כאן את רק עושה פרסום

כתבת מה התיאוריה עושה, מה התוצאות שלה

אם תכתבי את התיאוריה ואיך זה עובד, אלך לנסות בעצמי. אני בטוח שיהיה כיף

וכן, אני מאד מאמין באינטואיציה

כי זה קצת מסובך להסביר

ואני גם לא רוצה שזה יישמע ערטילאי כזה או באוויר 

אבל בעיקרון הרעיון הוא ממש פשוט אבל דורש הרבה עבודה

להתחבר לאמת הפנימית שלך

להיות מחובר למי שאתה בלי קולות רקע, בלי מה יגידו, מה יחשבו

להיות אתה נקי

להיות קשוב לכל הקשרים שיש לך עם אנשים בין חברים, בין משפחה ולהבין מה קורה שם

לשים לב איפה אתה מרגיש הכי בנוח, הכי בטוב, אבל לא לנסות להבין למה, יותר להרגיש ולתת לזה מקום

לנסות להבין מה כל קשר נותן לך ואיזה דמות הוא מייצג בשבילך (אחד שיתוף, שני הדרכה וייעוץ, אחד קשר כיפי וכו')

אני חושבת שלהתחלה זה פשוט להיות עם מודעות לזה, להרגשות האלו

שיש אנשים שלא יעזור כלום, אנחנו מרגישים מחוברי אליהם בפנים

ואני חושבת שאנחנו צריכים "למצוא" את האנשים או לזמן אותם לחיים שלנו.. 

אבל זה יהיה רק עם מודעות אישית וחיבור לעצמנו.. לדעתי לפחות

ותכונות אופי כן מאוד יכולות להעיד על הבן אדם, אבל לא בהכרח על החיבור הפנימי בינכם...

זה שאדם מנסה להרגיש אם הקשר נכון לו ושואף להרגשה הזאת...

יש לי הרגשה פנימית שהם ואני קצת כמו "משפחה" נשמתית או איך שלא תקרא לזה... 

כי קשר כזה פחות מסתדר, לא יודעת, לפחות מהניסיון שלי

אם יש משהו שלא מתאים בשלב של הבירורים ברור שכן לסנן

זה כנראה שהוא לא היה מודע לפוטנציאל שהיה שם מלכתחילה (מסיבות שונות...)

זה עובדות בשטח... לצערי או לא לצערי....

אבל אולי לא דייקתי

וכן, קצת הקצנתי...

אבל לא רק,

לא צריך לחיות רק עם אנשים מהסוג הנ"ל. נראה לי שמדובר פשוט בשרשי נשמה.

לא חשבתי לקרוא לזה שורשי הנשמות (כאילו אם זה זה, אז שיא המגניב)

אין מציאות שאין שמחה בזיווג השורשי.

שמעתי רב שאומר שזה שזה שהזיווג הוא מהשורש לא מחייב שזה יהיה מתוק וטוב... לפעמים יש תיקונים לעבור

ללכת עם הלב ולא רק עם השכל

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"