אני הייתי אמורה להמשיך את החיים שלי ובום נכות

זה מעצבן כשתוכניות משתבשות, אבל לפעמים התוכניות שלנו לא באמת מה שהיה אמור לקרות לנו ואין מה לעשות, כמו שאמרה דוגי החכמה מכל הדגה, מה עושים פשוט שוחים פשוט שוחים שוחים שוחים

מה היא שוחה במי מלח מלוחים אף אנחנו קל וחומר שנשחה ונזרום עם החיים כמו שנאמר לט איט גו

לגבי מסיבת סיום התואר אכן נשמע מבאס, הלוואי ותרגישי טוב עד מחר וכן תוכלי ללכת לפחות לחלק.

אחרי הכל זה משהו מאד מאד משמעותי שמציין סיום של שלוש שנים עמוסות וחבל שלא תהיי נוכחת בו רק בגלל כמה מניאקים מהעבר. אני מקווה שתרגישי טוב יותר כדי לנקום בהם

לילה טוב נשמה טהורה ויפה שקושרת מטפחות נהדר שכמותך

באמת בגלל כמה חבר'ה דפוקים בראש תתני לעצמך להפסיד יום כזה חשוב?
מה ולא תתאפרי ותתגנדרי ותקשרי מטפחת יפה ועגילים יפות ותחבשי כובע שחור מגניב כזה עם פונפעון (שקורין בלע''ז דאט_דינגלי_ת'ינ"ג) ותלכי לך עם כל החברים והחברות לתואר לקבל תעודה?

אני לא מסכימה לזה פשוט לא
שירה אל תתני לזה לקרות

בס"ד

אין מסיבה כי קורונה
אבל זההיה אמור להיות יום הלימודים האחרון שלי וזה לא יהיה כי בע

לא ידעתי שאנחנו מסיימות ביחד שירה
מסיבת סוף תואר עם הגשות וסמינריוניות גם לך!

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה