם?? הויכוחים שמוצגים בתנ"ך אל מול ריבונו של עולם כמו אברהם ומשה, כמו הבריחה של יונה, ועוד צורות שונות של קשר עם ה'  צריכות להעלות אצלנו שאלה עד כמה אנו באמת מעמיקים באפשרויות הקשר לקב"ה. ("שיחקת אותה" - כ"כ פשוט, כ"כ גדוש באמת, כ"כ חי...)
^^צודק מודק צודק!עין שלישית
אגב,אלישעעין שלישית
 על זה שאמרת שצריך לדבר עם רב בגוף שלישי.
אז למה בתפילה אומרים:
"ברוך אתה ה'"?
מה רב יותר צריך לכבד מהקב"ה?
מילה בסלע! IIאנונימי (פותח)
אם אדם לא ידברקשקשן
בטיבעיות הוא ירגיש מרוחק מה' וזה הכי גרוע.

כשמדברים מהלב בטיבעיות מרגישים ממש דבוקים לה'.

לאח...: וודאי שצריך שכל המון שכל, אבל אסור לשכוח שביהדות יש המון רגש וחיות (שיש כאלה שיטות ביהדות  ששכחו לצערנו את הרגש...) וצריך להיות אדם חי שמח ותוסס, ולא יבש ונובל אפילו שבשכל שלו הוא מבין מזה ה' וכו' 
אני לא מאמיןאנונימי (פותח)
שמעולם לא צרחת אל הקב"ה, שמעולם לא קרה לך מצב שבו הצרחה היתה דבר בלתי נשלט ואפילו אינסטנקטיבי.
לפי דעתי..אורושקוש
דווקא הקטע באושפיזין כשהוא צועק לה' זה הקטע הכי חזק והכי אמיתי!
אני חושבת שכזה ממש תלוי.. פעם אחת לדבר אליו כמו אל אבא.. פעם אחת כמו מלך.. פעם אחרת כמו אל אלוקים..זה תלוי במצב שהאדם נמצא בו..זה תלוי מה הוא אומר.. אבל בכל המצבים לשמור על כבוד כל שהו..
אני יגיד לך במה זה תלוי..עין שלישית
זה תלוי אם זה בא מהלב? או לא!
רק בזה זה תלוי
"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אש יקראוהו באמת"!
צריך שיהיה לאדםאחותי?!
בעזרת אבא.
 
כבוד מתמיד לקב"ה.
אני אישית לא חושבת שיש בעיה בלצעוק לאבא שלי!
כאשר אני צועקת לאבא זה בגלל שמשהו מכביד עלי או קשה לי. אני לא מסוגלת להתחיל לדבר בצורה רגועה.
אני לא חושבת שזה לא מכובד. כאשר יש לי כבוד ויראה לקב"ה לפםי דעתי אין פה משהו לא בסדר.
 
ומי שאמרה לך שלהגיד "אבבבבבבבבבבא" זה לא ממש מכובד.... יש לי תחושה שהיא טועה. אין פה עניין של זלזול במלכי המלכים.
אוקיי.אני התווכחתי איתה על זה ואני שמחה לראותשיראל.
שהרוב חושבים שחייבים לדבר אל ה' מכובד.אני גם טענתי לה שבברסלב של היום הם פשוט מדלגים על הקטע של "יראת ה'" ו"יראת הרוממות" וכול זה וישר הם נגשים ל"אהבת ה'" וזה ממש לא טוב.תודה אח על הניסוח המדוייק.
שיטת ברסלב היא האור של הגאולה - דיבור עם השם יתברךבן ציון גגולה
ב"ה
 
 
ולא רק קריאה של הסידור שהופכת לדבר של הרגל אם לא לומדים את פנימיות התורה לפני התפילה וכן
אם לא לומדים את פירוש המילות
שיטת ברסלב היא הדוקטור לכל המחלות הרוחניות של דורנו
 
תנו חיוך הכל לטובה
יש הרבה דוקטוריםאנונימי (פותח)
רבי זושא כותב על התניא שהוא הקטרת לכל המגפות של עיקבתא דמשיחא.חוץ מרבי נחמן על עצמו אף רב בדורו לאדיבר עליו . משאין כן על אדמור הזקן כן אמרו כולל הבעשט שנשמת אדמור הזקן ירדה לעולם.
אז די לבעדיות הברסלברית-חזרהבתשובתיתקיצונית.
לפעמים ראיתי שהשיטה הזאת גופא הובילה רק לסיבוכים בלתי הפיכים.
 
יראהבה כל מילה בבטון[סלע]-אוקייאנונימי (פותח)
יש בזה רווחהאריאלניקהנאמן
אך יש בזה הפסד, שבן אדם מדבר כך הוא מפספס את כל העניין של היראה.
 
אך זה עוד ניחא, יש מכות הרבה יותר גדולות אצלם, דהיינו, שהקב"ה הופך להיות הצינור של החסיד (השוטה) להתקרב לרבי נחמן, וזה ע"ז ממש.
על כן בברסלב בוערת אש, ומאש צריך להתרחק ככל האפשר!
עיינואנונימי (פותח)
ברמב"ם במצוות אהבת השם שזה נעשה ע"י כמה שהאדם מסתכל על הבריאה ומבין איפה הוא ואיפה השם וממילא הוא כ"כ אוהב אותו וככל שהוא מרבה יותר האהבה גדלה יותר.
 
לפי זה לענ"ד אין מקום להתבטאויות כמו ב"אושפיזין" הכל צריך לבוא מתוך יראה יותר גדולה של רוממותו יתברך ולא מתוך "שיחקת אותה" וכדומה!!
 
זה לא סותר שום דבר מההתבודדות [שאגב ר' אברהם בן הרמב"ם כבר מזכיר אותה - לא המצאה של ברסלב..] צריך להתבודד, אלא שצריך גם לדעת מול מה אנו עומדים (שאת עצמו אי אפשר לנו להשיג כלל אלא אנו 'מתפעלים' [- נפעלות] ממה שהוא עשה)
 
 
ברור שהתבודדויות זה יותר קשור לברסלב-עין שלישית
כי בינתיים הם אלה שעושים את זה הכי הרבה..
וזה גם קשור לשפה הסלנגית שהם מדברים בה כמו...באושפזין.
 
 
כל אחד ו"הרבנו"שלואנונימי (פותח)
שיטה ידועה:עושים מהרב\שיטה הכי גדול ואז אני הכי גדול,ואז זה נכנס לסנג תור דבר פשוט ומובן מאליו.דוגמא :רבנו. יש אחד "משה רבנו".שיטת חבד הרבה יותר פנימית ממקיפים הברסלברים.ושיטת הרב קוק שאמר שהוא נשמת רבי נחמן הרבה הרבה יותר רחבה-כללית,ויותר נמשלית מאשר משלית דמיונית-מלחיצנית.הרב קוקזיע"א כבר התיחס לאיזה בריאות גןפנית ונפשית צריך לפני שניגשים להתעסק בתורת האדם הגדול הזה.
לעניננו:ר נחמן כותב בספר המידות שהתבודדות לא נכונה מובילה לכעס.וזה מאווווווד מסוכן. הפסקה הזאת לא כ"כ מפורסמת בברסלב רק שהיא מאוד מציאותית, מאוד....
עפ"י מאמר לשמיני עצרת של כק אדמור הזקן מחבד על לימוד הלכה אחרי התפילה הכל ברור.
ח"ו לא שרבי נחמן לא צודק,אלא שלא הוא המציא את ההתבודדות והיא גם לא חיבת להיות דוקא עפי התנאים שאמר,ר נחמן רק פרסם זאת בדגש חזק ושכל יום יתבודד כך וכך זמן{1}וכו.אבל העיקר שידבר לקבה כדבר איש אל רעהו.
אלא שצריך לגשת בענוה גדולה וגם הלואי שידע איך לצאת משם,כמו עושה שלום ב18. כיהאדם יכול למצוא את את עצמו לא רגוע בלי אפשרות יציאה בריבוי אור יכל הזמן והכי גרוע כל הזמן חושב על הקבה  בלא שוב ורק רצוא וזה גורם לריבוי מחשבה עד שאי-אפשר ללמוד....ואז גם על זה מתבודדים וזה מסתבך.
בקיצור עם כל התמימות צריך לעשות הכל גם בדריכות והקשבה לעצמו לעשות הכל מתוך שמחה והכי חשוווווווב לגשת מתוך בטחון הקבה שיסדר ומסדר הכל כיאם לא זה מסיכן מאוד כמו הנ"ל וכמו שאומרת הגמרא בברכות על עין תפילה: תוחלת ממושכה מחלה לב" עין שם.
מציע ללמוד לאאאאאט ספר יסוד ושרש העבודה
לדעתי הדיון מפספס את העיקרבאהבה ננצח
כולם מסכימים שצריך אהבה וכולם מסכימים שצריך יראה.
וכולם מסכימים (כך אני מקווה) שאסור להרחיק יהודי מהקב"ה.

אז מה נשאר?
הקב"ה הוא גם מלך שלנו ושל כל העולם והוא גם אבא שלנו. וכל זה ביטויים מהתורה "בנים אתם" לעומת "אני ה' אלוקיכם". וגם בתפילה אנו פונים אליו בשני הרבדים "הוא אבינו" "הוא מלכנו". ולפעמים שניהם יחד "אבינו מלכנו".

ומכיוון שכל יהודי הוא בן של ה'. וצריך להרגיש את זה בצורה אמיתית חופשית, א"א להגיד לו שאסור לו לעשות את זה ולצייר לו את ה' כסמל יראה (בלבד). [זו הייתה עיקר הבעייה של הליטאים- ש(גם) בגללה קמה החסידות]

היום בכלל, יש לאנשים הרבה פחות יראה, אין מלכים וקיסרים ופריצים מפחידים שצריך להשתחוות להם. וגם בכלל "חוצפה יסגי" ואנשים גם לא מכבדים מספיק את ההורים שלהם. א"א לדרוש שרק כלפי הקב"ה יהיה היחס שונה- כי אז זה יפגע ב"אבינו".

וודאי שיש הרבה מקום להתחזקות ביראה אבל יש גם הרבה מקום להתחזקות באהבה. עד כמה אתם מרגישים באמת שהקב"ה אבא שלכם? במלוא מובן המילה. כזה שאוהב אתכם ומלווה אתכם ודואג לכם להכל. כאשר ישא האומן את היונק. כשלב האדם "סגור" כלפי ה' הוא לא יכול להרגיש כך.

כ"א יודע במה הוא צריך להתחזק (ואם לא, אז שיעשה חשבון נפש) ואיזה משני הכיוונים (אהבה ויראה) יותר דומיננטי אצלו עכשיו.

א"א להגיד בשם כולל על צורה מסויימת שהיא "פסולה", אפשר אחרי שמכירים את הנורמות (לדוגמא יחס הכבוד הנהוג כלפי דברים אחרים) ואת המקום הנפשי- לחשוב במה צריך להתחזק. 

והעיקר שכ"א יברר ניצוץ משיח שבנשמתו ונזכה כולנו להתגלותו בכלל ובפרט במהרה בימינו אכי"ר.
אתה צודק בכל מה שאמרת..עין שלישית
ואשמח אם תענה לי:
אם הצורה הסלנגית של הברסלבים לדבר עם הקב"ה היא לא מכובדת בעליל.?
פשוט ראיתי שאף אחד עוד לא ממש ענה לי.
אבל עד כמה שידוע לי- מדברים בכבוד אל אבאw.w.m.n
אפשר להיות פתוחים עם אבא אבל יחד עם זאת חייבים לכבד אותו (לדבר יפה...)
נניח שה' רוצה שנתייחס אליו כאל אבאהרועה
(ואני לא מסכים כי הוא גם מלך אז זה גם וגם)
 
מתי בפעם האחרונה נכנסת הביתה ראית את אבא שלך וצעקת:
 
אבאאאאא!!!! טעטעעעע!! תעזור לייי!! יש לי תרגיל קשה במתמטיקה!!
 
ואחרי שהוא עוזר לך את אומרת לו תודה ככה?
 
וואלה אבא.. שיחקת אותה ממש יצאת גבר..
 
אני לא.
"יצאת גבר.."חח..את זה אני ברור לא יגיד.עין שלישית
זה כבר לא קשור לסלנג.
זה קשור למצב.
 
"שיחקת אותה"-אני לא רואה שום בעיה.
כאילו מה יש בזה?!
אם זה בא מהלב..
אוי...הרועה...נשפכתי...נו,עין,נמשיך בש"א?שיראל.
אני עדיין לא מבינה מה הבעיה פה. מצטערת.. =].אחותי?!
גם אני נשפכתי   ותשובה ל"עין שלישית"באהבה ננצח
קודם כל ילדים קטנים כן באים הביתה ובוכים על כל מיני דברים. וזוהי שפת התיקשור שלהם עם ההורים. וגם מבוגרים בוכים כשכואב. (והרבה פעמים כשלא בוכים זו דווקא בעייה) ואם זה המצב שהאדם מרגיש את עצמו עכשיו כלפי הקב"ה אז ככה הוא צריך לנהוג.       

ושנית, מלבד אבא ומלך הקב"ה הוא גם נקרא "חבר" ו"רע" (בניקוד צירה כמובן, שניהם ע"פ הגמ' שבת ל"א בסיפור על הלל הזקן וברש"י שם ד"ה "מה דסני עלך לחברך לא תעביד"), "אוהב", "בעל" ועוד הרבה מערכות יחסים. ולכולם צריך לתת ביטוי כפי שגם מוצאים בתפילות.

ושאף אחד לא יבין אותי לא נכון כמובן שאסור לזלזל בקב"ה במובן של לצחוק עליו ח"ו וכדו'. אבל לדעתי כן צריך להרגיש טוב נוח ופתוח עם הקב"ה בכל המצבים ובכל צורות מערכות היחסים שיש לנו בחיים. וכמובן שתמיד יש מקום לשיפור (כמו גם במערכות היחסים בחיים עצמם). כל עוד שיהודי מדבר עם הקב"ה. כל עוד שהוא לא מזלזל בו ממש ח"ו, א"א לומר שזה פסול.
צודקת!! =]אחותי?!
לא.את ממש לא צודקת.אי אפשר לדבר אל ה' כאילו הואשיראל.
חבר! זה לא מכובד בטירוף ועד כמה שבנאדם צריך להיות "פתוח" ו"זורם" עם ה',לא בצורה כזאת!
א.זה בן ב.הוא צודק!עין שלישית
להגיב לעניין. מחלוקת לשם שמיים! איזה כיף!אנונימי (פותח)
התשובה שלך פשוט חזרה על עצמה ללא כל התייחסות לדבריה של "באהבה ננצח".
אם יש רצון לבירור אז כדאי לפנות למקורות ולהתייחס לדברים בצורה עניינית כדי לא להוציא את הטעם מהדיון ולהפוך אותו לשיח חרשים.
וברמה הכי פשוטה, אם ר' נחמן אמר (ולא רק הוא) אז מאיפה התעוזה למחוק את דבריו בכזו קלות?? ר' נחמן כותב במפורש שאפשר (ולפעמים צריך) לפנות אל הקב"ה כמו אל חבר! אז באיזה שיעור קומה אנו נמצאים שנמחק אותו ככה?? ודאי שישנם המון גדולים שאמרו ההיפך, כמו הנצי"ב, אבל בואו נשאיר את הוויכוח הזה אצלם! כל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו למרות המחלוקת ("כל מחלוקת לשם שמיים - סופה להתקיים", מה בדיוק זה אומר לכם סופה להתקיים? אולי סופה להתקיים כמחלוקת? ע"ע כל עולם ההלכה), כל אחד מהם בא לבטא עניין שונה במציאות , בבקשה אל תקחו אף אחד מהם מאיתנו ע"י התייחסויות לא עמוקות (מי שרוצה להמשיך להעמיק בנושא המחלוקת "אדר היקר, מעט צורי, הרב קוק").
אני אישית מוצא את עצמי פעם פה ופעם פה. ומי שמוצא את עצמו בצד רק אחד יש לו על מי שיסמוך .
בהצלחה לכולם עם אבינו מלכנו!! ותודה לך עין שלישית על נושא מעניין! שבת שלום!
אוקיי.חשבתי שזה ברור למה זה לא מכובד.אם לא-שיראל.
אז אני שואלת ככה-
ברור לכולנו שהחכמים שחיברו את התפילה היו הרבה יותר גדולים מאשר האחרונים (ובוודאי מר' נחמן והנצי"ב) ואני רואה שגם בתפילה כשאנחנו אומרים "אבינו" (שזאת המילה היחידה הפחות מכובדת מהשאר והכי דומה ל"אבא" של היום) זה פי מליון יותר מכובד מאשר איך שאנשים מרשים לעצמם לדבר היום לקב"ה!
ולדעתי הנק' שהעלה אלישע מאוד נכונה- לרב היית מדבר ככה???
זאת תגובה! אנונימי (פותח)
אני שמח שאת פועלת בצורה של הבנה עצמאית,באמת, אבל את לא יכולה לדלג על רבותינו האחרונים, הרי כך בנויה מסורת ישראל. את יכולה להוסיף דברים משלך ובכך תעמדי לצידם עם שיטה חדשה בידך אבל עדיין אין ביכולתך לדחוק את דבריהם ע"י מקורות שקודמים להם מכיוון שהם קרובים אלהם יותר ולכן מכוונים יותר לאמיתת הדברים.
ועוד, ודאי שר' נחמן לא אומר להתבודד ולהתפלל על חשבון התפילות שקבעו לנו חכמי כנסת הגדולה אלא התפילות שר' נחמן מדבר עליהם אלו הם תפילות שצריכות לבוא מחוץ לשיגרה, וכתוספת לתפילות הקיימות שאליהם צריך כמובן להתייחס ע"פ נוסחם.
ובקשר לשאלה על התנסחותי כלפי רב - הקב"ה הוא איננו רב. הוא האינסוף ולאינסוף יש אינסוף פנים וצדדים בשונה מהרב (תסתכלי בתגובה אחרת שלי למעלה "אנשים תעשו מקום לנשום"). 
לשיראלבאהבה ננצח
א. עקרונית אני לא בטוח שאפשר ללמוד מהתפילות שנתקנו לכלל ישראל בכלל הדורות- שמיניה וביה לא שייך שיהיו בהם סלנגים וסגנון דיבור שהם דבר אינבידואלי לחלוטין! (תסתכלי על כ"א כאן בפורום. כשם שפרצופיהם שונים...). מה בדיוק את רוצה שיהיה בתפילות "שיחקת אותה"?! "סחטיין"?!

ב. גם בתפילות עם קצת מחשבה אפשר למצוא גם ביטויים אחרים לדוג' "ידיד נפש" (ובכל הפיוט),

ג. אני חושב שדווקא מהתפילות אפשר ללמוד ההיפך. חז"ל תקנו לנו ברכות שיסבבו את כל סדר היום שלנו. היית מדבר עם רב כשאתה לבוש בפיג'מה על המיטה?! או באמצע ארוחה כשהביאו לך מאכל חדש?! או תוך כדי נהיגה?!. חז"ל רצו שנהיה עם ה' כל הזמן. ובכל מצב. ולכן הם תקנו לנו את כל הברכות האלה. ובזמן דוד היה קפידא מהשמיים עד שהוא תיקן לומר מאה ברכות ביום. תיאורטית היה אפשר לומר שכל התפילה נעמוד באימה עם העיניים כלפי מטה וכו' כמו בשמונה עשרה. אבל לא! יש פסוקי דזמרה ויש חלקים אחרים לתפילה שלא חייבים. חז"ל ידעו לתת את המקום לכל הפנים שבהם ה' מתגלה אלינו.
היסוד לכל זה ברור. ה' אתנו כשאנו הולכים לישון וקמים בבוקר והוא נותן לנו להירדם והוא מחזיר לנו את נשמתנו והוא נותן לנו את המאכל באמצע הארוחה והוא שומר עלינו בדרכים (וכמובן שיש עוד אינסוף דוגמאות) ולכן טבעי ופשוט שנבקש ממנו על כך ושנגיד לו תודה. וגם כמובן יש את הפן שהוא מלך העולם ואנו משבחים ומהללים אותו (פסוקי דזמרה) ומקבלים מלכותו (ק"ש) ולבסוף מדברים אתו כעומדים בפני מלך. אבל לא רק שם.

ד. לגבי סגנון הדיבור לרב- מלבד מה שנוה ענה לך שהקב"ה מתגלה בכמה גוונים (שזה עיקר התשובה), אני מכיר לא מעט רבנים שמדברים אליהם מאוד בחופשיות. כמובן בכבוד. אבל פתוח בידידות ובשפת העם.

אגב, סתם נקודה יפה, בהקשר של כל הגוונים שהקב"ה מתגלה אלינו, חשבתי על זה קצת עכשיו, ובאמת יש פן שאע"פ שהגוונים שונים הם כולם בסופו של דבר מתנקזים לדבר, דמות, אחד. (ח"ו כמובן לא דמות הגוף וכדו') אני מתכוון שגם כשמדברים עם ה' כמלך מדברים אתו בידיעה גמורה שהוא אוהב אותנו ושהוא משגיח עלינו בפרטי פרטים וכדו' (מה שלא שייך במלך רגיל שבאים אליו רק בהחלטות הכי גורליות של המדינה והארוחה הפרטית של כאו"א לא כ"כ חשובה לו..), וגם כשמדברים אתו כחבר מדברים כמו אל חבר מבוגר לדוג' שיש לו כח גם לעזור. וגם כשמדברים אתו כאבא מבקשים עזרה על הרבה דברים שאבא לא בדיוק יכול לעזור בהם. ואפשר להאריך בזה עוד הרבה. לכן גם בתפילות אפשר למצוא ערבוב של הפנים לדוג' אבינו מלכנו או בנשימה אחת "ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך" ושוב "יערב לו ידידותך" וכו'. הכל כלול מהכל. ובאיזון מרהיב.

איזו שעה לתגובה...אנונימי (פותח)
התגובות לפי סדר כתיבתם אצלך.
 
א. זה שאנו לא מוצאים לשונות "עממיים" יותר בנוסח חז"ל לתפילה רק מחזק את העמדה של "תן כבוד!" ותו לא. זה מצביע על כובד הראש שדרשו חז"ל בתפילות הסדורות.
 
ב. הפיוט שהצגת נכתב ע"י האדמו"ר מקרלין ולכן הוא עדיין עומד באותה השורה של האחרונים כמו שהזכרנו קודם והוא אינו מורה על הצד ה"ידידי" יותר בתפילה כפי שיצאה מתחת ידיהם של חז"ל. וכן שאר הפיוטים שנוספו ע"י אחרונים וראשונים. אך כמובן כפי שאמרת, אל לנו לשכוח שזה לא מפחית מערכם של החלקים הללו בתפילות! אלא רק מורה על כך שגדולי ישראל זיהו צורך של עמ"י ומילאו את החסר ועמ"י אכן קיבל וחיזק את הדברים(!).
 
ג.ולגבי התפילות הסובבות אותנו במשך היום - לא משנה איפה תופסים אותנו עם התפילות שתיקנו חז"ל - גוון הנוסח הוא אחיד כדוגמת עבד לפני מלך או בן לפני אביו.
 
ד. אני כ"כ כ"כ מסכים איתך ומכיר דוגמאו כאלה, אבל יש לי תחושה שהולכים לשלוח פה ריקושטים והשמצות לרבנים ולתלמידיהם ופשוט ישללו אותם על הסף ולא כוח להדליק אנשים. ועכשיו כולם יפלו עליך!
 
תודה ושבת שלום!
 
באהבה ננצח-צודקעין שלישית
שיראל-ראית?
ציטוט: מלבד אבא ומלך הקב"ה ניקרא גם "חבר" ו"רע".
 
ו..'באהבה ננצח' ממש נכון! פשוט הוצאת לי את המילים מהראש!
הסלנג יכול להיות בגבול הטעם הטוב.
נכון שלזה התכוונת?!
בלי  זילזול או משהו. אבל זה עוזר להרגיש טוב ונוח עם הקב"ה .
 
 
 
שב"ש.
אגב,שיראל לא ראיתי את התגובה שלך שהגבתי את זה.עין שלישית
כןבאהבה ננצח
לזה התכוונתי. בגבול הטעם הטוב. יישר כח על הניסוח.

ובפרט למי שמרגיש ריחוק מהקב"ה בגלל שציירו לו אותו כמלך רחוק וכדו' הייתי מציע לכתחילה שידבר כמה שיותר טבעי וחופשי שהוא יכול בגבולות הטעם הטוב. אישית עשיתי את זה הרבה.

בהצלחה לכולם. צדיקים!

ואני חוזר על כך שאין בכל מה שכתבתי כדי להרפות ידי המרגישים שהם צריכים להתחזק ביראה ובכבוד כלפי שמיא. אשריהם ואשרי חלקם. שם הם צריכים לפגוש את הקב"ה. שיתחזקו בזה. ויש הרבה מה להתחזק בזה. רק לחזק את המתחזקים באהבה ולהגן עליהם באתי ולא להרפות אתכם ח"ו.
התבודדות זו חלק מהתפילהavramel
הכל נכון, היינו שוודאי צריך להתפלל ולומר דברים לפני ה' בצורה מכובדת וראויה, הרי עומדים כאן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אבינו שבשמים. ומצד שני ברור שבהתבודדות המטרה היא לומר דברים שנובעים מהלב, ולבטא זאת בשפה הברורה לנו. ואין סתירה בין הדברים. דברים שיוצאים מהלב נשמעים בוודאי אצל הקב"ה והוא יחוס עלינו ויקבל תפילותינו.
אין בעיה !-אנונימי (פותח)
ה' הוא אבא ולדבר אליו כמו אל אבא זה לא חייב להיות בזילזול.
!
דווקא זה מה שהכי אבל הכי מחזק את הקשר .
וחוץ מזה הוא רוצה לשמוע קצת ממך מה שלומך, מה עובר עלייך,& הוא יודע הכל אבל הוא אוהב שאתה בא מעצמך בא ומספר . וחוץ מזה שכמעט תמיד כל מה שמתבודדים עליו נענע
{אם מתבודדים מספיק}
המשך יום טוייב!!!!!!
 
כך אמר שלמה המלךשוה נפש
אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני הא-לוקים כי הא-לוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
 
קוהלת פרק ה'
 
לא הספקתי לקרוא את כל התגובות, אבלשלומי20104
לי ניראה שקצת הגזמנו בדיבור החופשי עליו.
אנחנו אומרים"אם כבנים אם כעבדים..." אנחנו לא אומרים "אם כאחי..."ח"ו הוא לא חבר שלנו הוא הקדוש ברוך הוא.
צריך לדעת שיש גבול עד כמה אתה מדבר עליו בחופשיות כאילו הוא ח"ו חבר שלך.
 
אוקיי.כמה נק'-שיראל.
א'-שלומי ממש צודק!
ב'-נוה ובאהבה ננצח,נראה לי שלא ממש הבנתם אותי.
אני לא אומרת שלא טוב להתבודד! אני רק אומרת שצריך לדעת איך לתבודד!
אני חושבת שהצורה שההתבודדות קיבלה היום (בעיקר מברסלב) צורה מאוד לא מכובדת וכשר' אברהם בן הרמב"ם אמר לעשות התבודדות הוא ממש לא התכוון התבודדויות כאלו!
ג'-כנ"ל לגבי ה"חבר" ו"רע".
אני כמעט בטוחה שכשכתבו כך בגמרא לא התכוונו חבר כמו היום!
ד'-שווה נפש-רק חיזקת את מה שאמרתי-"אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני הא-לוקים כי הא-לוקים בשמיים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים"-נו, מה אתם אומרים על זה? לא אני אמרתי את זה אלא שלמה המלך החכם מכל אדם! 
לשיראלבאהבה ננצח
לא יודע איך הבנת ממני שאני חושב שאמרת שלא צריך להתבודד, הדיון תמיד היה לגבי יחס הפנייה לקב"ה.

בכל אופן, דווקא לי נראה שדבריי לא הובנו כמו שצריך.
הדגשתי וחזרתי והדגשתי שתמיד כל העבודה שלנו היא התחזקות באהבה וביראה. ולא באתי לפסול דבר זה. כל קהלת מלאה בדברי מוסר למי שמעוניין להתחזק בהם. וגם בזה יש א"ס מדריגות. אפשר לחשוב דקה לפני שמוציאים משהו מהפה ואפשר שעה...
השאלה היא הפוכה- האם נתן לפסול חופשיות בדיבור למי שלא נמצא ברמה הזו וזה לא העניין שלו להתחזק בה עכשיו. האם ניתן לומר לו שכך- אסור לדבר עם ה'. כמו שאסור להתפלל במקום טינופת ושאר הלכות כאלה.
ועל זה אמרתי את דעתי שמכיוון שאין כאן שום איסור הלכתי, וזה דבר שמאוד קריטי בשביל ההתחזקות באהבה כלפי ה' ופיתוח הקשר אתו, וגם יש פן שכך הקב"ה מגדיר את עצמו כלפינו ("רעך ורע אביך אל תעזוב" זה ג"כ פסוק)- א"א לפסול את זה ואדרבה, יש מקרים שצריך לעודד את זה. ואני יודע על כמה רבנים שבפירוש נותנים עצות כאלה לאנשים. לא מצאתי סיבה הוגנת לפסול אותם. אם זה לא ההדרכות שאת צריכה לקבל- אל תיישמי אותם אבל אל תחלישי אחרים.


רוצים את הציטוט מר' נחמן אולי?יורבית
"התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהינו לקבוע לו על-כל-פנים שעה או יותר להבודד לבדו בחדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו בין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ריצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך... ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו... כי בלשון שמספרים ומדברים בו, קל וקרוב יותר לשבר לבו, כי הלב נמשך וקרוב יותר אליו, מחמת שהוא מורגל לדבר בו.
...
ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואניו יכול לפתח פיו ולדבר לפניו יתברך כלל... זה בעצמו גם-כן טוב מאד... ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך...
...
והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת ויבין מעצמו דבר מתוך דבר איך להתנהג בזה באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת."
 
ואני אגיב לזה יותר מאוחר בע"ה.(:
גם כן לשיראל.אנונימי (פותח)
כל דבריי הם הוספה קטנה לדבריו של "באהבה ננצח".
 
אני מסכים איתך שיראל שצריך לדעת איך להתבודד.
מחילה, אבל אני לא חושב שגם את יודעת. אנחנו מדברים פה על תורות ארוכות ועמוקות מאוד בצורה כ"כ שטחית (שלי היא מספיקה כדי להתחבר לרעיון) ולכן אנו מרשים לעצמנו למחוק כאן את דבריו של ר' נחמן (!!). כאשר נבין את עומק הדברים ולא ע"י "מתווכים" חיצוניים שיסבירו את העומק ללא חיבור פנימי לדברים ותוך כדי שהם שוללים את הדבר על הסף, אלא ע"י אדם שחי את הדברים הלכה למעשה אז הדברים יופיעו באור אחר.
בואי לא ניתן למפגשים חיצוניים להטעות אותנו, בתורות האלה יש עומק אדיר, בלתי נתפש.
 
ועוד שגם אם לנו לא מתאימה העבודה הזו ואנחנו לא מוצאים אותה בנפשנו זה לא אומר שאין לה מקום, זה רק אומר שאנו נדרשים לעבודה מסוג שונה.
 
ולגבי בנו של הרמב"ם - הרב שלי אמר לי פעם שבאמת ר' נחמן לא היה חותם על כל דבריו של הרמב"ם וכן גם להיפך, אז אין מה להבהל כשר' נחמן נכנס שם למחלוקת.
 
כל הישועות!!
........אוסקר
אמרת עכשיו מה שצריך אדם לעשות כל יום שעה וזה דבר חשוב מאוד באמונה
 
 ואני מאוד אוהבת את זה.
נקודה קריטית למחשבהאנונימי (פותח)
מבלי לזלזל בכבודך ובעקרי השאלה.
חזור ולמד שוב ושוב מהו כבוד בן לאביו וברגע שתבין תאיר דרכך מדוע יש להתייחס לקב"ה כאבינו והתשובה לשאלתך תבוא מאליה. בדורנו המצב כבר רחוק מתובנתו האמיתית לאור היחס של ילדים להוריהם וככל הנראה כולנו נכשלים בעניין ע"ב יומיומי! בהצלחה!
ואי באמת נק' חשובה תודה!!עין שלישית
אז אני לא הייתי צועקתאנונימי (פותח)
כמו בסרט אושפיזין כי הייתי מתביישת שישמעו אותי.
אבל האמת, אם היה לי שדה, מקום, שאף אחד לא היה שומע אותי
תאמינו לי הייתי נותנת צעקה שהייתה אולי שוברת רקיעים.
לא שרע לי חלילה, החיים שלי טובים ב"ה
אבל בחיים יש גם קשיים לפעמים ואז מרגישים צורך עז לקרוא לאבא מעומק הכאב

אני חושבת שלא צריך להיות ברסלבר בשביל להרגיש ככה...

ברור כי כל מה שבא מהלב-עין שלישיתאחרונה
כ"כ רוצים לצעוק אותו וזה גם מעורר את הכוונה
כמו שאומרים להתפלל בקול כי כך מתעוררת הכוונה.
ואני לא רואה בזה שום זלזול.
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד