האמת, לא יצא לי שמישהי ישבה לידי ככה אז לא יודע להגיד מה עובר בראש במקרה כזה.

ככה על פניו זה נראה בסדר.

אגב, ציור חמוד!! אהבתי

(יופי של ציור)

אני גם יושבת ככה בד"כ, אף פעם לא הרגשתי עם זה לא בנוח עד שיצאתי פעם עם מישהו שהראה חוסר נוחות וכששאלתי הבנתי  שכנראה זה לא הכי צנוע ויש כאלה שזה מפריע להם (אפילו שהחצאית הייתה ארוכה ולא ראו כלום)

קיצור, מאז אני משתדלת לפעמים כן לשאול אם זה מפריע ואם יש כאלה שמרגישים לא בנוח.  

הוא היה די דוס, הוא אמר לי שיש כאלה שאומרים שזה לא צנוע (ישבתי גם ישיבה מזרחית)  הוא ניסה להסביר לי ואז ראיתי שהוא היה מובך אז הורדתי את הרגליים וחשבתי לעצמי שאולי זה עוד קטע גברי שאני לא מבינה או משהו כזה. אמנם זאת לא הייתה פגישה ראשונה אבל כנראה שזה הפריע. נו שוין. 

כמה אפשר לשבת באותה תנוחה בלי לזוז?

מילא פגישה ראשונה, שניה מבינה, אבל אח"כ זה עונש כבר 

לא הבנתי, זה כזה חריג? 

זה לא בית קפה חח

יש מקומות שזה בלתי נמנע.

אז לשכב אני לא יכולה (והוא כן)

אז המינימום זה ישיבה מזרחית או לפחות עם הרגליים. מרוב שאכלתי תסביכים על זה הרגשתי הזויה בלחפש תנוחה נורמלית לשבת וגם להרגיש נוח בשיחה..

וואי לא פשוט העסק.

האמת עם כל הפגישות שנפגשתי (ונפגשתי) באמת אף פעם זה לא עלה.. מי חשב על זה בכלל

פדיחות.

זה דורש להתייחס בדיוק לדברים שהצניעות אמורה לפטור אותך מלהתייחס אליהם...

וגם עדיף לא לשאול את הבן אם זה מפריע או לא.

והוא קרא כך גם לבן שלו.

מובן ביותר, זה די מביך.

מצד שני,באמת לפעמים יש דברים שהם לא במודעות של הצד השני.

סליחה אם זה קצת בוטה, אבל

נניח שבחורה יושבת מולי בפישוק. לא צנוע, אבל יש לי 2 אפשרויות:

1. לא להגיד כלום, לנסות להדחיק מחשבות לא טובות (לא בקטע שזה ישר מעורר, אבל עצם התפיסה של משהו כ"לא צנוע" גורמת לכך שכשעושים אותו זה מעלה קונוטציות) ולהמשיך הלאה בלי להביך אותה.

2. להעיר לה על זה, מה שיצור אווירה הרבה יותר מתוחה - זה גם נותן תוקף למחשבות שלי (אי אפשר להדחיק משהו שאמרת, לדיבור יש הרבה יותר עוצמה), זה גם יגרום לה לחשוב על מה אני חושב (וכמובן לנפח את זה) מה שיכול לגרור כמה תגובות מצידה (או שגם היא תחשוב על דברים לא טובים, או שהיא תחשוב שאני אדם נבזי). האווירה כבר לא תהיה "נקיה" כמו קודם וזה ייור רק בעיות.

באפשרות הראשונה מבחינת הבחורה אין מבוכה, ואני יכול להעביר מחשבות אם יש. בשניה אין אפשרות כזאת וזה רק הורס.

צודק..

טוב תודה על ההסבר, מקווה לזכור זאת עד לדייט הבא.. 

הארתם לי. שכוייח

ולא צנוע בפני עצמו. לא אמרתי שום דבר לגבי ישיבת קרוס.

אז אולי

צחקתי בקול..!

הייתי רוצה להיות שם לראות את זה

יש דברים שהם לא צנועים או כן צנועים.

נניח רגל אחת על הכסא זה כבר באמת לא יהיה צנוע ליד גבר

ויש לי חמש אחיות

מה?!

זה קשור לקיצור של הרצועות ברגליים, לא למגדר.

בעיקר דבר שמשתנה עם הגיל, כשיושבים הרבה על כיסא והשרירים מתחזקים (והרצועות והגידים מתקצרים)

אגב תודה על האזהרה חח, דווקא בזה אני לא חושב שיש בעיה אבל מעריך את ההתחשבות.

או משהו כזה. חברים שלי יורדים עליי ומצלמים אותי כל הזמן כשאני ישן...

לא מבין את האנטומיה שאת מדברת עליה.

לא כך למדתי, ולא כך ראיתי.

הישיבה הזאת בעיקר תלויה בגמישות גב תחתון, ושוב, רצועות וכו' ברגליים.

לא רואה קשר לעצמות אגן.

עריכה: ניסיתי. היה קל, ואני אומר את זה בתור אדם שהמקצוע שלו זה לשבת

אבל התמונה העליונה לא עומדת בגדרי צניעות כל כך (חצאית קצרה מעל הברך).. הייתי שמח אם היית מזהירה גברים למעלה או בוחרת תמונה אחרת...

ואגב באמת הופתעתי שקוראים לרגליים מקופלות על הכיסא קרוס, הרי אין בזה שום cross. עכשיו יותר מובן לי (ולמה אמרת שרגליים מקופלות זה מיני? ההסכמה פה בשרשור הייתה שזה לא)

אבל דווקא חשבתי שכשמשכלים רגליים זה צנוע יותר, לא? הפוך, רגליים ישרות קרוב יותר לפישוק לכאורה...

וברגליים מקופלות בכלל לא הבנתי מה ההוא אמינא הבעייתית

ומה זאת אומרת איך יושבים עם רגליים ישרות, כל הגברים פשוט יושבים ככה (אגב לי משום מה דווקא נוח לשבת עם רגליים אחת על השניה כמו בנות, לא יודע למה. לרוב הבנים זה מאוד לא נוח).

גם אני לא מבינה.

כדאי להישאר ככה עם התמימות היפה שלנו.

לגבי הרגליים, אני יודעת שצריך להתפלל עם רגליים ישרות , נראה לי שזאת ישיבה שיותר מבטאת ענווה.

מוזר מאוד

כנראה שיש בזה משהו, לא?

תפני אותי למקור ספציפי.

המקור אצלי זאת חברה חח

גם אני אשמח שיפנו למקור.

משנ"ב סימן צה בהתחלה: (בשם ראשונים)

"עוד כתבו שאל יסמוך אז לאחריו ולא יהא מוטה לצדדיו ואל יפשוט רגליו ואל ירכיבם זה על זה מפני שכל זה הוא דרך גאוה אלא יושב וראשו כפוף [עט"ז]:"

לא חלקתי על הסיבה. לפי דבריך כנראה כל צב-צח סימנים מיותרים (והאמת שבאמת קצת קשה לזכור אותם),

בקשו מקור, הנה מקור.

נ.ב.

והאמת שכן יש חשיבות למקור. כי לפעמים זה סובייקטיבי קצת. למשל יהיו מהמקובלים שיגידו שיש בעיה לשלב אצבעות...אז נכון שזו לא דוגמא מושלמת גלל שהסיבות שלה הן אחרות, אבל אעפ"כ ישנן התנהגויות תרבותיות שלפעמים מתפרשות באופן אחר. ואם זה כתוב בצורה מפורשת במחבר, אז יש להן פחות מקום.(כל אחד ע"פ דרך פסיקתו)

יש הלכה שאומרת שאסור להיות דרך גאוה והמ"ב רק אומר מה זה דרך גאוה. ולכן אני עדיין חולק על הזלזול שלך בבקשת המקור שלי. במקרה הזה אכן נמצא מקור, וכשיש מקור אני הולך לפיו כמובן.

תודה.

פאסט נישט זה אומר ביידיש "לא שייך", יעני דבר שהוא לא באמת אסור אלא סתם נראה כזה "לא שייך" או "לא בסדר" ולכן הופך לאסור בקרב החברה היהודית שמצקצקת עליך. אני איש של הלכה יבשה ולא אוהב דברים מהסוג הזה, זה הכל.

הכל טוב אחי חח, לא בקטע להכנס בך חלילה

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת