על עוד רב אחד שניצל תלמידים שלו (אם זה לא היה מזעזע הייתי מצרף לינק).

 

משהו ממש ממש דפוק באנשים האלה, ואוסיף ואומר - בכל השיטה.

למה אתה חושב שזה קורה?

יש כמה גורמים שמרכיבים את זה, קודם כל יצר הרע אבל זה האובייסט.

 

הגורם היותר משמעותי בעיניי שמאפשר את כל העניין הזה (מעבר לעניין המהותי שמעוות בזה) הוא האופי של היהדות של אותם זרמים (שהיום הם מיינסטרים) - ותורף העניין הוא הנקודה שהיהדות היא לא דבר מושג ומובן אלא 'בשמיים היא' וצריך דמות מתווכת שמה שהיא אומרת זו זו התורה. כלומר שהתורה (כולל ובפרט המיועדת להמון) היא לא שכלית והגיונית אלא רוחנית ושמיימית ויש 'תיקונים' ו'עניינים' ו'דעת תורה' - שאלו דברים שהמון העם לא מסוגל להבין ולכן הרב הוא 'איש אלוהים' והסמכות שמייצגת את התורה שאסור (כלומר שזה 'לא שייך' ופשוט לא קורה) שמערערים ומהרהרים עליו או על דבריו, וגם הוא מצידו מרגיש בעל הסמכות העליונה שקובע (גם אם זה באופן שרירותי) מה רצון ה'.

מאז ומתמיד היו גדולי הדור, נשיאים, תנאים, אמוראים, מנהיגים. כאלו שהשכינה דיברה מגרונם.
התורה היא לא בשמיים וזה בהחלט מושג לכל אדם, אבל כן צריך הכוונה, מה לעשות. אדם לא יכול לפסוק הלכה לעצמו. עשה לך רב זה לא המצאה שלי.

הרעיון של להפוך את הרב לאדם בלתי מושג הוא באמת פחות טוב בפרט אם הוא גורם למאמינים שלו לתלותיות בו ברמה לא בריאה, אבל אני חושבת שיש עוד היבט לעניין.

אני חושבת שכשרב עושה את זה העניין זוכה לפרסום הרבה יותר נרחב. חלק מהעניין הוא באמת כי רבנים אמורים להיות בראש העמידה באמות המוסר והדת, ולכן הסתירה הזאת גורמת לזעזועים הרבה יותר גדול מאשר אם פוליטיקאי היה עושה את זה.

רוב הרבנים לא עושים דברים כאלו, ועל אלו שכן אין לי לימוד זכות, אבל אני חושבת שאנשים צריכים לחנך את הילדים שלהם ואת עצמם לא לתת לאף אדם עם סמכות לעשות להם דברים כאלו, כי מה לעשות, מסתבר שזה קורה בכל מקום.

לא יצאתי נגד הרעיון של קבלת תורה מרב או הנהגה תורנית, אני גם חושב שזה חיובי שתהיה הערכה והערצה כלפי רב.
הנקודה היא איך שתופסים את התורה, ומתוך זה איך נתפס תפקיד הרב - במקום שהרב יהיה מי שמסביר את התורה, והתפקיד שלנו הוא להבין ולשאול ולנסות להגיע לאותה ההבנה שלו ואף לשאוף ליותר מזה (במילים אחרות - מהותית המעמד של הרב והתלמיד שווה פרט לזה שהרב יודע יותר והוא בעמדה של מלמד), הוא כביכול מגלה אותה והוא במעמד רוחני אחר והדרך ללמוד ממנו היא להתבטל.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה