ושנינו בהתכחשות

וחושבים שאנחנו עושים את הדבר הנכון אבל תכלס

ברגעים האלה של אמצע הלילה שמותר לנו הכל אבל כמו שני ילדים גדולים אנחנו שוקעים בכלום

אז ברגעים האלה אנחנו אמורים להרגיש אנשים טובים יותר אבל יודעים שזה רק עושה את הפעולה ההפוכה

ושהכאב גדול על כולם ובמיוחד על אנשים ששכחו איך זה מרגיש להיות מאושר

וזה לא אושר, כי אנחנו בהתכחשות כמובן, זה רק הדבר הכי מחבק שמלטף לך את הלב בשעה 4 וחצי בבוקר, בדיוק בשעה היומית בה מגיעות המחשבות ומקשות עלי להירדם

וזה לא אושר

אבל זה כמו להיות --

וזו גם לא אהבה ארורה, זה סתם עוד משהו שהולך להיגמר

זה לא אושר

אבל,

מי צריך אושר כשאפשר פשוט לחיות עם ההתכחשות הזו לנצח?

אני רוב חיי הייתי עסוקה בלהיות האדם האידאלי שאוכל להיות ברגע זה

שאוכל להיות בשביל הרגע

בשביל מי שעומד מולי

בשביל לא לעשות צחוק מעצמי

ומה עצמי חשב?

למי אכפת

הרי קברתי את עצמי תחת הביקורת הארורה של הסביבה

קברתי את עצמי תחת הסביבה המזדמנת

ואלוקים יודע שהן הזדמנו לי יותר מלאדם הממוצע

עצמי מת

היתה רק X שהלבישה את עצמה בפנים בשביל האדם ממול

בשביל שהוא יקום כמה דקות אחכ וידע שירדה לו אבן מהלב

לא אספר לכם איפה האבן עכשיו כי לX אין זמן להתעסק באבנים חסרות משמעות

אז היא שומרת אותן בינתיים בלב שלה והולכת להיות Y כי בדיוק התקשרה אחת מסביבה מזדמנת של לפני 4 שנים

ונזכרה ש- וואי, בואי ואציף עכשיו אותך כי לא אכפת לי ממך, פעם היה ככה, היית עצמך והשמדתי את זה תחת הרים של אכפתיות

והיום?

היום רק מעניין אותי לדעת על מה כתבת מה שכתבת אז אני אבוא ואגרם לך להצפה רגשית

את תהיי Y כי כבר אין עצמי ואני ארגיש בסדר כי אני בנא זבל

סביבות מזדמנות כאלה ואחרות

אני בסדר.

ככה החיים

והיא שואלת איך אני לא מאוכזבת

ואני מתלבטת אם זו היא הסתומה או שבדיעבד אני מסתירה את הכל יותר טוב

וזה שטויות

כי העיניים שלי אדומות כבר שבוע ולא

אלו לא העדשות אלו הדמעות שלי של כל לילה

של ארבע וחצי בבוקר כשאסור לעשות את מה שמחבק את הלב שלי ונותר לי רק לבהות בחיים שלי ולדעת שעוד שבוע זה נגמר

עוד שבוע בעזרת ה' הכל יחזור למקומו בשלום

ומה המקום שלי?

אין לי מושג

וחיפשתי

יעידו השבועיים האחרונים

אבל ככה מתחילים

תמיד הייתי X וY ועוד שבוע

אני עצמי

אני יוצרת את עצמי מחדש

עם כל הכאב כי אין אופציה אחרת

אז

אני רוב חיי הייתי עסוקה בלהיות האדם האידאלי שאוכל להיות ברגע זה

וזו הפעם השנייה בחיים שלי שאני מרגישה אני

הפעם הקודמת הסתיימה באופן טראגי אבל כידוע

אנחנו בהתכחשות לא?

בהצלחה לי

It's okay to be scared

It means you're about to do something very very brave.

God I hate that I need to talk to him

I know I have to and I know I want to on some level

But it's gonna be fucking hard.

I wrote what I want to say but it's short and it doesn't well prepared

I said I'll do it on Wednesday

It makes me anxious

There's two things I need to talk to him about

And they are both hard to talk about

This morning it seems a little bit easier but now the anxiety is back and I don't wanna do itttttt

I need to calm down

Also why am I watching it

It's not helping right now

I wrote a poem that came very bad and it sucks

I need to get back to writing

I told her yesterday that I used to write short stories about a girl named Or

And it made me miss my old writing

I know I grew up and my writing grew up with me but I miss that passionate raw writing

God I need you

Be with me okay?

I really really need you.

מה אהובתי

מה

איך אני יכולה לעזור לך

הכמיהה

הנואשות

הציפייה

הצורך העמוק הזה

הרצון שיראו

שידעו

לא להיות לבד

שרק יבוא

שרק יראה

שרק יושיט יד ויציל

שידע

שיהיה

שירגיש

שארגיש

שיהיה

שיהיה לב

החיבוק

המגע המנחם

תבוא

רק תבוא

אל תשאיר אותי לבד

והצורך והנזקקות

הנזקקות

רק חיבוק אחד

לא יותר

חיבוק אחד

😭

עזוב חיבוק

רק תהיה פה

תשים יד

תן לשים עליך ראש

להרגיש

לשמוע את הלב פועם

להרגיש את הקצב מסתנכרן

בוא

בבקשה

תבוא 

ואני לא יודעת מה אתה יודע

ואם אתה יודע

ואיך אתה מרגיש

הלוואי שגם אצלך ככה

שגם אתה חסר וכמה

שגם לך יש בלב בור קטן

שרק מחכה להרגיש לב

בבקשה

תבוא

איפה העינים האלה

המבט 

החיוך