כל יום מישהו עושה.

ככה זה בכל קיץ?

אתם יודעים שאף פעם לא ישבתי בדשא עדיין?

הודיה יש לי במקפיא סטייקים בהכשר שלי

אני אומרת נבוא אלייך ונעשה מה שנעשה!!!

יש לי פויקהה

נקנה מנגל מה הבעיה

השבוע מסיבת סידור ואז מסיבת סיום וצריך לארגן את הקייטנה ואין לי זמן לנשום אז צריך לחשוב על זמן אחר בע"ה

ספונטני, נהיה בקשריםםם

טוב, בהזדמנות

הי, זה לא שאין לנו מסיבת בריכה עוד שניה
/גאה בעצמו על הארגון/

תזמיני אותנו

מאה פעמים כבר הזמנתי ואף אחד לא בא

את וסלט זה כבר שתיים ומירי בטח גם תרצה להגיע - נסי לשכנע את שירה ואת ייבס ותהיו חמש, זה מכובד.

וייבס כבולה בשלשלאות לירושלים

כל פעם שאני מנסה לארגן מפגש נושרות לי הריסים מתסכול

שווה לנסוע עד ירושלים בשבילך

בס"ד

 

חוץ מזה שב14

ואם שלום יבוא אז גם אני אבל מה הסיכוי שהוא יבוא.

למה מה חשבת שאני אבוא לבד
הודיה כבר מוכנה מנטלית
הוא בא כדי להרוג לה את כל החיות בבית

ואני יכולה לשבת שוב

אמנם לקצת זמן אבל הטיפול אתמול עזר ממש

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה