הדירה הגיעה למצב הכי מבולגן ואיכס שלה.

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי אני מרגישה כשלון

כי אני התחייבתי בפני עצמי שהדירה הזו תהיה צימר כל זמן שהותי פה למרות שזה ההפך הגמור ממה שהייתי לפני שבאתי לכאן

ונכון שאין ערימת כלים בכיור ורק צריך אקונומיקה ומים ולהחזיר דברים למקום, ונכון כפול מאה שהשבוע הייתי עם קביים ולא יכלתי לדרוך ולכן זה רק הדרדר והדרדר

אבל אבל

אני יודעת שיכלתי אחרת ואני שונאת את עצמי עם הבלגן. שונאת

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???