יאמר לזכותי שזה כי גיליתי שלי ולמעין אור יש את אותו הבקבוק ואין לדעת מי שתה במה.

והאם זה משמח או עצוב, אין לדעת

בכל מקרה, ההרגשה היא של מים עומדים

מה שאומר שיש לי הרבה עבודה פנימית לעשות

המים עומדים ומחכים לאדם הנכון שיפתח את הסכר

מוכנה לפרט באישי אם זה מעניין אותך

ואני מיובשת, מאוד

מסיבת סיום עוד שבועיים
לקחתי על עצמי גם אותה

למרות שאמרתי לו שהוא יהיה אחראי על כך וכך
זו לא הגדלת ראש. זה רצון לשליטה

זה לא טוב הודיה, זה לא טוב. את חייבת לשחרר
את לא המנהלת יותר ולמי אכפת

וגם להתחיל להשיג ריהוט ואין לי כח. אין לי

בכלל לא בא לי לעבור

תלמידים שלי התחילו לספר לי שיש מלא עקרבים בתקוע כדי שאני לא אלך לגור שם
הם גם הבטיחו לבנות לי צריף באבנת, אני בהחלט שוקלת את הרעיון

ואז את אומרת שלא אוהבים אותך
חיה בסרט
תסתכלי סביבך
אחד האנשים הכי אהובים שיש

וזה הדדי

הבעיה שרה, שרק הם אוהבים אותי ככה

לחפור?

הייתי אומרת לך לבדוק מה ההבדל בהתנהגות שלך איתם מול אחרים.

מבחינת הצד השני, ובכן,
בד"כ עם ילדים קל כי הם פחות שיפוטיים.

הכי משוחררת הכי שמחה הכי כנה הכי צוחקת

אז עם מבוגרים אני צריכה להיות המבוגרת שאני? זהו שזה בדיוק מה שלא עובד חח

ויש פה שממית בדירה ואני שונאת שהיא מרעישה

את נשמעת כמו בספר ילדים

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה