אם כבר החלטת לצאת איתו ואת רואה שהוא בתשובה באמת לדעתי עדיף לא לשאול כי אם התשובה לא תהיה לרוחך זה סתם יעשה לך כאב לב..

ובכל מקרה אפשר לדעת לפי סיפור החיים..לא דומה מי שחזר בגיל 16 למי שחזר בגיל 25..

ממליצה להשאיר במגירה ולא לפתוח.

בהצלחה.

את מאמינה בכח של תשובה, את יודעת שזדונות נהפכים לזכויות.

ואם הוא עשה תשובה באמת,

אז הוא יכול להיות במקום טהור ונקי יותר, גם מבחור ללא "עבר".

בכל אופן. לא בריא לפתוח את זה מולו.

בהצלחה. 

וכמו שאמרו לך, הוא בחר בדרך הזאת למרות הכל. אפשר ללכת למישהו מייעץ אם את לא מצליחה

אז זה אומר שזהו? מה זה אומר? עם מה תצטרכי להתמודד? ככל שתהיה לך תשובה יותר ברורה זה לא יהיה 'פחד באוויר' אלא משהו פרקטי שאפשר לדבר עליו. איך קשרים קודמים של אדם מפריעים לו בזוגיות עכשיוית?

בכלל, מה ההיסטוריה אישית של האדם אומרת על ההווה שלו? ואם הוא היה פעם גנב וחוזר תשובה זה שונה ממשהו שלא שמר שבת וחזר בתשובה? וממשהו שהיה לו חברה?

ובכלל, מה כל המטרה של שמירת ההלכה? כדי שנהיה 'שמורים' או שפשוט נשמור אותה בגלל שה' ציווה?

ההייתי מציע לך לפתוח את הדיון בראש לגבי סדר עדיפויות האישי שלך ביחס לנושא שאת מעלה.. יכול להיות מאוד שכדאי לך עוד לברר את היחס שלך לנושא.

לצאת עם חוזר בתשובה זה לא להסכים "עם העבר שלו ולא משנה כמה הוא נורא"

זה רק להניח שהוא כנראה עשה כמה דברים מקובלים בעולם החילוני זהו.

אבל ברור שיש קווים אדומים ויש דברים שיפריעו כל אחת ורמת הרגישות שלה.

ולמה, למה כתבת מה שכתבת? לא כולם עשו הכל ב"ה.

חברה שלי נשואה לחוזר בתשובה והוא היה ילד טוב ירושלים ולא עשה שטויות כנראה האופי הזה משך אותו לחזור בתשובה.

כמה נקודות ששווה לחשוב עליהם לדעתי..

1. לגיטימי מאוד מאוד שיפריע לך וזה עניין שלך לגמרי. סביר מאוד שהייתה לו חברה וששמירת נגיעה לא הייתה שם.

העובדה שזדונות נהפכים לזכויות ושעוונותיו נמחלים לו לגמרי לא אמורות לשנות מהתחושות שלך כלפי זה שהייתה לו

חברה, כי מה לעשות - הייתה, ואת זה אי אפשר למחוק. מובן לדעתי מאוד שזה מפריע כי את כל החיים גדלת ולא היה לך חבר

ולגיטימי לרצות שהצד השני יהיה כמוך במובן הזה. (מעבר לכך שלדעתי האישית זה דבר מופלא שגדלים ומגלים ביחד דברים לראשונה והחיבור העמוק שזה יוצר)

2. יכול להיות שגם שכשהיה חילוני אז לא הייתה לו זוגיות, ככה שאם זה יעלה על הפרק תוכלי להבין מבין השורות מה היה שם, ואכן אם במידה ולא היה כלום אז תוכלי להמשיך בקשר ולא לפספס אותו. אבל שוב, רק אם את בטוחה ורגועה שלא היה כלום, או שלחלופין את מסוגלת להכיל את זה  כי לדעתי לא כדאי להיכנס לקשר עם דברים כאלו שמפריעים (וכמובן שהכל תלוי כמה זה מפריע לך כי אני מניח שישנן כאלה שזה לא עניין מבחינתן שהיה לבחור חוזר בתשובה קשר בעבר). 

3. לגבי הבושה, פשוט צריך לעשות זאת בצורה מכבדת ועניינית ולהגיד לו איפה את מול זה.

4. דווקא אני מציע לא לחכות שהקשר יהיה קרוב ועמוק... לרוב דברים שמפריעים לא נעלמים אלא רק מודחקים. אז אין מה לחכות ולהיקשר סתם... 

המון המון בהצלחה !

יש גם דתיים מבית עם עבר.

אני מכבדת את הדעה הזאת ונוטה להסכים איתה 

אבל חושבת שברגע שהבחורה הסכימה לצאת עם חוזר בתשובה היא צריכה לקחת בחשבון מה המשמעויות למרות שהן לא מוכרחות.. ולא להיות במצב של לערער על מה שכביכול כבר קיבלה בעצם המוכנות להיפגש.

ובמילים אחרות: להסגר עם עצמה אם היא מוכנה לצאת עם חוזרים בתשובה או לא מראש.

באופן כללי את צודקת, כשיוצאים עם חוזרים בתשובה צריך לקחת את זה בחשבון... אבל:

 יכול להיות שמדובר בבחורה תמימה לחלוטין שלא חשבה על זה ולא לקחה את זה בחשבון (אולי אפילו לא הבינה והכירה מציאות כזו) ורק כשיצאה איתו קלטה ממנו רושם מסויים והתחילה לחשוב על כל מיני דברים שיכולים להפריע לה...

לא בהכרח שוקלים הכל כשעונים בחיוב להצעה... יש דברים שצפים ועולים תוך כדי... ככה שעכשיו מכאן ולהבא היא תבין שזה פחות הסגנון שהיא מעדיפה או להיפך - שזה לא מפריע לה...

יש חוזרים בתשובה מעולים שמרגישים שהם במקום אחר לחלוטין ויש פחות עדינים..

לדעתי צריך לחיות בחלל כדי לא להבין מה היה יכול להיות..יש גבול כמה תמימים אפשר להיות ,אבל מצד שני אולי באמת יש מציאות כזאת.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.