והיום היא אמרה את המשפט הזה
והיא פשוט לא יודעת מה זה עשה לי בפנים
זה כל כך נכון
כל כך

זו מלחמה.
מלחמה אינסופית.
שלא נגמרת.
כל שניה מחדש.
להילחם נגד עצמך.
נגד המחשבות שלך.
נגד ההיגיון.

ולקום.
כל יום מחדש.
ולבוא.
ולהתאמץ
ולקרוע את הנשמה
ולקרוס אחר כך
וככה בלופים.


איאיאי.
זה גרוע שעל היום הראשון איתה
היא גרמה לי לכעוס עליה ולא לבטוח בה יותר
כי תכלס היא נחמדה
אולי
חוץ מ.


והחוץ מ
הזה
הוא ענק וגדול
ואני פשוט לא מסוגלת להסתדר עם אנשים כאלו
בלי אמפתיה בסיסית וטיפה רגישות לזולת.

אז נכון,
היא לא מכירה אותי,
אבל.


אבל.



וזה הזוי איך לה אני יכולה לסלוח ולה לא

הכל בראש?
אולי לא

איאיאי
אני נשמעת אישה בת מאתיים


שנתקשר ל***?
כאילו שהיא תענה


נעע

אחלה יום,
הא?

אני לא יכולה יותר.
כל מה שאני חושבת זה על שלושה דברים שהם בעצם אחד.

לעזאזל איתי
די כברררר


נמאס.
טוב?


די.

נָתַתְּ לוֹ (לה) אֶת הַכֹּל
אֲבָל בַּסּוֹף נִשְׁאַרְתְּ רַק מְאֻשֶּׁרֶת לְשָׁעָה
(או לדקה
או לשניה
או לא בכלל)


כְּמוֹ כּוֹכָב שֶׁמִּתְאַבֵּד בַּיּוֹם
לֹא תִּרְאוּ אוֹתִי נוֹפֵל
פִּתְאוֹם

אז היא באה לבקר
וזה רק הזכיר לי כמה קשה בלעדיה

איך הצלחתי להסתכסך על היום הראשון
מוכשרת אני
אין מה להגיד

ועכשיו חפירות אימים

אני רוצה הביתה ולישון
בקושי הצלחתי לקום היום

עוד מעט שבת
פוף

אני צריכה כבר לדבר איתה
פף
כאילו שהיא תענה לי

אולי ניפגש בשבת?
אם הם יהיו
פחח מה אני רוצה בכלל


באלי הביתה.
שנלך ל?

"אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי" - מפני הרוח המציק

טאטע