ואפילו עשיתי את הספורט היומי (@פסידונית )

 

רשימת המטלות שהייתה לאתמול (4 טלפונים ופרסום אחד) ונדחתה להיום כי הילד היה חולה לא בוצעה גם היום, האם היא תידחה למחר או למחרתיים או לשבוע הבא? מי יודע, מי יודע.

יאללה ישראל מאיר (אין לזה איזה שם קיצור? זה ארוך מאד) חמש דקות וזה מאחוריך! תחשוב כשאתה מחייג שאתה מתקשר למישהו שאתה אוהב וזה יתן לך מוטיבציה לא לנתק באמצע

פרסום? של מה

הקיצור הוא ימ''ל.

 

לגבי השאר:

צריך להמציא לך שם קיצור כמו אלון או יוסי
או מאירק'ה או שרוליק

שירה הייתה אומרת לך לקרוא לי מירי אבל אני מתנגד וכאן זה גם יהיה מבלבל.

 

בטיול לפני שבועיים @LightStar שאל אותי אם לקרוא לי ישראל מאיר או ימ''ל (בסוף עשינו את המסלול ביחד רק שנינו) אז אמרתי לו שאיך שנוח לו והוא נשאר עם ימ''ל. רוב החבר'ה בברוך קוראים לי ככה, אפילו אלעד שהיה שכן שלי.

דיברנו בחתונה של שירה, הוא ישב לידי בשולחן

טוב אז אני אקרא לך ימ

(מירי? כאילו מאירי?)

ככה (כלומר מאירי) קוראים לי ההורים שלי ובמשפחה של אמא שלי כי בברית שלי סבתא שלי התעצבנה שישראל מאיר זה ארוך מדי (היא חתיכת טיפוס), אז פעם כשאבא שלי בא לבקר אותי בישיבה וקרא לי ככה החבר'ה לא הבינו למה הוא קרא לי מירי. שירה מאוד אהבה את הסיפור הזה.

אבל אני כבר הלכתי על ימ

ואני וישראל מאיר בכלל בכלל לא דומים

למעשה אתם די הפוכים בקיצוניות
לכן בינתיים נקרא לו מרימל או מקסימ ונחפש לו שם אחר

בכל דבר ממש

ואז מה יקרה

אנחנו לא דומים בשום כלום שום שום כלום

אמאלה איך בא לי

ימ זה חצי מימבה, לכבוד הוא לי.

חצוף

עוד חודשיים אני אהיה רק י

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה