למרות שאתם יודעים שלטווח הרחוק זה יעשה לכם רע וכאב לב?

למה אנחנו עושים את זה לעצמנו

לכבוש

איזה שטויות אני מדברת
אני צריכה ללכת לישון וזריז

סיקרנת.

בכללי קשרים עם אנשים מסויימים
שכמעט ברור שיעשו כאב לב בהמשך

טוב נו, נו טוב.

 

כתבת פעם שהיא לא אוהבת לדבר בוואצאפ, ואני כתבתי מה פתאום הוספת 'בוואצאפ'.

 

עכשיו כתבת שהיא לא אוהבת לדבר, אז שאלתי אם הכוונה בוואצאפ.

 

וככה ילדים נראית בדיחה כשמסבירים אותה 

אני הבנתי

אוקיי

התכוונתי שהיא לא אחת שמדברת עם כל בנאדם שנקרא בדרכה כולל לפתח אליו רגשות כלשהם אז היא לא תבין

לא יודעת למה.

שהיא מתכוונת לזה שנקשרים למישהו ואז נפגעים כשהקשר מתנתק.

 

זה דבר כזה שקורה לאנשים רגילים.

כלומר, למה בכלל לצפות למשהו אחר?

ובכל זאת נקשרים.

 

זה מזכיר לי את השיר הזה שהעליתי מתישהו שבוע שעבר

 

זה קצת עצוב.

לכן יש כאלה שמעדיפים להימנע מלכתחילה.

בעיקר בקשרים שבהם יש סיכויים גבוהים לפיתוח רגש מצד אחד ולניתוק בהמשך מצד שני. קרה לי גם.

אני כזאת
צריכה ללמוד ממך לחשוב שכולם הם עציצים ושאני חיה בעולם מלא עציצים נטולי רגש

נראה לי שלא 🤔

זה שאני עצמי לא לוקח אישי או שולט ברגשות שלי (במידה מסוימת) לא אומר שאני לא רואה רגש אצל אחרים.

אלא לנסות לשלוט בעצמי
זה לא הולך לי בשום צורה או דרך

לפחות אני מאד מאד אשכנזיה כלפי חוץ אז לא רואים את זה
למרות שאני עוד מעט אעבור את הקורס של ימבה בנושא אז אולי גם זה ישתפר

תארי לעצמך שלכל בנאדם שאני מדברת איתו אני אוטומטית מפתחת איזשהו רגש. יכול להיות חיובי, ככה זה לרוב. לפעמים זה שלילי. לפעמים זה חיובי מאד מאד ולפעמים זה כזה נעעע לא מרגש אותי במיוחד.

בכל מקרה
אם אני מדברת עם מישהו ואני ממש ממש מחבבת אותו, זה משהו שאני מעדיפה שלא יקרה, כי זה מתכון בטוח לכאב לב
בין אם זו חברה שהקשר איתה מפסיק איכשהו
בין אם זה בנאדם שאני אדאג לו אחר כך אם לא נדבר
מבינה?

כמובן אלו דוגמאות שלא באמת קשורות למה שמפריע לי, רק מנסה להסביר למה התכוונתי

אם הקשר מפסיק איכשהו זה מן הסתם כי יש כבר פחות עניין בקשר הזה אז למה כאב לב?

אבל עזבי אין לי כוח לפרט
עייפתי

כמו מאתיים.

נדמה לי שעל האריזות בסופר זה בלי אם זכרוני אינו מטעני.

בכל מקרה רוב הסיכויים שאני טועה פה
למרות שיש לי זיכרון ממש טוב לאיות

רציתי לומר שחרר.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה