כי אנחנו לא אוכלים פחמימות

אבל לא, גם לפני זה זה לא היה מספיק.

 

(בטח שלא פתיתים בלי רוטב כלשהו )

אני לא מכינה פתיתים כמעט בכלל כי שלום אומר שזה אוכל של עניים 🤦

וגם מים זה משקה של עניים.

 

הכוונה שזה לא בריא או רק בגלל הסמל סטטוס?

"אוכל של שנות הצנע"

הוא פשוט לא אוהב את הטעם. מעדיף אורז.
קצת באסה לו כי אשתו מכינה אורז או שרוף או דייסתי, אבל אין מה לעשות.
לפחות כל אוכל אחר אני מכינה טעים.

אז מה? גם אלכוהול זה אוכל שהתקלקל ואנשים אהבו את הרעיון אז הוא לא שותה יי''ש?

 

אם זה עניין של טעם זה משהו אחר, אבל זה שהוא לא אוהב לא אומר שהילדים לא אוהבים.

 

יאללה אומורייסו פתיתים!

גם סושי זה אורז שהוצף במים מלוחים עם דגים מהים והתקלקל
יאללה סושי פתיתים

אתה סתם סטיגמתי כלפי אוכל אסייתי
תיפתח לכיוונים חדשים
לא הכל בחיים שומן כבש

אתה מזכיר לי שבמאסטר שף בעונה הנוכחית יש איזה בוכרי ששם כבש בכל דבר שהוא מכין
הוא הועף על חוסר מקוריות

אכלתי סושי כמה פעמים ואחד הדברים שאני אוהב זה נודלס.

שלא לדבר על זרועות תמנון ברוטב תיקנים, יאמי!

אחיסטה סיפרה לי שהלכתם לשם ביחד

אתה מבלה יותר עם בנות מאשר עם בנים
גם שלום כזה. מסתדר עם בנות יותר
מעניין למה זה

לא טעמתי זרועות תמנון ברוטב תיקנים כי זה לא בהכשר שלי...
איך איך תמיד אני מפסידה את כל הדברים הטובים

באמת כל הפעמים היו איתה (באותו מקום).

 

מבלה לא, מדבר כן (גם לא כזה הרבה בעצם).

אני לא יודע למה זה, כי אין כל כך הבדל כשזה קורה בפועל (נגיד הפגישה עם חני הייתה די דומה לפגישות עם עוגי, והטיול עם חיוס כמו עם אחינעם. זרם באותו אופן), פשוט עם בנים פחות יוצא שזה קורה. אני חושב שזה יותר שבנות מסתדרות איתי יותר מבנים, לא יודע למה. יש לך רעיון?

 

אין תמנון שחיטת ליובאוויטש?

בנות הרבה יותר תומכות, הרבה יותר מעודדות, הרבה יותר מחמיאות.
עם בנים זה נחמד אבל אתה תכלס לא מקבל מזה יותר מידי.
עם בנות זה אוטומטית כמו לדבר עם אמא או משהו. תמיד אכפת להן ממך מאד. זו הרגשה נעימה.

אין תמנון שחיטת ליובאוויטש, ושחיטת ליובאוויטש לא תעזור לתמנון, כי הוא חיה לא כשרה לפי מנהג חב''ד...

לא חושב שאני צריך תמיכה בד''כ.

וחוץ מזה שאין בן או בת יותר תומך/ת מעוגי (חוץ מארץ השוקולד).

באמת מוזר

אגב אפשר שאלה כנה?
אתה לא חייב לענות

אפשר.

אצל הרבה מהזוגות המבוגרים יותר הבעל שתקן והאישה דברנית
אז יוצא שהוא תמיד חבר של כל הנשים שהוא מכיר
כולן מאמצות אותו

ולי יש מלא חמיות

אני גם חושבת שעם בנות הוא לא מרגיש בתחרות. אבל הי, בכל מקרה יש לו הרבה יותר חברים בנים

אז ככה
אחרי שתתחתן תמשיך להיות בקשר עם בנות באותה רמה?
לרוב הנשים זה מפריע
או שפשוט תמצא מישהי שלא אכפת לה

אני מאמין שלא יהיה לי קשר קרוב, אבל למעשה אין גם עכשיו (היה לי פעם עם אחינעם, וגם הוא היה קרוב אבל לא מאוד אישי). שיחה מדי פעם כמו שלפעמים קורה היום לא חושב שתהיה לי בעיה, אבל אם זה יפריע לה אז לא.

קשרים מתמשכים (כמו למשל משפחת שמ''פ או אפילו את ושלום, מי יודע) אני מאמין שיהפכו להיות חברויות משותפות או פשוט שיתמסמסו.

כשחושבים על זה
כל סוג של חברות זה או לעוד הרבה זמן או לטווח קצר

זה משהו שצריך לטפח

(ואני עדיין מנסה לשכנע את שלום שאתה בנאדם אמיתי)

וגם זה כזה מוזר
לא משנה

שוויגער

אם לבנאדם יש המון אימהות, לאשתו תהיינה המון חמיות

תחשוב כמה אנשים ביררו עלי ותחקרו אותי לפני שהתחתנו
רצו לוודא שהוא מקבל כלה סבירה

ואם לא הדוסיות כל החברים שלי היו בנים


למעשה לצורך העניין ממש נח לי שכל הצוות שלי הם בנים
כשאני צריכה לדבר על הלק גל או על אודם אז יש לי את תלמידות שלי 🤷

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה