על מה את שואלת - האם במצב שבו אנחנו יודעים שיש זמן שבו נתחתן (אנחנו לא יודעים מתי), נעדיף לשבת לבד ולחכות או שנעדיף לעשות חיפושים?

יש יתרון לחיפושים, כי הם נותנים תחושה של עשייה. כמו כשמחכים לאוטובוס, גם אם יודעים בדיוק מתי הוא יגיע, יש את הרצון להתסכל אם הוא מתקרב. ובגלל שהם מפיגים את הבדידות.

יש סיכון אם נפגוש מישהי שיש לה תכונות חיוביות שלא יהיו בסופו של דבר כשנגיע ליעד - ואז נרגיש תחושה של החמצה.

התסכול של פרידות יהיה הרבה יותר קטן אם יש הבטחה שבכל מקרה נצליח ונהיה מאושרים - כי אחרי פרידה אנחנו פשוט רואים "אוקיי, אז ככה זה נראה, ויהיה עוד יותר טוב".

לשאול אם הייתם מוכנים לוותר על כל התהליכים שעוברים בתקופת החיפושים, ולחיות את החיים הרגילים.

הייתם מעדיפים לוותר על כאבי הלב והבירורים או שבסוף עצם התהליך גם הוא היה חשוב ומשמעותי.

מנקודת המבט של נשוי, התהליך היה מיותר

מנקודת המבט של רווק, התהליך הוא משמעותי.

מנקודת מבט עובדתית, התהליך נותן הרבה מתנות קטנות, ולפעמים הוא זה שהביא לתוצאה הסופית. אם נתון לנו אפשרות שזה היה קורה בלעדיו? על זה עניתי בתגובה הקודמת

שלא היית מוכנה לקצר את התהליך

או רק שלא היית מוותרת על החוויות שעברת, כניצול טוב של הזמן?

(כאילו, זה עובד?)

החלטת שלא לפגוש מי שלא מתאים לך, ואז אחרי שנה וחצי הגיע מישהו שמתאים?

או החלטת לפגוש מי שלא מתאים לך ואז חיכית שנה וחצי כי אין ואז כשויתרת על זה הגיע מתאים?

כן, יש כמה שאלות - את כותבת המון "פרחים הם לא ירוקים, הם אדומים". ואני שואל - מה שחשוב זה שהם אדומים, או שהם לא ירוקים?

במילים מוכללות יותר - מה מהדברים הם הדוגמה, ומה העיקר?

האם הלחץ הוא הבעיה? עצם הרצון? הרצון למיידיות? הכאב של "בלי"? התחושה של השליטה במציאות? ומה החלופה המדויקת - התחושה של "הכל לטובה"? "לא יודע אם לטובה, אבל מקבל את מה שיש ויהיה בסדר. יש את מה שחשוב"? "יהיה בסדר"?

(ברור שיש פה המון מילים שלכל אחד תהיה פרשנות אחרת לניסוח. ובכל זאת, אשמח להבין יותר לעומק את העקרון והפרטים)

וכמה שיותר להבין בדיוק מה זה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?