תכננתי להשאר פה בשלושת השבועות שנותרו לי כאן

אחרי הכל כל שבת פה עולה 700 שח, צריך לנצל

אבל השבוע באמצע הלילה נאבקתי פה במקק מחריד וזה עשה לי רע
כמו גם לאחותי יש יומולדת ואת בעלה סגרו בצבא אז חשבתי שזה יהיה נחמד לסוע הבייתה ולהיות איתה ולשמח אותה

מצד שני זה יכול להיות על הפנים

אלא אם כן רונן יבוא שוב

אבל אני לא רוצה שרונן יבוא שוב

אני רק רוצה שיביא לי את הפותחן שהבטיח
אבל זה מעייף אותי שאי אפשר לשיר בשולחן שבת ואני צריכה להיות נחמדה
מצד שני
אוף

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???